א). לשון רבנו בשו”ע צב:ב בתפילה הוא “אם יכול להעמיד יעמיד” אבל לקריאת שמע וברכותיה כותב “צריך להעמיד”, האם יש חילוק לדינא? ב). לענין להפסיק לגדולים באמצע ברכת קריאת שמע במקום שהוי בל תשקצו, באיזה שיטה של בל תשקצו אנו הולכים, האם יש להקל כדעה הב’ במהדו”ב. גם בסידור מביא שתי הדיעות, אבל בסידור מביא דעה של פרסה בסוף, ומשנה בסדר מהמהדו”ב, האם יש לדייק מזה? ג). בצב:ב מבואר לסכנת נפשות מותר להפסיק, אבל מסיק שרק לגדולים יוכל להפסיק בקריאת שמע וברכותיה, ולכ’ במקרה זו של בל תשקצו (שאינו יכול לעמוד פרסה), הרי ע”פ השיטה במהדו”ב שם שקטנים הוי סכנה במקום שאינו יכול להעמיד פרסה, האם סומכים על זה להפסיק לקטנים תפילה לזה, שהרי לסכנה מותר, או רק לסכנה ממש כמו שמציין לסימן קד? ד). ראיתי שרבנו כותב שיעור גדול למיל – שעה וחומש בכמה מקומות, אבל בהכנסת שבת כותב שהוא שעה ושלוש חומשין, האם יש להקל בכאן לשעה וחמש?

  שאלה א. השינוי בלשון הוא בגלל הקשר. לגבי תפילה כותב שיעמיד עצמו גם לגדולים וגם לקטנים. ובנוגע לק"ש אומר שאם רצה מרחיק ומטיל מים .. אבל לגדולים צריך.  כלומר ה״צריך״…

Continue Reading