Can the Rabbi give a speech while the Chazzen does the long Chazoras Hashatz quietly?

 

Question:

Sometimes by Shluchim on Rosh Hashana or Yom Kippur when Chazoras Hashatz is really long, they tell the Chazzan to read it quietly while he gives a speech, and the Chazzan just says the end of the Brachah aloud. It that considered a Brachah Levatalah?

 

Answer: 

In Chazars Hashatz of (Shachris and Mussaf of) Rosh Hashanah and Yom Kippur there are two parts, the Tefilah and the Piyutim/Slichos.

During the Tefilah, the Chazzan must say it out aloud and the Tzibbur must listen. However, during the Piyutim/Slichos etc. the Tzibbur is supposed to be saying along, and do not listen to the Chazan (especially since usually the Chazan says them quietly).

During the time of the Tefilah, it is inappropriate to talk, and the Chazan should Daven in a loud voice. But during the Piyutim, when it is too difficult for the Tzibur to say all of it, (although not preferred) the Rabbi may speak to the Tzibur (about the Piyutim or Tefilah).

 

Sources:

בשו״ע אדה״ז סי’ קכד סעי’ ו: “ואם אין ט׳ שומעים אלא בסוף הברכות אף על פי שזה שאינו בקי שומע בכל הברכות לא יצא ידי  חובתו. וכיון שתקנת חכמים היתה שישמעו ט׳ לפחות גם תחלת הברכות כדי להוציא את שאינו בקי לא בטלה תקנתם אף עכשו שכולם  בקיאים”.

ובסי’ תקצא סעי’ ג “ועכשיו שהש״ץ מפסיק בפיוטים באמצע התפילה אין אדם יוצא בתפילת הש״ץ” – דהיינו שאינו מעיקר התקנה (שהצבור צריך לשמוע) לחזרת הש״ץ.

[ולהעיר שהמנהג ברכת מודים שהחזן אומר בקול ואין הציבור שומע. וכ״ה פשטות לשון הגמרא בסוטה (דף מ.) “בזמן ששליח ציבור אומר מודים העם מה הם אומרים”. וראה גם משנ״ב קכד, מא. שם קכז, ג. והוא מהא״ר בשם לבוש. וראה ספר המנהגים חב״ד ע׳ 12. ואין להוכיח מזה שאין צריך לשמוע כל התפלה – ראה בשו”ת אבן ישראל ח”ט סי’ סג ודומה לזה בקצוה”ש סי’ עז הע’ כו דכך נתקנה חזרת הש״ץ מעיקרא, שהקהל אין צריכים לשמוע מודים מהש״ץ אלא סוף  הברכה. ושקו״ט באופן אמירת קדושה, ראה משנ״ב ב ביאור הלכה סי’ קכה: “ומסתפקנא לעניין שליח הצבור אם הוא מחויב גם כן לומר ‘קדוש’ ו’ברוך’ בשווה עם הצבור וכו׳ ואיך יאמר אח”כ שלא בעשרה.” ובספר עמק ברכה העיר מסדר תפילות של הרמב”ם (אחרי ספר אהבה) בנוגע לפסוקי הקדושה: “כל אלו הדברים שעונין הציבור הוא קורא עמהן ולא יגביה קולו בעת שהן עונין עמו”.

וראה שו״ת אגרות משה (או”ח חלק ג’ סי’ ס”ד) שכתב, שהש״ץ צריך לאומרו אחרי הצבור בקול. ועיי״ש טעמו. ולכאורה ה״ז חלק מחזקת הש״ץ. ומה״ט מובן ג״כ שא״צ עשרה. ואכ״מ. וראה ספר המנהגים ע׳ 34 ד״ה בקדושת להתחיל עם הצבור ולהאריך באמירתו. וצ״ע שלא נזכר גם בנוגע לקדוש, ברוך, וימלוך. וכן מעשה רב.

ועדיין צ”ע ממעשה רב בבית חיינו, שבימים מיוחדים, בזמן שהש״ץ אומר שים שלום היו הקהל מנגנים ולא היו שומעים רק סיום הברכה וחתימת הברכה. ויש מהחזנים שנהגו סלסול בעצמם, שהמתינו מלומר שאר הברכה עד אחרי סיום הניגון והקהל שמעו כמעט כל הברכה. ואכן, ראה בשיחת יום ב’ דחגה”ס תשכ”ג (תו”מ חל”ה ע’ 60-61) שכאשר הקהל מנגן “אתה בחרתנו” צריך גם הש”ץ לנגן עמהם, שהרי הוא צריך לחזור על כל התפלה, כולל גם את “אתה בחרתנו” כדי להוציא י”ח את הצבור].

 

 

#1885