טעה בשבת ודילג על המזמורים שלפני ב”ש, נשמת, וההוספות בברכות ק”ש, האם יחזור?

 

שאלות:

א. מה הדין בטעה ודילג המזמורים שלפני ברוך שאמר בשבת, האם יאמרם אחרי ברוך שאמר, אחרי התפילה, או כלל אינו אומרם?

ב מה הדין בטעה בפסוקי דזמרה בשבת ודילג מאז ישיר לישתבח, האם חוזר לומר נשמת וכו’ אחרי קדיש, אחרי התפילה, או כלל אינו חוזר?

ג. מה הדין בטעה בברכות ק”ש בשבת ודילג, האם אומרם במקום שנזכר, אחר התפילה, או אינו אומרם כלל?

 

מענות:

א. אין צריך לאומרם. ואין לאומרם גם אחרי ברוך שאמר.

ב. אין צריך לחזור. אבל אפשר לאומרם אחרי ישתבח לפני קדיש.

ג. אין צריך. אבל בנוגע לא-ל אשר שבת, נכון לאומרו אחרי התפלה.

 

מקורות:

ראה אדה״ז רפא, ב.

מזמורים שמוסיפים אחרי ברוך שאמר – י״א להתיר אחרי ב״ש כמנהג אשכנז, ופשוט שאינו שייך למזמור שיר והאדרת והאמונה שאינם בכלל פסוד״ז, וכן קשה להתיר במה שא״א בנוסח אשכנז ג״כ. וראה שו״ת אול״צ ב, ה, א. שבט הקהתי ו, סד. חיי הלוי ב, ו. אבל י״א שלמנהגנו איכא חשש הפסק, או דלאריז״ל ענינם דוקא קודם ב״ש. וראה שער הכולל יט, א. קצוה״ש פג בבדה״ש ב.

נשמת אחרי ישתבח – ראה עט״ז נו, ב. שו״ת מכתם לדוד או״ח יג. הובא בברכ״י רפא, ב. וראה שע״ת שם. אול״צ ב, מז, ט. שבט הקהתי שם סה. ודלא כעיקרי הד״ט יב, יח. וגם הוא כתב על דברי מכתם לדוד שאם קבלה נקבל.

ואחרי קדיש בודאי אסור משום הפסק.

וי״א שאין תועלת אחרי התפלה שענינו לקבלת תוספת נפש בברכו, ומקלקל הצינורות – ראה סידור בית מנוחה קלג, א. ועוד. וי״א שראוי לאומרו אז – כן מובן מבא״ח ש״ב תולדות ב. שו״ת אז״נ ז, נו. וראה שרה״מ ו, קמ, ו.

 

 

#28447