« go back

Can I make a Siyum Mishnayos for a Yortzeit on Shabbos?

 

A Siyum isn’t made on Shabbos.

As for the custom of learning Mishnayos on the day of the Yartzeit, the common custom is to do so on Shabbos.

 

Sources:

כן המנהג הפשוט. וה״ט שהסיום הוא במקום תענית של״ש בשבת. וכ״ה להדיא בסה״ש תשמ״ח ע׳ 235 הע׳ 71. וראה גם בספר המנהגים ע׳ 88 וע׳ 100 (בקשר לו׳ תשרי וכ”ף מנחם אב): “כ”ק אדמו”ר שליט”א נוהג להתועד ביום זה, אלא – כשחל בימות החול – מסיים מסכתא בתחלת ההתועדות”. וראה בר״ד משיחת ש״פ בשלח יו”ד שבט תשד”מ (התוועדויות ע׳ 873 ואילך) שקו״ט בנוגע עריכת סיום מסכת בשבת, והעצה – להזכיר ע״ד סיום. ובהנחה באידיש – ״וועט מען מאכען א סיום פון ניט סיום״. וכ״ה למעשה בסה״ש תשמ״ט – משיחת ש״פ יתרו כ״ב שבט – ע׳ 242 בשוה״ג להע׳ 56: “וכשהיאצ”ט חל בשבת (שאין מקום לתענית) – מזכירים עכ”פ ע”ד סיום מסכת”.

ויש שנהגו לעשות סיום בע״ש או במו״ש. אבל יש שנהגו לעשות סיום גם בשבת – כ״כ בשו״ת ברכת חיים מאלטשטאדט לז. (ובנט״ג אבילות עג, ב הביא כן מגשה״ח לב, ג. אבל שם מיירי רק מענין לימוד משניות. כן הביא מברכת חיים שם לד. והוא טה״ד וצ״ל לז).

ומש״כ בנט״ג שם שיש שנהגו לעשות לימוד המשניות וסיום בע״ש, ומציין לשערי הלכה ומנהג סי׳ קמה – וצ״ל קמח (והוא באג״ק יד ע׳ שכד)  – אינו, דהתם קאי ב״עובדין דחול וכיו״ב״, והיינו עלי׳ לציון, תענית, נתינת צדקה, קריאת וכתיבת פדיונות (בקשר ליו״ד שבט), ולא בנוגע ללימוד משניות וסיום. וראה גם שיחת יו״ד שבט תשי״ז. לקו״ש יט ע׳ 132. אלא שי״ל שכיון שהסיום במקום תענית עומד, ג״ז צ״ל בע״ש. וראה גם אג״ק ח ע׳ קכה. לקו״ש שם. אמנם, בשיחה הנ״ל בתשי״ז, שמעלת יום השבת מהני במקום תענית, שכבוד שבת עדיף מאלף תעניות.

ובנוגע ללימוד משניות – הנה, באג״ק שם מציין לעיקרי הד״ט יו״ד לו, לה ולכה״ח או״ח תקסח (צט), ומסיים שהוא דלא כגשה״ח (א, לג ב). והנה, בשניהם – בעיקרי הד״ט ובכה״ח – מפורש שהלימוד צ״ל בו ביום. וראה גם כה״ח שם צה. ובגשה״ח שם הביא שיש שנהגו ללמוד בע״ש. ונמצא, שהמסקנא שם דלא כדבריו, ושהלימוד צ״ל דוקא בו ביום. וכן פירשו בהערת המו״ל בשלחן מנחם ח״ה ע׳ שכב.

אמנם, יתכן שהכוונה לכה״ח שם צד שהביא שיש שנהגו להתענות בע״ש. וראה גם שם צו. וכן בעיקרי הד״ט שם כותב בגוף הענין (משא״כ בהוספת הד״ט) לילך לביה״ק לומר ההשכבה וקדיש ולימוד ביום ו׳. ובגשה״ח נזכר המנהג ללמוד בשבת. ועוי״ל, דקאי בענין ההליכה על הקבר, שבכה״ח שם צד וצה, כתב שילך בע״ש. וכן בעיקרי הד״ט נזכר גם ע״ד הליכה לביה״ק. ורוצה לשלול הסברא לדחות ליום ראשון, שכ״כ בגשה״ח (א, לב, ח), שיש שנהגו כן. וכן מסתבר, שהרי עיקר המכתב הוא ע״ד ההקדמה ליום ו׳. וגם לא נז׳ בגוף המכתב מאומה ע״ד לימוד משניות. ועוד, דאם בהכי מיירי הו״ל לציין כרגיל בכגון דא לשד״ח (דלקמן), ששם נז׳ מזה.

אלא שבנוגע למעשה רב בפועל בעלי׳ על הציון, ראה כאן:

יום העליה לקבר בשנה הראשונה כשחל בשבת

וכן בשיחת יו״ד שבט הנ״ל נזכר שהובא – והוא בשד״ח אס״ד אבילות צו – שמנהג ירושלים להקדים הלימוד לע״ש. ומבאר, שאי״ז מצד הלימוד, שהרי הלימוד גופא יכול להיות בשבת, אלא מחמת התפלות והבקשות שאומרים לאחרי הלימוד.

ומ״מ, עדיין אין לנו ראי׳ ברורה מזה, למנהגנו שאין אומרים תפלות ובקשות בקשר להלימוד. (וראה תשורה פישער-פאלטער חשון תשפ״ב). ואדרבה, בשיחה הנ״ל משמע שבנוגע לפועל אין לנו נפק״מ בשאלה הנ״ל כ״א לגבי נתינת צדקה וכתיבת פדיונות. ומתוכן הדברים משמע שהזכרת מנהג ירושלים היא רק בכדי להוכיח בכיו״ב לגבי הנ״ל. ונראה מהרצאת הדברים, שלדידן הלימוד יכול להיות – וצ״ל – גם בשבת.

ואולי איכא למישמע הכא גם משיחת ש״פ יתרו, כ״ב שבט הנ״ל (סה״ש ע׳ 225) שנזכרו מנהגי ההילולא בפרטיות בקשר ליום ההילולא שחל בשבת, שבבוא יום השנה מציינים היום ע״י אמירת קדיש ותפלה לפני התיבה ולימוד משניות והוספה בצדקה ותורה בכלל, מבלי הדגשה שלימוד משניות נהוג להקדימו ליום ועש״ק, משא״כ לגבי צדקה, שבהע׳ 5 נז׳ אודות נתינה באופן המותר בשבת ונתינה בע״ש עבור יום הש״ק.

 וכל שלא נתפרש להדיא הפכו, אין מקום להקדים לע״ש, ועדיף ביאצ״ט עצמו. וכן ראינו נוהגים.

 

 

#18673