Which hand should a Leftie use for Tzedakah?

 

Question:

My 3.5-year-old seems to be a left-handed and as I’m teaching him Tzedakah, which hand should he give Tzedakah with?

 

Answer:

Left hand.

 

Sources:

לעשות כל המצות בימין – ראה ילקוט שמעוני תהלים רמז תתמב (צא, ז). שוח״ט יז, ה. תנחומא משפטים יט. שו״ת מהר״י בי רב עג. ובפשטות, היינו מחמת חשיבות הימין. ולפ״ז בתר ימין דידי׳ אזלינן, וכמו שהוא בשאר מצות עד״ז – כוסש״ב, נטילת לולב ועוד. וכבכל דבר של מצוה שצריך לאחוז בימין – ראה ל׳ הראבי״ה ברכות קכ. וראה מרדכי ברכות ו, קמט בשמו. ובד״מ רו, ב דכל מצוה יאחז בימינו. (וראה בצל״ח ברכות מג, ב. אבל לגי׳ שבראבי״ה אינו כן. וראה פתה״ד רו, ו. ולהעיר שבמקו״ח למהר״ח הכהן – טור ברקת – כז, יא ד״ה שבתי (נא, א) כתב גם במעשה חול לעשות בימין. ושם שהוא הן בכדי להגביר סטרא דימינא של הקדושה, והן לקיים ימין ה׳ רוממה, והן להמשיך מדת החסד על העולמות ולעורר בחי׳ הימין שלמעלה. אבל להעיר משו״ת מהר״י בי רב שם לענין ס״ת, ונעתק לקמן). וכ״ה גם בעת הושענות כשאינו מברך על הלולב – ראה אדה״ז תרנא, יג. ומצינו גם לגבי נקיטת חפץ שאינו חפצא דמצוה כגון בחליצה שחולצת נעלו ביד ימין – ראה ירושלמי יבמות יב, א, ומדרבנן הוא – או״ז חליצה תרסז, ובתוס׳ יבמות קה, א ד״ה מי כתיב, שהוא למצוה בעלמא (ובאיטרת, שולפת בשמאל כל אדם, ראה ראבי״ה תתצד).

ובמיוחד מצינו לענין צדקה בימין – ראה דב״ר ה, ב – הביאו לעניננו בשו״ת דברי יציב אה״ע נג, י. מדרש משלי יד.

והנה, באור צדיקים ודרך סעודה תיקון התפלה א, סו, ליתן בימין ע״ד הסוד, ומשמע שהוא בכדי להפך גבורה לחסד, לעשות מצדק צדקה – ראה שם כג. אלא, שגם את״ל שבענינים השייכים לחסד וגבורה אין לחלק בין איטר יד לאחרים – בנדו״ז מחמת המצוה בלא״ה צ״ל בימין. ובזה ודאי בתר ימין דידי׳ אזלינן, וכדמוכח בדעת הצ״צ, וכדלקמן.

אלא שבגוף ההנחה שבעניני קבלה אזלינן בתר ימין דעלמא, לפענ״ד אין הכרח לדבר. ואף שכך נקטו כו״כ – כ״מ קצת בפמ״ג בא״א רסי׳ קנח. וראה תורת חיים סופר ד, ח. בן יהוידע שבת סא, א. כה״ח קפג, כט. לקט הקמח החדש ב, טז. שו״ת בא״מ ב, ג – אין הדבר מוכרע. וגם בכמה מהנ״ל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, ויש מקום לדחות. וראה גם לקמן מזה.

ואדרבה, מסתברא מילתא, שהשייכות דימין ושמאל לחו״ג היא מחמת השינוי בכח ולא מחמת הרוחות וקביעות המקום. ובאיטר יד, בשנותו את טעמו מן הקצה אל הקצה, ג״ז נשתנה. וכמ״ש הט״ז או״ח ג, ט שבאיטר ״השמאל שלו ימין״ (וראה בשו״ת צ״צ דלקמן שהב״ד, ועפ״ז כתב בנוגע לנט״י באיטר, ומתאים לדעת הטור לענין חליצה). ובסגנון פשוט, שמכיון שנראה עיקר לדינא (כפי שהאריך הצ״צ) שבאיטר נתהפכו היוצרות, ובטל שם ימין דעלמא מיני׳, שוב אא״פ לחלק בזה בין ההלכה לקבלה, ושניהם מקבילות איש אל אחיו וכאחד יהלכון. (ואף שבחליצה ביבם איטר חולץ בשתיהם, אבל היינו לחומרא מחמת שי׳ הסמ״ג, וכב״ש קסט, כד, שביבם מחמירים מחמת גז״ש שצ״ל ימין ממש, וטעמו לפי שהצריכה בה תורה ימין בפירוש, ובשו״ת הצ״צ או״ח ד, ה, שבמקום עיגון ובדיעבד יש לסמוך על שיטת הטור. וראה עוד לקמן מזה באורך). ואלו שעשו חילוקים בדבר, ה״ט דאינהו נמי ס״ל גם בדברים שע״ד הנגלה דלא בכל מילי אזלינן בתר ימין דידי׳, וכדלקמן.

וד״ז מצינו מפורש בכ״מ בדרך הסוד, שיד שמאל, שהוא יד כהה, שייכת לגבורה וצמצום (כ״מ בזהר בהעלותך קנא, ב. וראה שערי אורה לר״י גיקטאליא ו – עה, א ואילך. אור יקר לרמ״ק יג ע׳ רכג. טז ע׳ קז. של״ה מס׳ תמיד נר מצוה ד״ה למנצח אל שושנים. מעיל צדקה אות תשלב. או״ת להה״מ בשלח צג. מאמרי אדה״ז תקס״ג ע׳ מט-נ. כתובים ע׳ נג. ובמהדו״ח – ע׳ עח. אדהאמ״צ הנחות תקע״ז ע׳ קעד. אוה״ת קרח ע׳ תשכג. ד״ה ציון במשפט תשח״י. סה״ש תנש״א א ע׳ 390 הע׳ 113. וראה אוה״ת בא ע׳ ב׳תתקנד. ד״ה ביום השני תרכ״ט. תשכ״ח. שמן למאור שבועות ע׳ שמט. ועוד. וראה גם דברי שלמה לר״ש בר״י הזקן הלוי – ויניציאה שנ״ו  בדרוש ליום א דר״ה (נט, ג), שמשמע מדבריו עד״ז).

וראי׳ לדבר, מהנחת תפלין שגם לדעת המקובלים נקטינן שהאיטר מניח בימין כל אדם. ודעת הר״י צמח שע״פ דברי האריז״ל יניח האיטר בשמאל כל אדם – וכן דעתו בנוגע לולב – דחוי׳ איקרי לה (והכה״ח הנ״ל לשיטתי׳ אזיל, ראה שם כז, לא, שגם בזה נקט כוותי׳). ועכצ״ל ע״ד הסוד, שאצל האיטר שמאל כל אדם הוא מדת החסד אצלו. (ודוחק לחלק ע״ד הסוד, דשאני תפלין דכתיב בה ימין להדיא, או שאין ללמוד מתפלין, כשיטת כמה ראשונים לענין חליצה ועוד – שד״ז לא יכון ע״ד הקבלה. וע״ד הסוד מה שנבחר שמאל לתפלין אינו מחמת חשיבות והעדרו, אלא מטעם אחר לפי סודן של דברים – ראה שעה״כ תפלין דרוש ז. וראה שו״ת תורה לשמה כב. (אבל איהו לשיטתי׳ אזיל, דאזלינן כימין דעלמא בהאי מילתא, וכמ״ש בספרו בן יהוידע שם. וכן דעתו בכ״מ – ראה בא״ח ש״א שלח יט. ידי חיים תרנא, ו. עוד יו״ח וארא א. שם ג. תצוה ד. תשא א). ועוד ועיקר, דמעיקר הדין לא נקטינן הכי, כנ״ל).

וכבר כתבו שמדברי האר״י החי בעצמו אין שום הכרע בנוגע לאיטר. וידוע שמהר״י צמח לא הי׳ מתלמידי הרח״ו ולא ראה פניו כלל, שבא לדמשק אחרי פטירתו (ראה שיחת מוצאי ש״פ בשלח תשל״ח. וראה שיחת שבת חוהמ״ס תשכ״ד. ר״ד ליל ב׳ דר״ה תשכ״ט). וראה שו״ת ויאמר בועז ג או״ח ג. שואל ונשאל א או״ח ג. וישב הים ב, ב, ג. דברי שלום אפגין כה, ב – ע׳ קצב. מטה אשר שרייבר ב ע׳ מ.

וכן מובן גם ממקו״ח למהר״ח הכהן שם, וכן כז, ו, בטעם ע״ד הסוד, ע״פ זח״ג מג, ב, שאיטר מניח תפלין בשמאל דידי׳. וראה שם רצו, ח. (אבל ראה שם תרנא, ג. אבל היינו בשיטת המחבר. וג״ז רק בלולב, בדרך תשובה לכפר על היותו איטר ברוחניות. (ואין רצונו לומר שרק בתפלין אזלינן בתר ימין ושמאל דידי׳, שהרי בכוס ש״ב אינו כן. ובהכרח לבאר שם ע״ד הסוד כנ״ל). ולדעת הרמ״א – צ״ל באו״א).

זאת ועוד אחרת, שגם מהר״י צמח שבלולב ותפלין נקט דאזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא (וג״ז – בדרך ספוקי מספק״ל ולא הכריע בוודאות, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים בגוף דבריו בזר זהב (שי״ל בכת״י) כז, ו – סק״ב, ודבריו לא שזפתם עין האחרונים) בכוס של ברכה נקט ע״ד הסוד דאזלינן בתר דידי׳ – ראה זר זהב קפג, ח, סק״א. ודלא כבא״ח שלח שם, וכה״ח קפג, כט, שנגררו אחרי שיטת מהר״י צמח ודימו מילתא למילתא, ולא ראו דבריו באותיות מחכימות בפנים. וראה קובץ גנת ורדים טו ע׳ רסח. (וראה הגהות איש מצליח למשנ״ב לב, ה, שבכת״י עולת תמיד כמה שורות נוספות בהל׳ תפלין שם). ואיך שיהי׳, אין לנו בו אלא חידושו. ובכל שאר מילי אזלינן בתר ימין דידי׳.

ומצאתי ביסוד האמונה (להרה״צ מקאסוב, שקיבל הרבה מתורת הבעש״ט), בויכוח השואל ומשיב, קל, שמה״ט מניח איטר תפלין בימין שהוא שמאל דידי׳, שקביעות המקום של האדם אינו מעלה ומוריד לענין אורות העליונים, והעיקר ע״ש הכח, שכח ימין רב ושל שמאל מעט. עייש״ב. (וראה גם שם קנה. קנז). והוא כדברינו. ומעתה, הה״נ בשאר מילי שאורות העליונים תלויים ובאים בכחו, ושמאל כל אדם הוא בחינת הגבורה אצלו. ובסגנון אחר, שידו השמאלית מקבלת השפעה מימין העליון.

וראה עד״ז בברכת ראש ברכות סב, א, שימין ושמאל שלמעלה אי״ז אלא למשל הפעולות הנעשות. ומה״ט מה שתורה ניתנה בימינו של הקב״ה שייך גם באיטר בימין דידי׳, וכמ״ש הט״ז שם, וכדלקמן. ובשו״ת אלף המגן ד, הביא ד׳ הברכת ראש בשם אומרו וקילסו.

וכ״מ בהגהות הרמ״ז לזהר תזריע מג, ב ד״ה ודכורא (בפי׳ הרמ״ז לזהר מהדורת תשס״ג – ח״ג ע׳ קסח). וד׳ הזהר הנ״ל הובאו במקו״ח הנ״ל.

וכ״כ באוה״ת שלח ע׳ תעג, שבאיטר ה״ז אור החסד בכלי הגבורה. (ולהעיר משיחות הר״ן קנב. ס׳ המדות א ערך אמת א). ואף אם נאמר שהעיקר הכלי – ראה אמ״ב שער הק״ש מה, ב׳ אופנים בדבר – ולפ״ז יד ימין דעלמא שהוא כלי החסד הוא העיקר, קשה להכריע עפ״ז למעשה. ובפרט שסו״ס נמשך עי״ז החסד לעולמות.

[וילה״ע מאוה״ת נ״ך ישעי׳ ע׳ רנז, שכשנמשך השפעה לסטרא דשמאלא ה״ז ע״ד איטר יד שכוחו בשמאלו. (ושם שברגילות לחוד לא שמי׳ איטר, ואף לדברי האומרים שחשיב איטר, הכא הבטיח לשנות שיהי׳ קץ הימין). וגם ממשל זה אא״פ להוכיח לעניננו, שעיקר דבריו לומר בדרך משל, ולא שבאיטר עצמו יד שמאל הוא בגדר מדת הגבורה. וע״ד מש״כ בקצת מקומן, שאהוד איטר הי׳ שקבלתו מהגבורה (וראה גם זח״ב עא, ב, ובפי׳ אור יקר לשם – ע׳ קכא. מעינות החכמה אבוזגאלו ע׳ קד), והיינו לפי שהוא בהיפך משאר האנשים, וסו״ס שמאל דכו״ע העיקר אצלו, אבל לא שאצלו יד שמאל הוא בחי׳ גבורה. ובפשטות, לפי שצד שמאל בד״כ הוא בחי׳ סטרא דגבורה, אף שאצלו יד שמאל הוא בחי׳ החסד, ושפיר יוצדק המשל. (ולהעיר, מהשקו״ט בכיו״ב בנפ״א אם העיקר ליפול עד צד שמאל או יד שמאל. ולהעיר, שגם ע״ד הנגלה מצינו ב׳ אופנים: א. שאין לאיטר ימין גמור ושמאל גמור, לפי שימין גמור הוא כשהיד שיש בו כח הוא בימין ממש כדעת רש״י ורמב״ן, וס״ל לרמב״ן שמשו״ה אין לו תקנה לענין חליצה. ב. או שיש לו ימין גמור כדעת הטור שחולץ בשמאל, ועכ״פ חולץ בשניהן מחמת ספק אי בתר דידי׳ אזלינן או בתר מיני׳ – ראה שו״ת הצ״צ או״ח ה, ד ואילך. וגם בדעת הטור שאיטר חולץ בשמאל, מצינו ב׳ אנפי: א. כנ״ל שיש לו ימין גמור. ב. או שאף שאינו כולו ימין עדיף ממקצת שה ככל שה – שו״ת הצ״צ או״ח ד, ד. ומ״מ לדינא קייל״ן שיש לו ימין או רוב ימין עכ״פ. ולאידך, גם לדעת רבינו יואל שחולץ בימין יוצדק ע״ד הסוד, שנוסף לזה דשאני מקום שהצריכה תורה ימין בפירוש, דלא אזלינן בתר חו״ג, הרי כיון שהוא רוח ימין ואיכא כלי. החסד סגי בהכי לענין חליצה. ולדעת המחבר בשו״ע גם לגבי לולב). וכ״ה במאמרי רמ״ע מפאנו מאמר הנפש ו, א, בפי׳ ואל תאטר עלי באר פיה, מל׳ איטר, שמבקש רחמים שלא תהא ההנהגה בשמאל. וכעין – ולא ממש – מש״כ באבן עזרא קהלת י, ב, במשל דלב חכם לימינו, שהמשל הוא ע״ד הנמצא ברוב בנ״א.

וכן יל״פ בשולט בב׳ ידיו, שיד שמאלו שייכת לגבורה, ראה אוה״ת בשלח ע׳ תקמה ואילך. ועד״ז שם נח ע׳ 1234. וראה שם קרח ע׳ תשכו. (ושם שלח ע׳ תעד, ששולט בב׳ ידיו הוא דוגמת עתיק, דלית שמאלא בהאי עתיקא שגם השמאל הוא כימין). וזהו נוסף לכך שיש לחלק טובא בין שולט בב׳ ידיו בשוה לאיטר. ואת״ל שכ״ה גם באיטר, עדיפא הול״ל דוגמא מאיטר. וכבר העיר בזה בקובץ העו״ב א׳ס. וראה גם דברי שלמה שם, לבל נחשוב שהוא איטר או שכוחו בשמאל,  אבל תעוז ידו וירום ימין על השמאל, שהימין מזומן ובכוונה ראשונה].

ומצאתי את שאהבה נפשי, בס׳ ערך השולחן להרז״ו מבוטשאטש (נדפס בסו״ס דרך אמונה. וידוע שהעריצוהו כל גדולי דורו – ראה בהסכמות ומכתבי תהלה בריש ספרו דרישת הזאב), או״ח כז, ו (מז, ב), אחרי שהאריך לדחות סברת מהר״י צמח מכל וכל, שלפ״ז גם היכא דמבואר להגביר ימין על שמאל, ולדוגמא מש״כ במג״א ב, ג, בשם האריז״ל (שעה״כ דרושי ברכת השחר), להניח ב׳ צדי המלבוש בימינו וללבוש ימין תחילה וכו׳ כי הכל נכלל בימין, שר״ל המיומנת ומזומנת למלאכת כפים, ולפ״ז באיטר צ״ל בימין דידי׳. והוא דלא כלקט הקמח החדש ובא״מ הנ״ל. ונגררו כו״כ אבתרייהו. והן הן הדברים אשר דיברנו. (ומה שלובשים צד ימין עד צד שמאל, לפי שהוא דבר הנעשה ברבים, וניכר לרבים, ואזלינן בתר ימין דעלמא. ועוד, שעד כאן לא שמענו אלא שידו יד כהה הוא ביד ימין, וממילא יד שמאל הוא בחי׳ חסד. אבל עדיין צד שמאל הוא סטרא דגבורה כנ״ל, וממילא יש להגביר צד ימין על צד שמאל).

וכעי״ז מצאנו בשו״ת ברוך השם כג, לענין נפ״א באיטר, במנחה עכ״פ, שלפי הטעם שהוא להכניע היצר צ״ל בשמאל דידי׳ (בימין כל אדם) שדמות של אדם התחתון רומזת למדות העליונות, וכוונתו מבוארת כנ״ל.

ולדברינו א״ש נמי, שמצינו באריז״ל – בשעה״כ דרושי ברכת השחר – טעם ע״ד הנסתר שנועל ימין תחילה וקושר של שמאל תחילה. והנה, בדעת הצ״צ בשו״ת ה, ח (ודלא כבכור שור שבת סא, א) משמע, שבאיטר נועל של שמאל תחילה. ואת״ל שבענינים שע״ד הסוד האיטר נוהג ע״פ ימין דעלמא, נמצא שהנגלה והנסתר לא ישתוו ביניהם, והרי ״הגליא שבתורה הוא כפי הסתים כמו הלבוש לגוף״ (סהמ״צ להצ״צ מצות השבת חמץ – כב, ב). ואנן קייל״ן להשוות ביניהם בכל מאי דאפשר. וכפשוט, שראי׳ גמורה אינה, שהרי בכמה ענינים מצינו שבאיטר לא יתאימו כל הטעמים יחדיו, וכדמוכח גם מזה שנחלקו הפוסקים בכמה ענינים, ושפיר אפ״ל דאזלינן בכגון דא ע״פ הטעם שע״ד הנגלה. (וי״ל גם שנחלקו בכל ענין אם הרוח גובר או הכח גובר, ובסגנון אחר, שכיון שברוח ימין אצלו איכא אור הגבורה בכלי החסד, נחלקו אם העיקר בד״ז האור או הכלי).

ופשוט, שמש״כ בביאוה״ז להצ״צ תולדות ע׳ תרסז, שנתינת אדם לחבירו הוא ע״י יד ימינו תמיד – לא קאי באיטר. ובסגנון אחר, שבאיטר יד שמאל ה״ז יד ימינו. ולהעיר מסה״ש תנש״א שם.

ומדאתינן להכא, מובן ג״כ של״ש לומר בנדו״ז שבפלוגתא דהפוסקים והמקובלים שההלכה תכריע כנגד הקבלה, שהרי גם ע״ד ההלכה אין הדבר ברור כלל, ועיקר סמיכת הפוסקים נראה שהוא ע״פ הפמ״ג שכ״כ לענין נט״י, והרי הצ״צ הכריע דלא כוותי׳, וכדלקמן. ועוד, שכיון שמעיקרא דיינינן השתא בענין שבקבלה, הכרעת המקובלים מכרעת, ורוב המקובלים שללו מכל וכל דעת מהר״י צמח ודעמי׳, וגם לא לחומרא, ונקטו שימינם ימין שקר, וכל׳ שולחן הטהור כז, ד ששקר העידו על מרן האר״י. וגם בדעת הפמ״ג גופי׳ לא ברירא הך מילתא, וכדלקמן.

ויש להוכיח קצת ממש״כ בפמ״ג תרנא בא״א כא, בטעם שאיטר מקיף בלולב כדרך כל העולם, שלולב מגין לכל העולם, אף שבלא״ה ה״ז להגביר החסד על הגבורה, עיי״ש בסו״ד. ומינה, שגם בסו״ד כוונתו גם מה״ט, שלפי שמגין על העולם אזלינן בתר ימין וחסד דעלמא. ועדמש״כ בבכור״י שם לז, שחסד העליון תלוי בדרום שהוא ימין העליון. ובערוה״ש שם כז, שהורוחות לא ישתנו בשבילו. וראה פמ״ג קכח במ״ז יא בנוגע לחזרת פני הכהנים בברכת כהנים. (ובפמ״ג רו בא״א ו, לאחוז כל דבר בימין, שנסתפק בדין האיטר, גם בזה אין טעמו לפי שהוא ע״ד הקבלה. אלא כסברתו בכלל דאזלינן באיטר בכמה דיני ימין בתר ימין דעלמא, וע״ז נחלק הצ״צ כדלקמן. ולהעיר, שגם בזה פי׳ בשו״ת מור ואהלות (באהל ברכות והודאות מח ד״ה ועוד י״ל), שהוא רק כשתוחב בסכין, אבל לולא זה צ״ל בימין דידי׳, דל״ש מאחיזת כוס ש״ב בימין ולולב. ומשמע, שהוא גם להאי טעמא שבימין עיקר החיים והשלום. ומש״כ בשו״ת דברי מרדכי פרידברג טו, שכיון שהוא משום חשיבות צ״ל בימין דעלמא, וכש״כ להטעם שבימין עיקר החיים – הוא לפי דרכו ודעתו שמה שבלולב נוטל בשמאל הוא מטעם דדמיא לכתיבה, ונטילה בימין דעלמא הויא נטילה כלאחר יד. אלא שבפוסקים לא נקטו טעם הנ״ל. וגם ד׳ הצ״צ ברור מללו, שלענין חשיבותא באיטר ה״ז בימין דידי׳. וגם בעיקר דבריו שהביא מראשונים (שו״ת הרשב״א א׳קכ. שבה״ל שסה. ראבי״ה סוכה תרצד. מרדכי סוכה פ״ג, תנשא), שדימו נטילת לולב לכתיבה, עיקר דבריהם שכתיבה חשובה היא רק בימין, והה״נ נטילה חשובה היא רק בימין – וכן מפורש להדיא בדבריהם – והיינו מה״ט גופא כי החשיבות בימין, ולא שנטילת לולב מיוחדת במינה שדומה לכתיבה. אבל בקצת מדבריהם משמע שהיא נטילה כלאח״י. וצע״ק, שהרי לפ״ז גם באתרוג לא יועיל. ובהכרח לפרש כבגמ׳ שכיון שבלולב תלתא מצוות צ״ל בימין משום חשיבות, ונטילה בשמאל אינה חשובה, וכך גם באיטר בימין לא חשיבא. וכ״נ שפי׳ בשו״ת הצ״צ ה, ו. וכן מוכח להדיא במאירי שבת קג, א שדימה לכתיבה גם אחיזת כוסש״ב, ובדבריו שנה כלל גדול, ש״כל שאדם חייב לעשות בימין איטר עושה בשמאל״. ונ״ל בפי׳ דבריו, דס״ל שכתיבה בשמאל אינה מלאכת מחשבת (ראה גם ח״מ אה״ע קכג, ה), ומזה שבכתיבה בשבת האיטר פטור בכותב בימין, ילפינן לכל מילי נמי, שכל שעושה האיטר בימין אין בו חשיבות. וז״פ. ועולה בקנה אחד עם מש״כ אדה״ז קפג, ז לגבי כוסש״ב בשמאל ״שהיא חשובה אצלו״).

וכן מוכח גם בפמ״ג תקפה בא״א ד, שמה שהשטן עומד על ימינו, באיטר הוא בימין דידי׳. (ודוחק לפרש בד׳ הפמ״ג, כבשיחת ש״פ האזינו תשל״א שהשטן נמצא בצד שאינו מניח תפלין, שבפמ״ג ל״מ שפי׳ כן). וכן מוכח גם בערוה״ש תקפה, ו, שהקשה על המג״א, שלטעם שתוקע בימין מחמת הגברת הרחמים, באיטר צ״ל בימין דעלמא, לפי שעושה בשביל רבים, הרי לך שנקט בפשטות שבדידי׳ צד ימין ה״ז מדה״ד.

ועוד ראי׳ מפמ״ג תרנ במ״ז א שנסתפק בזה שערבה משמאל והדס מימין, שהוא ע״ד הסוד,  איך הדין באיטר. ואף שלמסקנא נ״ל דאזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא, מזה שהכניס ב׳ הצדדים לבית הספק, מוכח דלא ברירא לי׳ מילתא כולי האי. ואף גם למסקנתו, יתכן בטעמו, שד״ז אינו תלוי ביד ימין ושמאל כ״א ברוחות העולם. (ובאמת בבכור״י שם ט הקשה על דברי הפמ״ג). וגם י״ל דס״ל שאפי׳ ברוחות בתר דידי׳ אזלינן, וכאן שאני שהוא בציבור, וכד׳ הפמ״ג הנ״ל לענין ברכת כהנים.

וראה גם בפמ״ג קלא במ״ז שעלה ונסתפק בדין איטר בנפ״א במנחה, שלטעם דהסיבה אין חילוק בין איטר לאחרים, אבל לטעם ששכינה בימין כתב עלה שיל״ע בזה. ואסברה לה בטעם מגדים שם, דס״ל שבזה אפשר שאיטר אזיל בתר שמאל דידי׳. (ואף גם זאת, שסיים עלה שיש לעיין, אפ״ל בטעמו שלא ישנה ממה שנהגו העולם, ראה גם במ״ז ג, ובחיי״א לב, לג, ובשחרית שאני שרואים שלובש תפלין, ואזורו מוכיח עליו, וכמו במי שלובש תפלין במנחה שכתב הפמ״ג שם שיטה בימין (ודלא כחיי״א שם בענין זה)).

[וראה זה פלא במקו״ח לב, מב, שגם לענין שי״ן של ג׳ ראשים בתפלין בימין המניח נקט באיטר הוא בהיפך. אבל המג״א שם נח, נקט דאלינן בתר כו״ע, וכל האחרונים נקטו כוותי׳. אבל טעמו מחמת שהוא ע״פ הקורא (וראה בא״ר שם סו, שהקב״ה הוא הקורא). וראה תורת חיים סופר שם ק משה״ק על המג״א. ולהעיר, שאדה״ז שם השמיט דין האיטר. ואין אתנו יודע אם ומה יש ללמוד מדבר ההשמטה].

וי״ל שכ״ה גם ע״פ הצ״צ בשו״ת או״ח ד, ו, ושם ה, ח, שנקט שבנט״י נמי מקדים האיטר שמאל דעלמא, אף שהטעם הוא להגביר החסד על הגבורה. ואף שבזה י״ל דס״ל להצ״צ שהוא לא רק ע״פ קבלה (וכבר דשו בזה רבים. וראה שו״ע אדה״ז מהדו״ב ב, ד. מהדו״ק ב, ו. ד, י. קנח, יט. סדר נט״י לסעודה ד. תורת חיים סופר שם. תורת מנחם לסדר נט״י לסעודה שם. ובפשטות, יש לחלק בין נטילת ימין תחילה ללקיחת הכלי בימין תחילה. וראה קובץ העו״ב תתקצב), וכ״מ קצת בכל דבריו שם דבתר חשיבות אזלינן – אכתי תיקשי במה שהקשה על הפמ״ג, וכתב ״דדברי הפמ״ג אין נכונים כלל״, ו״אינו מוכרח כלל״, ומדמה לה לתפלין כתיבת ס״ת ולולב, שהרי איהו נקט דהוא משום חסד וגבורה שלמעלה (ראה גם פמ״ג ד במ״ז ו), וא״כ מהי הקושיא עליו. ועכצ״ל, שגם ע״ד הסוד מתאים שיתחיל בימין דידי׳.

ולהעיר שגם הפמ״ג לא נקט להדיא בטעמא דמילתא, שבענינים ע״ד הסוד, אזלינן בתר ימין דעלמא, ונראה יותר בטעמו, דס״ל שהוא בכדי להגביר מדת החסד של כל העולם, ומשו״ה אזלינן בתר מה שנק׳ ימין לכל העולם, דומיא למש״כ בסתרנ״א שם בסו״ד. אלא, שבכלל נראה יותר דס״ל שגם היכא דבתר חשיבות אזלינן לפעמים מקדים שמאל, ולא ילפינן כל מילי מתפלין, וכעין שכתבו בכ״מ בכמה אנפי לחלק בדעת המחבר בין כושס״ב ללולב. (וכן בלבוש סתר משנתו בזה, ראה שם קפג, ה. תרנא, ג. ודוק בלשונו בהל׳ לולב, דמשמע קצת, שנקט באופן מחודש כדרכו, דשאני לולב משאר מילי, אם לא שנאמר שכוונתו כסברת בעל העיטור שהביא ב״י שם, מחמת שהוא מדרבנן. וראה פמ״ג קפג בא״א ט).

וגם בארצות החיים ד בארץ יהודה ז, שנקט כדעת הפמ״ג, שאיטר נט״י ימין תחילה, והעתיק דבריו במשנ״ב שם כב, נקט לה מטעם אחר, יעו״ש, ולא מה״ט. וילה״ע בדבריו שנקט כן לשי׳ הר״ן חולין ל, א בדפי הרי״ף שמעיקר הדין ספק בחליצה אי אזלינן בתר דידי׳ או דעלמא, והרי אנן קייל״ן בלולב כהחולקים עליו, וגם בחליצה אין הדבר מוכרע, וכדלקמן.

וכ״כ בשו״ת ואד יעלה ג, יח (ע׳ סח) – לענין נט״י, שגם ע״ד הסוד יציבא מילתא ליטול בשמאל כל אדם תחילה.

וכן ראינו ושמענו כמ״פ מעשה רב לענין קבלת צדקה עכ״פ באיטר (ראה מעשה מלך ע׳ 73. תשורה קוזולובסקי ניסן תשס״ג ע׳ 33. ר״ד כ׳ שבט תש״ל, נדפס בהוספות לשיחות קודש. תשורה למשתתפים בכינוס תורה חוהמ״פ תשנ״ו צרפת ע׳ 42). וכן גם בשאר דברים של מצוה כגון קבלת כוס של ברכה וספרים (ראה בהנ״ל). אלא, שכנ״ל י״ל שבצדקה איכא נמי לטעם ע״ד הנגלה, כנ״ל. ובשאר הדברים בלא״ה שאני שהוא דבר מצוה וחשיבות, ובתר חשיבות אזלינן, וכבאחיזת כוסש״ב בעת הברכה. אלא שקבלת הכוס אין בה מצוה, ודמיא למש״כ בשו״ת מהר״י בי רב שם, בנוגע לאחיזת ס״ת בעת נתינתה לאחר ובעת קבלתה, שכיון שאינו מצוה ליתן ולקבל ואינו מברך עלי׳ מ״ל ימין או שמאל, ולפיכך הוצרכו לומר מפני שכך נתינתו בסיני. והנה, עמא דבר באיטר לאחוז ספר בימין כל אדם, ונימוקם דאזלינן בתר ימין העולם, לפי שהוא מחמת ימינו של הקב״ה. וכ״כ במשנ״ב רפב, א ובשעה״צ שם ב, ובתורה לשמה הנ״ל (ולשיטתייהו אזלי, כנ״ל. וכ״ה גם בשע״א י, ב. אבל טעמו נראה באו״א, ראה פתחי שערים שם). אבל בפמ״ג קלד בא״א ה, כתב שאפשר שאיטר מחזיק הספר בימין דידי׳ ומציין לט״ז ומג״א בסי׳ ג. ולענין נתינת וקבלת ס״ת – בפמ״ג קמא במ״ז ג כתב שבאיטר מסופק הוא.

והנה, בט״ז הנ״ל לגבי קינוח בימין כתב להדיא בסו״ד שגם לטעם שניתנה תורה בימין א״ש שאיטר מקנח בימין כל אדם, שהשמאל שלו ימין. ובהסבר דבריו, ראה בפרי צדיק להררי״ש צרור (רבו המובהק של מהר״י עייאש, ונפטר בשנת תצ״ט. ובגודל ערכו – ראה בשו״ת משפטים ישרים א, שפח: ואם מעט בעיניך הרי הרב הגדול רבו של מהר״י עייאש ששקול הוא כאחד מגדולי הראשונים סובר כן) לט״ז שם: דס״ד דקפדינן אשם ימין, וניחא דאף לטעם זה, כיון דשמאל זה עושה מעשה ימין, ימין מעליא מיקרי, דקריאת השם בתר הפעולה המיומנת אזלא, ושמאל זו ימין מיקרי. וראה ברכת ראש שם. אלף המגן שם. וכ״כ בא״ז שם ו ע״פ הט״ז ששמאל שלו ימין לכל הטעמים. (אלא שבתחילת דבריו כתב הט״ז שלטעם זה באיטר אזלינן בתר ימין כל אדם. אבל שוב חזר בו מחמת ד׳ הב״י מג. ושקו״ט בנו״כ מה גרם לו לחזור בו מחמת ד׳ הב״י. ופירשו בכמה אופנים, וכמה גירסאות איכא. והנ״ל הוא ע״פ זהב מזוקק לנכדו של הט״ז. וראה גם בשו״ת בית יעקב לר״י צויזמיר (בזמן הש״ך וט״ז) – דיהרנפורט תנ״ו – קמט ד״ה וששאלת, שתפס על דברי הט״ז שכתב בריש דבריו, שלטעם שניתנה תורה בימין אזלינן בתר ימין כל אדם, ״דכיון דיד שמאל הוא ימין דידי׳ והתורה ניתנה בימין וזהו ימין דידי׳״. ולפלא שהשיג ע״ד הט״ז, שהרי אכן כ״כ הט״ז בסו״ד. ובתשו׳ שם הסיק, שלרמ״א שבלולב אזלינן בתר ימין דידי׳, ה״נ בתר ימין דידי׳ אזלינן. ולהעיר שמצינו כבר במאירי ברכות סא, ב שכתב שלא יקנח בימין מפני שכל מיני קדושה נעשים בה, וסיים עלה שאם הוא איטר שמאלו כימין כל אדם. ויל״ע אם כוונתו שכ״ה לכל הטעמים, או רק לטעם שקושר בה תפלין ומראה בה טעמי תורה. וכעין ראי׳, מברכות ו, א שהקב״ה מניח תפלין מקרא דנשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו, בימינו זו תורה וזרוע עוזו אלו תפלין. וכיון שבאיטר זרוע עוזו הוא בימין דעלמא, משמע שימינו זו תורה הוא בשמאל דעלמא. וראה גם נה״ש שם ד. נוה שלום שם ט. הגהות יא״פ לשם. שע״ת שם ט. טיב חליצה ביאור סדר חליצה סא. שו״ת אור לי נו).

והנה, בשו״ת הצ״צ ד, ו הב״ד הט״ז ואזיל בתרי׳, וכתב שהוא דלא כמג״א שם ח, שכתב שלטעם הנ״ל אפי׳ איטר אינו מקנח בימין דעלמא. ושם בשו״ת ה, ח, העיר אמ״ש בבכו״ש ברכות סב, א שסברא זו דהט״ז נ״ל דוחק, שאי״ז דוחק, ומוכרח לומר כמסקנת הט״ז לדעת הטור שאיטר חולץ בשמאל. (וכבר כ״כ בנה״ש שם, דד׳ הט״ז אתיין לדעת הטור ודלא כסמ״ג. וראה בית יעקב שם. והעירו מס״ח הוצאת מק״נ תשב, דעכצ״ל כסמ״ג. וראה כוכבא דשביט ברכות סב, א לאחיו של נה״ש). ומכיון שכל עיקר דברי הצ״צ שם נראה שהוא ע״פ דעת הטור, ה״נ בנדו״ד צ״ל בימין דידי׳. וראה גם שו״ת אלף המגן שם, שרוב האחרונים לא נקטו כמג״א, ועכ״פ מספקא להו. וגם בחוקי חיים לחתנו של המג״א, אות צ סק״ז, כתב שלכולהו טעמים איטר מקנח בשמאל דידי׳. ובאמת, שיל״פ בפשיטות, דילפינן מכל הטעמים שימין חשובה, וממילא באיטר אזיל בתר ימין דידי׳. וראה במקו״ח ג, י – לענין אשה.

(ואף שבשו״ע בהל׳ חליצה נקט כר״ן שחולץ בשניהם מספק – שאני התם דכתיב בה ימין להדיא ומשו״ה מספקא לן בתר דידי׳ או דעלמא אזלינן. ופשוט, של״ש לומר לענין הושטת ספר שגם בה כתיב ימין להדיא. וד״ל. וראה גם בשו״ת הצ״צ שם ה, ז, שיש מגדולי האחרונים שתופסים דעת הטור עיקר. והביא שם מתשו׳ חוט השני כח, שגדולי פוסקים ראשונים ואחרונים חולקים על הסמ״ג והכי נקטינן. וכ״כ במהדו״ק דתשו׳ הנ״ל: מכל מקום דעת האחרונים שהעיקר כהטור.

ועוד, שנראה בד׳ הצ״צ שעלה בהסכמה עם סברת הט״ז, אלא שכתב שלדעת הטור אינו דוחק כלל, ולא בא לומר שאינו עולה יפה עם דעת הסמ״ג, אלא שלטור מוכרח לומר כן, ואילו לסמ״ג אין הכרח גמור לסברא זו. ומה גם שהמשך דבריו בסי׳ ד לשלול דעת הפמ״ג לענין נט״י, באו כהמשך לשלילת דעת המג״א שנמשך אחר הסמ״ג, יעו״ש.

וכן לענין נעילת מנעלים, נראה דעת הצ״צ שבאיטר רגל נועל של שמאל תחילה. ומסתברא מילתא שגם לענין לבישת בגדים וכו׳ נקטינן באיטר דאזיל בתר ימין דידי׳, וכדעת ערך השולחן הנז׳, ואין טעם וסברא אצלנו לחלק בדעת הצ״צ בין נט״י ללבישת בגדים. ובהיות וכל עיקר דין לבישת בגדים הוא מחמת חשיבות הימין ״לענין עבודה ובהן יד ובהן רגל במילואים ובמצורע וכן בחליצה״ (שו״ע אדה״ז מהדו״ב ב, ד), עכצ״ל שבדלית ברירה נקטינן שבאיטר יד שמאל קודם ב(רוב כ)כל הנ״ל, וכדעת הטור, וכפי שהאריך בזה הצ״צ בשו״ת ה, ח. ואף שמקום לחלק בין הדבקים, שבכ״ד התלוי בחשיבות שאני, שאצלו החשיבות בשמאל, וכדקייל״ן לענין לולב ואחיזת הכוס אבל דבר התלוי בגוף שם ימין אין לנו ראי׳ לנהוג כן רק לדעת הטור, וכדמוכח מזה שנחלקו רבוותא בנטילת לולב ואחיזת הכוס ולא תלו בפלוגתת הטור והסמ״ג (אף שגוף סברא זו צריכה נגר ובר נגר, שמאיזה טעם יהא חשיבות לאיטר בשמאל, אם בכל אותם דברים ימין קודם) – הרי בד׳ הצ״צ נראה דס״ל כט״ז שמקנח בשמאל לכולהו טעמים.

ואתאן לדינא, לומר על שמאל שהוא ימין לכולהו טעמים, וכד׳ הט״ז, שנקט הצ״צ שמוכרח לומר כן לד׳ הטור.

וכנ״ל, כן ראינו כמ״פ מעשה רב. אמנם, לפעמים לא כך הי׳ מעשה. וגם אני הקטן, כמדומני ברור קיבלתי תמיד בימין כל אדם. אלא שידוע שרבינו לא התערב בכיו״ב.  ושוב שמעתי מהר״י שי׳ שוסטערמאן ממאנסי, שכשהעירו לו הריל״ג ועוד בכוסש״ב שיקח בימין, ענה רבינו ״ער איז דאך א געלינקטער״. וראה גם אצלנו 4949 בסוף דברינו מה שסיפר ע״ד מה שנענה ביחידות, ומתאים להנת׳ כאן. ועד״ז נתפרסם שכשהעיר הר״י ע״ה דזייקאבאבסאן להר״ש שי׳ בלאנק ממיאמי שיקח בימין ענה רבינו כנ״ל. ועד״ז נתפרסם שכשהעיר הר״י ע״ה דזייקאבאבסאן להר״ש שי׳ בלאנק ממיאמי שיקח בימין ענה רבינו כנ״ל.

 

 

#18396