« go back

Does a left handed person say Shema with their left hand or right hand? 

 

The common custom is that they use their right hand. Nonetheless, there are strong arguments in favor of using the left hand.

 

Sources:

עוד יוסף חי (להבן איש חי) הלכות פרשת וארא אות ג. שו״ת בא״מ ח״ב ס״ה סק״ז. לקט ציונים והערות לשו”ע אדה”ז (סי’ סא ס”ה).

ועדיין מקום לחלק בין ק״ש של שחרית שאוחז הציצית בימין, משא״כ בשל ערבית (ראה גם בא״ר סא, ז) או בנשים.

[איברא, שג״ז צ״ע אם אחיזת ציצית בימין היא גם באיטר, שהרי זה לשון המדרש תהלים לה, י, עה״פ כל עצמותי: בחזה שימת ציצית כנגד הלב כ״ז כל זמן שאני קורא את שמע שנא׳  והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, מאחריי ומלפניי השלכתי הטלית שתי כנפות לאחור ושתי כנפות לפנים, יד ימין אני כותב ומראה בה טעמי תורה, יד שמאל אני קושר בה תפילין של יד, ובה אני אוחז ציציותי בזמן קריאת שמע. ומפורש שהוא בשמאל כתפלין (וכן באיטר כותב ס״ת ומראה טעמי תורה בשמאל). ובשינויי נוסחאות – בילקוט שמעוני שם. וד׳ המדרש הובא לדינא בהגמי״י סוף הל׳ ציצית, ג, פ, ובב״י או״ח כד, ובשו״ע שם ב. (והב״ד הגמי״י בשו״ת הרדב״ז ג, תקעא. יש״ש יבמות א, ג. ועוד. וכן בכתהאריז״ל, בשעה״כ ענין הציצית דרוש ב בסופו). וראה ביהגר״א שם.

ומסתברא מילתא שתלויים זב״ז, תפלין וציצית. ואולי ב׳ עדים הם, ועומדים כאחד, שלא יעיד עדות שקר בק״ש, שקורא ללא ציצית וללא תפלין. וכן ראיתי מובא באוצר המנהגים ביאלא (רייכמן) ע׳ נ, בשם גליא רזא (וחיפשתי בחפש מחופש ולא ראיתיו בפנים), שתהא ביד כהה, בכדי שתהא יד כהה מקושטת בתרין, בתפלין ובציצית. וא״כ באיטר היינו שמאל דידי׳.  ומשמע גם במדרש שם, שמה שהוא כנגד החזה הו״ע בפ״ע, מדהפסיק ביניהם בכמה דברים. ולהעיר משינויי הגירסאות, אם שימה כנגד הלב קודמת לאחיזה בשמאל או להיפך. (אלא שבזה י״ל בפשיטות שמונה כל האברים שיש בהם קיום מצוה). וגם בלשונות שבכתהאריז״ל (דלקמן) משמע דתרי מילי נינהו.

איברא, דמודינא שפשטות ל׳ המחבר בשו״ע שם ובשו״ע אדה״ז שם ד, ״ביד שמאלית כנגד לבו״, וגם ללא הסברה בטעם שאוחז בשמאל, זולת לישנא דקרא ד״על לבבך״, משמע דהיינו הך, שלכן אוחז בשמאל בכדי שתהא כנגד הלב. אלא שי״ל שקיצרו בלשונם, שהרי מקור הענין בהגמ״י בשם המדרש, ושם מנאם בשנים. וגם במציאות תרתי נינהו – האחיזה מלכתחילה בשמאל, וגם הנחתם במשך ק״ש כנגד הלב. וכן גוף האחיזה שיוכל לראותם, ועוד ענין שישמם כנגד לבו. (ולהעיר שבחי׳ הרשב״ץ שנדפסו בסהמ״צ להרמב״ם העתיק הל׳ מהמדרש ״בה אני אוחז וכו׳ לראותן בעיני״. אלא שפשוט שאפשר לראותם גם כשאוחז בימין, ולא זהו הטעם). וכ״מ קצת בל׳ רדב״ז ויש״ש שם, דתרתי מילי קאמר. וראה גם שו״ת תורה לשמה לט. ועוד זאת, דלא סגי בשמאל שבצד הלב אלא שצ״ל כנגד הלב ממש. אולם בלבוש שם ב, מוכח להדיא דהיינו הך, שלכן אוחז בשמאל כיון שהלב בצד שמאל. וראה גם בילקוט מעם לועז ס״פ שלח: ביד שמאלית כדי שיהיו כנגד הלב. (וראה להלן מד׳ הפמ״ג והמשנ״ב). אבל בשאר הפוסקים שראו גם המה ד׳ הלבוש השמיטו כ״ז.

ולכאו׳ יש קצת ראי׳ לדבר לאחוז בשמאל דידי׳, ממש״כ הפמ״ג כד בא״א א, שבפ׳ ציצית מחזיק רק בימין, וכ״מ בשו״ע אדה״ז כד, ד, ששינה מל׳ המג״א שם א, והשמיט תיבת ״גם״, וגם כתב ״בידו״ בל׳ יחיד (אלא שלמעשה לא נהיגינן הכי, וכמפורש בכתבי האריז״ל. וכבר העירו עליו בזה בפתה״ד שם א, וכה״ח שם ח. וראה יפ״ל שם ו), ונמצא שעדיין מחזיק כנגד הלב אף שהוא בימין.

וכש״כ לפמש״כ במקו״ח לבעל טו״ב כד, ב, שהטעם שאוחז בשמאל, לפי שהשמאל אינה רגילה במצוות. ונמצא שבאיטר הה״נ בימין. (וראה גם בסדר משנה ציצית ג, יא שבספרו קלבון השקל כד, ב, הביא סימוכין לאחיזה בשמאל מגמרא. ולא שזפתו עין הדפוס).

[וי״ל שזהו גם הטעם למנהג שבברוך שאמר אוחזים הציצית בשמאל (ס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 9. אלא שידוע ומפורסם במעשה רב, עכ״פ בשנים האחרונות, בימין), דומיא דק״ש. ואולי גם בזה שייך הטעם דומיא דתפלין. ופשוט שאין לומר שאחיזת הציצית בב״ש בשמאל היא ע״ד הסוד, שהרי בכתהאריז״ל (שעה״כ ענין תפלת השחר א – יז, ג. ובכ״מ) מפורש לענין זה שהיא בימין. (אלא שבאריז״ל גופא י״ל שהטעם ע״ד הפשט, וכבכל מצוה שאוחז בימין. וראה לקמן שמצינו עד״ז בכתהאריז״ל). ודוחק גדול לומר שכיון שהטעם הוא לפי שהמלכות לוקחת ב׳ הציצית – ראה פע״ח שער הק״ש ג – ה״ז כבק״ש שלוקח בשמאל, לפי שהמלכות מקבלת מהשמאל תמיד, כדלקמן, שהרי מפורש כת״ש גופא ליקח בימין].

והנה בשעה״כ דרוש ענין כוונת יוצר וק״ש ד״ה ברכת אהבת, וכן בפע״ח שער הק״ש ג, נת׳ שאחיזת ציצית בשמאל בק״ש היא ע״ד הסוד, שהמלכות מקבלת מן השמאל. אמנם, ברירא מילתא שאי״ז הפי׳ ע״ד הפשט במדרש. ועכצ״ל טעם אחר במדרש לפי דרך הפשט. (ולהעיר, שגם בדברי האריז״ל נראה להדיא דתרתי קאמר, אחיזה בשמאל מחמת שמשם מקבלת המלכות, וגם שישימם כנגד הלב בשמאל).

ובכל כיו״ב, מסתברא דמילתא שהטעם שבקבלה הוא ע״ד הרוב (וכדומה), ועכ״פ בכגון דא אזלינן בתר הנגלה, בשגם שגם ע״ד הסוד איכא למימר דיציבא מילתא נמי, וכדלקמן. ודוגמא לדבר, שמצינו באריז״ל – בשעה״כ דרושי ברכת השחר – טעם ע״ד הנסתר שנועל ימין תחילה וקושר של שמאל תחילה. ואת״ל שבאיטר נועל שמאל תחילה (וכ״ד אדמו״ר הצ״צ בשו״ת ה, ח, ודלא כבכור שור שבת סא, א), עכצ״ל דאזלינן בכגון דא ע״פ הטעם שע״ד הנגלה. אבל ראה לקמן. ודוגמא קרובה יותר, נטילת לולב דקייל״ן שאיטר נוטל הלולב בשמאל כל אדם והאתרוג  בימין כל אדם, אף שלהזהר (ח״א רכ, ב וכן שם ח״ג רנו, א) האתרוג בשמאל שהוא כנגד הלב.

אמנם, מצינו טעם אחר גם בעניננו, להכניע היצר שבשמאל – וכעי״ז בשו״ת הרדב״ז שם לגבי השלכת הציצית בשעת העטיפה לצד שמאל, אבל ראה שם שדחה – וכ״מ בפמ״ג שם ובמשנ״ב שם ה. ולכאו׳ לפ״ז צ״ל גם באיטר כנגד הלב דוקא. (וראה גם ילקוט אברהם ליפשיץ כד, ו. ולהעיר במש״כ שם ה, שלא ידע אל מה ירמזון דברי המג״א ברכות רמ״מ, שכוונתו ברורה לס׳ סדר ברכות לרמ״מ). אלא שלא מצינו טעם זה מפורש להדיא. ואיכא לפרושי שהכוונה לאחוז בשמאל מטעם אחר, אלא שנמצא גם שהוא כנגד הלב להכניע היצר. וגם שבאמת צ״ב בטעם הנ״ל, שהרי אפשר גם בימין ולהניח כנגד הלב, ואדרבה יותר נוח כך (וראה גם פלגי שמן ריזיקוב קכב – ע׳ 252), אלא דקושטא קאמר שלמעשה נמצא בשמאל, ואתיא שפיר. ועוד ועיקר, שדיבר בהווה ולא מיירי באיטר, ובא לרמוז עוד ענין וטעם. (ולהעיר, דלכאו׳ תיקשי שבמחבר הביא הטעם משום והיו הדברים על לבבך, ומדוע שינה וכתב משום ולא תתורו אחרי לבבכם. ואולי בא להוסיף שגם יכוון שיהא כנגד הלב ולא סגי לי׳ בצד שמאל שהוא בלב. אבל להעיר שבמחבר כתב רק ״רמז לדבר והיו הדברים וגו׳״, וכן העתיק אדה״ז. וא״כ אפשר שלא זהו הטעם, וקמ״ל שהטעם להכניע היצר. אבל במקורו במדרש הל׳ ״שנא׳ והיו וכו׳״. ולהעיר שבהקדמת החרדים הביא קרא ד״ושמתם את דברי אלה על לבבכם״). וא״כ אפשר לקיים שניהם לאחוז בימין דעלמא, שהוא שמאל שלו ולהניחם כנגד הלב. (וכעין מש״כ המרדכי בהל׳ תפלין שלר״י דילפינן מושמתם שתהא שימה כנגד הלב אין להכריח שאיטר מניח בשמאל, שהכוונה שבאיזה זרוע שיניח יהא מכוון כנגד הלב. וראה גם ברדב״ז שם). ועוד וג״ז עיקר, שאין הכרח שטעם זה יכריע לדינא, וכנ״ל. כן להעיר משו״ת ברוך השם כג, לענין נפ״א באיטר, שגם לטעם הנ״ל להכניע היצר, י״ל דאזלינן בתר שמאל דידי׳.

ושו״מ בשו״ת דברי הלל (טרייזון, להגאון מסטארידוב, מגדולי המתנגדים שהי׳ קשור לאדמו״ר הצ״צ), ב, לז ד״ה והנה המג״א, שהעיר מד׳ המדרש הנז׳. אבל דחה שיל״פ שהמדרש דיבר בהווה. אמנם, מש״כ שפשוט שיאחז בימין לפי שכל המצוות מקיים בימין, וגם לולב, הרי למעשה לא קייל״ן הכי בלולב. ואדרבה, שכיון שכל המצוות מקיים בשמאל, יאחז הציצית בימין כל אדם לקיים כל עצמותי.

עוד אחת אעירה, שמקום אתנו לומר, שאחיזת הציצית בימין בפרשת ויאמר היא כעין אחיזת המצוה בשעת הברכה בימין, וה״נ בשעת קריאת פ׳ ציצית. (וראה גם בסדר משנה שם שבספרו קלבון השקל ביאר שהאחיזה בימין בפרשת ויאמר הוא ג״כ נכון ע״פ הנגלה). וא״ש שד״ז הובא גם בלקט יושר או״ח ע׳ 18 במנהג מהר״י וייל לעשות כן בשעת אמירת וראיתם אותו, שאז הסתכל בציצית, ובודאי הוא ע״ד הפשט. ומכיון שכן, לפ״מ שביארנו במק״א – ראה 18396 – שבאיטר צריך לאחוז בעת הברכה בשמאל דכו״ע, מסתבר שגם בנדו״ד אוחז הציצית בשמאל].

וראה מש״כ בדיני איטר (נחמנסון) פ”ו, ה. ושם מבאר הטעם כיון שכיסוי העיניים ביד ימין הוא ע״פ סוד. אלא שלא הביא שום הכרח לדבר. ובכתהאריז״ל לא נז׳ שום כוונה לדבר, רק לגוף סגירת העיניים. ושפיר י״ל שהטעם מחמת אחיזת הציציות בשמאל. וכ״כ בפי׳ שפע הכוונות בכוונת ק״ש דרוש ה סקכ״ז, שיל״פ  הכי. (אלא דמספקא לי׳ שמא יש קפידא בדבר). וכ״מ קצת בשעה״כ ענין ק״ש דרוש ה: תסגור שתי עיניך ביד ימינך ותכוון וכו׳ ובידך השמאלית תאחז ד׳ הציציות ויהיו מונחים על לבך. (וכן הוא גם במש״כ עד״ז בענין נוסח התפלה – נא, ג. וכן גם בפע״ח שער הק״ש ו. ועוד). ואף שנקט בסתמא, ומשמע שכ״ה גם בערבית – י״ל דלא פלוג, או דקאי רק בשחרית, דבה קעסיק. ובעטרת זקנים סא, ה, משמע להדיא שזהו הטעם, שכתב ״לעיל כתבתי סי׳ ס לסגור עיניהם ביד ימין״. ושם לא נמצא מזה כלל, והובא שם רק ע״ד אחיזת הציצית בשמאל. ומינה, שזהו באמת הטעם. אלא שאין כל ראי׳ מזה, שידוע שהנדפס בעט״ז שלפנינו לוקה בחסר, ועד שי״א שפרוץ שב מרובה על העומד. (ודבריו בסי׳ ס ע״ד אחיזת הציצית בשמאל הועתקו מלחם מן השמים שהוא ע״ד הסוד). וכ״מ במשנ״ב סא, יז שנקט לאחוז בימין, ומקורו מעט״ז, והרי ידוע שאחז צדיק דרכו להביא רק הדברים ע״ד הפשט, והשמיט מש״כ האחרונים ע״ד הסוד. וג״ז אינה ראי׳ ברורה, שלפעמים נטה קו, וכגון באחיזת ציצית בין קמיצה לזרת – ראה משנ״ב כד, ד. ונראה בדרכו שהעתיק רק מה שנוגע למעשה. ועכ״ז, משמעות לשונו, וכן ל׳ הבאה״ט סא, ו, שקדמו, שעל דברי המחבר ידיהם כתבו ״ר״ל יד ימין״ משמע שכ״ה ע״ד הפשט, שהרי פירשו כך בדבריו. ותרתי אתא לאשמועינן, שא״צ ב׳ ידים, ושהעיקר יד ימין, והיינו משום אחיזת הציצית בשמאל.

ואפ״ל גם – הן בד׳ האריז״ל והן בשאר הפוסקים – שהטעם הוא מחמת חשיבות הימין. וע״ד עשיית מצוה שצ״ל בימין. וכמ״פ מצינו בכהאריז״ל דברים שהם ע״ד הפשט. [וכמו בהגהות בנוסח התפלה בשעה״כ שכמה מהן הן ע״ד הפשט, והרח״ו להדיא נתן טעם לדבר שהוא ע״פ דקדוק וכדומה. וצ״ע במש״כ בעוד יוסף חי מקץ י. ואכ״מ. וכן מצינו בעניני הלכה, שיש שפירשו בהם שהם ע״פ הנגלה.  וידוע גם השקו״ט בטעם הנהגת האריז״ל – בשעהמ״צ פ׳ קדושים – שלא להסתפר אחר חצות אם הוא ע״ד הנגלה או לא. והארכנו במק״א. ולהעיר ששם גופא הובאה דעת האריז״ל בשיעור פאות ושער הזקן ע״ד ההלכה. ומצינו כמה אזהרות בשעהמ״צ שהם מדינא, כגון פריעת שכר שכיר קודם מנחה, והפרשת חלה שתחילת הבלילה קשה, וגמיעת ביצה צלוי׳ ללא בדיקה מדם, ושתיית קפה של גוים, ועוד רבות כאלה רבו מספור. וכן בשעה״כ הובאה הנהגת האריז״ל לחוש בכובע משום אהל. וכן הובא בשעה״כ לטעום תבשילין בע״ש, שכבר כתבו במחז״ו קצא ובכלבו לז, ועוד, ונתן טעם ע״ד הנגלה לכבוד שבת לראות שאינו חסר תבלין וכו׳ (אלא שיש שפירשו גם בזה ע״ד הסוד, אף  שהלשון אינו מורה כן). וראה בשעהמ״צ ס״פ וילך: ויש בהם דברים של חומרא בלבד ודברים שהם כפי הדין. וכש״כ בדבר שלא נתפרש כלל בפוסקים לפניו, שנזקק לפרש הדבר. וראה בהגהות הרש״ו לשעה״כ ענין בין המצרים (פט, ג) שמניעת בשר בהן חומרא בעלמא היא ולכן היקל בעצמו היפך הנהגת האריז״ל. וה״ט שפי׳ בטעמו שהוא מחומרא ע״פ נגלה ולא ע״ד הסוד. וראה בבא״ח ש״א פ׳ נח סט״ו לענין ב׳ נקבי ציצית בט״ק. וכן תפס בהגהות לשלמי ציבור נב, א בשלילת אמירת שעשה לי כל צרכי בת״ב ויו״כ שהוא ע״ד הפשט.  וכן בשו״ת רב פעלים ב או״ח מה לענין מש״כ בפע״ח שער השבת ס״פ יד לישב בשתיית הקידוש, שאין בזה טעם ע״פ סוד והוא ממנהג דרך ארץ. וראה גם בשמן ששון לשעה״כ דרושי תיקון חצות א – נח. א – אות כד, שרחיצת פניו יו״ר בבוקר הנז׳ שם הוא משום נקיות. אבל ראה הגהות וביאורים לשעה״כ ענין ברכת השחר ח שהביא שם. וגם לדידי׳ מתפרש ע״ד הנגלה. (וראה בגדי ישע לשעה״כ  נב, ב, ע״ד הסוד, אלא שהוציא הענין מידי פשוטו, דקאי רק על בחי׳ רגליים ולא רגליים כפשוטם). וראה גם באתי לגני ד ע׳ י, במש״כ בשעה״כ לנגב פיו״ר אחרי רחיצה בע״ש, דהיינו משום נקיות. אבל להעיר שבפע״ח שער השבת ג הובאה כוונה בשעת הניגוב. ואולי שבעת הרחיצה אא״פ לכוון ואינה מחמת הניגוב. אבל ראה פתה״ד רס, ד. וכ״מ בבא״ח ש״ב לך טו. וראה מקבציאל ש״ב לך לח. ובהאי ענינא גופא, מצינו שהביא כאן בשעה״כ שצריך לכוון בק״ש לקיים המצוה. וכן מצינו כמ״פ בכתהאריז״ל לכוון לקיום המצוה כפשוטה, ומהם כוונה לקיים לא תקיפו בעת תספורת, אף שי״ל דקמ״ל לכוון גם במל״ת, דלא כדעת הפוסקים, ועכ״ז ה״ז ע״ד הפשט]. (אבל בקיצור של״ה, וציין אליו בכה״ח פלאגי יד, כג, שנדו״ד הוא ע״ד הסוד. ועדיין לא ברירא מילתא, אם הכוונה לגוף סגירת העיניים בידו, או לזה שצ״ל יד ימין. וגם לא הביא מקור. וידוע, שלא כל דבריו דברי קבלה). ובמק״א הבאנו שכבר העירו שצ״ע בטעמא דמילתא שצריך לסגור עיניו בידו דוקא – ראה בין השיטין כאן, ומכל דבריהם לא מצינו טעם לזה שצ״ל בימין דוקא, זולת לפמש״כ בעויו״ח שהבאנו שם, וא״ש דלשיטתי׳ אזיל כאן שבאיטר צ״ל גם בימין, וכדעתו בכ״מ בענינים ע״ד הסוד שלא לחלק בין איטר לשאר כל אדם. ואכ״מ. ויש ליתן טעם פשוט, שהכל נכלל בימין, וכשנותן יד ימינו ה״ז כאילו נותן ב׳ ידיו. וילע״ע.

ושוב איקלע לידי העתקת כתיבת האריז״ל בעצמו, השגות על פי׳ הרמ״ק לסבא דמשפטים (נדפס בקובץ מן הגנזים ה ע׳ יז), ותו״ד שם, שכיון שהכלה הכלולה לית לה עיינין למעלה באצילות, לפיכך הי׳ רבי מעביר ידיו על עיניו בשעת ק״ש ביחוד הכלה, שבשעת היחוד שהיתה הד׳ בתחילת אצילותה צריך להעביר ידיו על עיניו, עכת״ד. וממש״כ כל׳ הגמ׳ ״ידיו״ (וכן בירושלמי ברכות ב, א: ידוי, ודלא כל׳ הטור סא: כד הוה מנח ידי׳ אעיני׳), וחזר ע״ז עוה״פ שם, משמע שאין קפידא שיהא בימין דוקא, וכן הוא לפי הכוונה שנת׳ שם ובשאר דוכתי (הנ״ל),  וכל עיקר הטעם הוא מחמת שהציצית ביד שמאל, כנ״ל.

ואף גם זאת, שבעיקר ההכרעה שבדבר שהוא ע״פ סוד אזלינן בתר ימין דעלמא – כתבנו בארוכה לפקפק ע״ז במק״א -ראה 18396.

זאת ועוד אחרת, שבאופן כזה הדברים מתאימים כל צרכם, שמניח יד שמאל על עיניו ואוחז הציצית בימין, ויכול לנשק התפלין בשמאל, והיינו ההיפך ממש משאר כל אדם (שבאיטר אומרים לנו על שמאל שהוא ימין).

והנה, למעשה כך הכריעו בכ״מ שיכסה עיניו בימין (אף שעצ״ע לדידי ולדכוותי, כפי שהארכנו שם). והכי נהוג. ומכיון שעיקרו לעורר הכוונה, ובל׳ הטור או״ח סא בעניננו: וכל מה שיעשה האדם לעורר הכוונה טוב הוא, לא נראה כ״כ קפידא בדבר. והכל לש״ש.

ופשוט, שאין מקום לצאת מידי ספק, לכסות בב׳ ידיו, אף שע״ד הנגלה אין בזה חשש (וכ״מ בל׳ הגמ׳ ברכות יג, ב: מעביר ידיו על פניו. וראה בא״ר שם במנהג מהרי״ל. ובמהרי״ל הל׳ תפלה במהדו״ח (ע׳ תלה) הביא שינויי נוסחאות בזה), ולאידך, לא נחסר מאומה מהכוונה ע״ד הסוד – שנוסף לזה דמילתא דתמיהה היא, לא מסתבר לכסות ביד שאוחז בה הציצית, איזה יד שתהי׳. ובפרט של׳ האריז״ל הנ״ל (וראה גם בא״ר שם), מורה שצ״ל כאו״א ביד בפ״ע. והעיקר שא״כ בשעת אמירת פסוק ראשון לא יהיו כנגד הלב.

ומדאתינן להכא, יש להוסיף שאת״ל לכסות בימין, נמצא שדוקא בשעת ק״ש, שאז עיקר מצות תפלין, אין התפלין מכוונות כנגד הלב (אף שבאיטר בלא״ה אינו כנגד הלב ממש, אבל עכ״פ אינו בגובה למעלה מהלב. ולהעיר מהשקו״ט במי שלבו בצד ימין). אמנם אפשר הדבר שתהא מכוונת כנגד הלב כשאינו מגביה ידו כ״כ. (וראה פי׳ רבינו סעיד אלעדני ברכת כהנים יד, ד שהכהנים מגביהים ידיהן נגד כתפיהן שיהיו התםלין כנגד הלב. וצ״ב, דאדרבה באופן זה לא יהיו כנגד לבו. וכה״ק במאיר עוז קכח, יב). אבל כל כי האי טריחא מילתא קצת לכוון הדבר, והרי העיקר לעורר הכוונה, ואין מקום לבלבל עצמו לחשוב מחשבות שתהא עדיין ידו מכוונת כנגד הלב. זאת ועוד אחרת, שרצועות התפלין שעל ידו הימנית מפריעים גם הן להכוונה.

ושו״ר שכ״כ, לכסות עיניו בימין דידי׳ ולאחוז הציצית בשמאל דידי׳, גם בשיח תפלה טשזנר כו – ע׳ תל (עיי״ש מטעמים אחרים), ובידות המשנה על המשנ״ב שם ביד המלאה י – ע׳ תרעז. וכן בס׳ דיני איטר יד אהרמן ח – ע׳ לו. וראה גם משנ״ב עם מקורות (אליהו) מילואים לסי׳ כד הע׳ 16 – ע׳ רנג. (וכ״כ הרי״ש שי׳ גינזבורג בשיחת השבוע תשצח לדעת הצ״צ. אלא שחילק בין אחיזת הציצית לכיסוי העיניים). אבל לא נחתו לכמה מהפרטים דלעיל.

ושוב שמעתי מהר״י שי׳ שוסטערמאן ממאנסי שבתור איטר בהיותו ביחידות שאל באופן החזקת הציצית בק״ש ועוד שאלות כיו״ב (שאינו זוכר) ונענה לשאול אצל הגרז״ש ע״ה דווארקין, בהוסיפו: ״ער קען די תשובה אין צמח צדק וועגען תפלין״, אף שבנדון דידי׳ לא שאל בנוגע לתפלין וגם אין המדובר אצלו בכתיבה ביד א׳ ושאר מלאכתו ביד אחר. ונראה פשוט בכוונתו הק׳ כאשר הכרענו שם 18396 שלדעת הצ״צ שמאל דאיטר כימין דכל אדם לגמרי, יעו״ש בארוכה, וגם בענינים ע״ד הסוד.

 

 

#4949