« go back

When there is a Chuppah in front of 770 or in 770’s Chotzer, if a Minyan is Davening Mincha at the same time as the Chuppah would they need to say Tachanun or not?

 

It is hard to justify the Minhag not to say Tachanun when there is a Chuppah in the Shul’s Chotzer, since the Choson is not part of the Minyan, nor is he present.

Moreover, the Chotzer—if at all—is associated with the Shul upstairs and shouldn’t exempt those Davening in a different Shul downstairs. Nonetheless, one shouldn’t protest those who act otherwise.

 

Sources:

בהקדמה, שנחלקו הפוסקים בנוגע לבעלי ברית או חתן אם פוטרים מתחנון כשאינם מתפללים עם הצבור – ראה א״א מבוטשאטש קלא להחמיר. וראה דע״ת קלא, ד בשם ספר החיים. ומפי השמועה שבשנים הראשונות הקפיד כ״ק אדמו״ר בד״ז. ויש שכתבו להקל – ראה שו״ת חסד לאברהם אלקלעי ס״ב. והובא גם בפתה״ד קלא, ח. [ועיי״ש שבנמצא עם החתן אינו אומר וידוי בקשעהמ״ט, והיינו אף שאינו מתפלל עמו]. וראה שלחן העזר (ב) יב, ז בשמלה לצבי ח בסופו (קיט, א) שדייק מסתימת הפוסקים – כולל שו״ע אדה״ז שם ה-ו. וכ״ה גם בסידור אדה״ז לפני למנצח יענך – שכל שהחתן בביהכ״נ סגי. ועיי״ש יג (קיט, ד). ובתחנון שהוא מד״ס, ושאמירתה רשות ותלוי במנהג, מקום להקל (ראה דע״ת שם – לעניננו). וכן המנהג. וראה לקט הקמח החדש שם כט. שם לא*.

ועדיין יש לברר בנדו״ד כשאין החתן נוכח כלל. והנה, ברמ״א קלא, ד לענין מילה שרק בביהכ״נ שמלים שם א״א תחנון. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם ו. וכ״ד רוה״פ.

וכתבו הפוסקים שהמתפללים בעזרה נגררים אחרי ביהכ״נ – ראה מגן גבורים קלא, יג והו״ד במשנ״ב כד. וכ״ז כשבעזרה אין ארון ותיבה בפ״ע, ולכן דינה להיגרר אחרי ביהכ״נ – שלא יהא טפל חמור מהעיקר – עיי״ש. אבל שאר החדרים אינם נגררים אחרי ביהכ״נ. וראה שלחן העזר שם בשמלה לצבי ו (קיח, ד). ושם שהמתפללים בעז״נ אינם נגררים אחרי ביהכ״נ. [וכדמות ראי׳ ממש״כ הפוסקים שהכלה אינה פוטרת את המתפללים בהיותה בעזרת נשים, שאין כאן צירוף – ראה שו״ת ישכיל עבדי ז בהשמטות סימן ג. שבה״ל ה יב. שם ח, כד. וראה אריכות בקובץ אור ישראל יד. עבודת אפרים חלק ב כא].

[וי״נ במילה שלא לומר בכל החדרים הסמוכים לביהכ״נ. ואכ״מ. ולכאו׳ ילה״ע מדוגמתו, שהחצר נגרר לענין נפ״א במקום ס״ת. אבל רק כשפתוחה – מג״א ז. אדהז ג. ועוד. וכן כשסתומה ולא נעולה – ראה דע״ת ב. וכן רק כנגד הפתח ולא בצדדים כשאא״פ לראות מקום הארון – משנ״ב יג. וכן בעזרה שלפני ביהכ״נ כשיש חדר אחר בפ״ע אינו נגרר – משנ״ב בשעה״צ יב.

ובכל אופן, כ״ז כשמתפללים בעזרה והמילה בביהכ״נ, אבל כשמילה בעזרה, פשוט שאין ביהכ״נ נגררת אחרי העזרה. וכ״כ באשי ישראל פכ״ה הע׳ קב. [ומש״כ בנימוקי או״ח סק״ה – היינו למנהגם שא״א בכל העיר, וכדלקמן, וכמפורש שם. וגם לדבריו ל״ש זה בחתן, וכדלקמן. ואכן י״נ במילה שא״א בכל העיר – ראה שע״ת יו״ד. ועוד. אבל לא נתפשטה ההוראה כן. ובפרט בימינו בעיירות גדולות. ובכל אופן, אין כן מנהגנו].

וכ״ז לענין ברי״מ, אבל בחתן ״לא שמענו מעולם (גם מהמקילים ביותר בתחנון) שלא לומר תחנון כשיש חתן בעיר זולת כשהוא שם בעת התפלה״ (נימוקי או״ח שם ו). [וכבר העירו – לענין אחר – בדיוק ל׳ השו״ע [וכ״ה בשו״ע אדה״ז ה]: וְלֹא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם מִילָה, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם חָתָן – ראה שו״ת זרע יעקב (בן נאים)מג לענין אבי הבן שפירש למדה״י. וראה גם שלחן העזר שם בשמלה לצבי ה. וראה שו״ת יבי״א ג או״ח יא, ג].

ולכן, כשמתפללים בחצר או בית אחר שאין החתן שם או בעזרה של ביהכ״נ יש להם ליפול ע״פ – חסד לאברהם שם. ושם שכ״ה גם בבית החתן כשהחתן אינו נמצא שם. וראה בשלחן העזר שם בשמלה לצבי ז, מה שרצה לה״ר מל׳ הלבוש, ושוב דחאו ובצדק. ובאמת מעיקרא תמוה, שאין כאן סרך ראי׳, כנראה למעיין.

אבל בלקט הקמח החדש לב הביא מטהרת המים, שבחסד לאלפים כתב שכל הבית אשר החתן שם – גם כשהצבור בחדר או בחצר של אותו ביהכ״נ – הוא עת רחמים. וחולק עליהם, וס״ל שיש לומר תחנון כל שאינו באותו חדר. אלא שבעל לקט הקמח החדש לא עיין במקור הדברים, שבטהרת המים מערכת ו סק״י [בלקט הקמח ציין למערכת ה״א והוא ט״ס] הביא כן בשם הרב חס״ל, ואיהו סבר שהכוונה לחסד לאלפים. ולא היא, אלא הכוונה ברורה דהיינו בחסד לאברהם הנ״ל, לבעל זכור לאברהם, כנראה בפנים. והמעיין בפנים דבריו, יראה שגם הוא סובר שרק באותו חדר א״א תחנון. ונמצא שאין כאן פלוגתא. ועיי״ש בלקט הקמח בקטע הבא, בטעם המנהג בכ״מ שהחתן אינו בא לביהכ״נ (ראה גם ט״ז י. שו״ע אדה״ז ו), ומדוע לא ילך לחוץ לפני תחנון (וכה״ק בתורת חיים סופר. ועוד) – כיון שהוא באותו בנין, ואינו מועיל. ולהנ״ל אין ישובו מעלה ארוכה. וצ״ל וליישב באו״א שגנאי הוא שילך לחוץ. ועוי״ל והוא העיקר, שכל שהחתן התפלל עם הצבור, אזלינן בתר התחלה ונפטרו מאאמירת תחנון גם כשיצא לחוץ – ראה שו״ת הלק״ט א, כא. וכעין מ״ש הט״ז שם, שגם כשבאו לביתם נפטרו מאמירת תחנון מה״ט. ולשיטתי׳ אזיל. וכבר העיר בשו״ע אדה״ז עה״ג שם ה, דסותר למש״כ הט״ז שם ט. וראה עוד באו״א בשלחן העזר שם בשמלה לצבי ח. וכיו״ב י״ל בטעמים אחרים עד״ז.

[ואוי״ל, שבמקום שכולם באו כאחד והתחלקו למנינים שונים מחמת דוחק המקום שהחתן פוטר. וע״ד דין ברכת חתנים – ראה שו״ע אה״ע סב, יא שחשובים כאחד. ולהעיר מכעי״ז במהרי״ל החדשות עב – שה״ר מזה לענין נפ״א].

ויש שכתבו שהחתן פוטר גם בשאר ביהכ״נ – ראה ישועו״י י. אבל לדבריהם נוהגים כך גם בכל העיר. וכבר כתב בנימוקי או״ח להעיר ע״ד שלא נשמע כן מעולם. ז״פ שאין מנהגנו כן, גם בברי״מ.

ועכ״פ, גם את״ל שברי״מ פוטר בכל הבנין כולו, וגם בחדרים הסמוכים, וגם את״ל שכ״ה גם בחתן, ודלא ככל הפוסקים הנ״ל – אין סברא לומר עד כדי כך שנוכחות החתן בחצר למעלה יפטור את המתפללים בביהכ״נ. ובפרט – בנדו״ד שרוב ככל באי שערי ביהכ״נ אינם יודעים אפילו ע״ד נוכחות החתן בחצר בעת החופה. [וכמדומה ברור שב770 – אף שהקלו בכל המנינים בביהכ״נ, אף כשיש ארון בפ״ע, וכנראה הוא בהשפעת מה שהי׳ נהוג ע״ע כשלא היו ארונות נפרדות. ויש ללמד זכות, כיון שהארון נמצא רק לנוחיות הקהל, ובעצם ה״ז ביהכ״נ אחד ורואין זא״ז – מ״מ לא נהגו לדלג על תחנון בביהכ״נ למעלה כשהחתן נמצא בביהכ״נ הגדול, וכן להיפך].

ובעניננו, נתפרסמו שמועות שונות ע״ד פס״ד הרבנים מלפנים כאן. ומהם – שאם החתן נמצא בחדר יחוד אין לומר, משא״כ בחצר – ראה מש״כ הרה״ג הר״י שליט״א הרצל בקובץ מגדל דוד מח ע׳ 113. וראה מאיר עוז קלא, ד שיש לומר תחנון כשהחתן נמצא בחדר יחוד. והכי מסתבר, שאין החתן פוטר כשנעול בחדר יחוד. [וצע״ק מה שהכלה פוטרת כשמתפללים בבית הכלה, לסוברים כן, ראה בנסמן לעיל לענין כלה בעז״נ, אף שבפשטות אינה בחדר התפלה. ויש לחלק].

 

 

#1052