What is the din for imitation meat?

 

Question:

What is the din for imitation (fake, faux, parve) meat (made out of fruit, nuts, and vegetables)?

I am assuming it is completely mutar to have during the 9 days. However, the taste and look are surprisingly realistic.

1. To what extent can we make and eat mixtures of dairy with fake meat (i.e. a cheese “burger”)? And can this be done in all places (is there a difference whether in Crown Heights or in a town where most Yidden are not yet religious and may mistaken it for a real cheeseburger)?

2. If bsar n’veila falls in to a pot of fake meat, can it be considered min b’mino?

 

Answer:

In today’s day and age where soy meat is very common it is permissible to eat in the nine days or with milchig.

If there’s a certain style or look which is not common it could be a problem, unless the wrapping would be there, or at least a written sign.

Fake meat is not considered min b’mino with real meat.

 

Sources:

כתיבה מועלת – כ״כ לדינא בדע״ת פז, ג. (וראה משה״ק בקנות דעה פט, יח. ויש ליישב. והו״ע כת״ש ליישב בדוחק). וראה שו״ת יגל יעקב יו״ד כג. משנ״ה ה, מו. ועוד. (ואגב יש להעיר משד״ח בשו״ת פאת השדה לו, להניח קליפי ביצה בצד בצק שנראה כגבינה. וכבר כתב בשו״ת שבו״י ג, מח, בכבתה נ״ח, שיש להניח הנותר שם משום חשדא).

ולפענ״ד פשוט שגם מודעה מועלת, ולא רק האריזה דלא כמפקפקים בזה (ראה בדה״ש פט, מז-ח ובביאורים לחלק כן). ולפענ״ד אין טעם וסברא לחלק, והכל תלוי במציאות אם יחשדוהו או שיתלו שמותר. ואדרבה י״ל שבזמננו הכי עדיף טפי לפרסם הדבר. (ומשה״ק שם, דא״כ מדוע נחתו לדון בדין מי שאין לו שקדים – י״ל דמיירי שאין לו נייר. או שבלא״ה ס״ל לט״ז שא״צ להניח שקדים. ועז״כ שבאין לו – א״צ לטרוח). ול״ד לפת בחלב שי״א שאין היכר חיצוני מועיל, דהתם גזרו איסור ולא משום מראית העין. (ולהעיר שבגליון מהרש״א צז כתב גם בזה מחמת חשש שלא ישגיח בהכתב).

ובערוה״ש סו, לג: קשקשים וכיו״ב.

ושו״מ כן בלקוטי תשובות לבו״מ יו״ד קא, בנוגע חמאת קוקוס, והב״ד מהרם שיק דלקמן. והא דמספק״ל התם – לפי שהוא רק ע״י פרסום בכרוזים ולא במודעה. ולהעיר גם מזה שאפשר להניח שקדים אצל חלב אשה – חגורת שמואל פז, ג, הובא בדרכ״ת פז, מט. (ובבדה״ש שם נב אכן כתב להקשות עליו. וברעק״א סו, ט שלא רק בקשקשים שנשארו שם אלא גם להניח אח״כ. והנה, גם למש״כ שם ממשמעות התוס׳ דלא מהני להניח קשקשים בדם אדם – נוסף לזה שנראה מדבריו שברמ״א לא ס״ל הכי, עוד זאת דהתם מיירי בדבר שאינו במציאות, שהרי אינו של דגים, אבל כאן נכונים הדברים. ועוד, שכבר נזכר דעת הפוסקים דמהני אפי׳ שקדים בחלב אשה. ומש״כ ברעק״א ממשמעות התוס׳ – כנראה למסקנא נקט רעק״א בכוונת התוס׳ דל״ש קשקשים בדם אדם, שבד״כ אי״ז הדרך, אבל בודאי יועיל אם מניח. אלא שי״ל גם באו״א דדם אדם חמור טפי, שהרי י״א שגם בנוטף מאצבע אינו מועיל. ויש שכתבו לחלק בין סוגי המראית עין אם הוא איסור חפצא או גברא. אלא שרעק״א הוכיח מרמ״א לגבי חלב שקדים. ועכצ״ל דלא ס״ל לחלק בהכי).

ובשו״ת מהרם שיק או״ח רלו, להניח פיתקא על שק קמח של פסח למכור בחוה״מ. ויליף מנדו״ד דמועיל להניח שקדים. וראה גם שם או״ח קב לענין מלאכת גוי בשבת. ועד״ז בשו״ת נטע שורק יח. והובאו בשערים מצויינים בהלכה צ, ב. וכן נמסר בשם מהרי״ל דיסקין. וכ״ה בשו״ת אג״מ או״ח ב, סד.

אבל ראה שו״ת יבי״א א או״ח כ לענין רדיו בשבת. ויש לחלק, דהתם איכא דשמע בהא ולא בהא. ולאידך, ראה שו״ת צי״א ד, לענין ממטרות הפועלות בשבת שכתב להניח מודעה.

ולהעיר מס׳ דרך החיים מעקלער ע׳ 18 לתלות מודעה על הזקן. (וראה בזכרון לבני ישראל ע׳ קעח משיחת ח״י אלול תש״ב- לתלות בקבוק סם על הזקן).

ולהחילוק בין סוגי המראית עין אם הוא איסור חפצא או אגברא, הרי בנדו״ד שמועיל תיקון ע״י שקדים, ודאי מועיל גם באופן כזה.

 

 

#22881