?מהו גדר תואר לחם
שאלה:
מתחבט הנני מאד בגדר תואר לחם. האם אפשר להגדיר בדיוק מהו גדר תואר לחם.
מענה:
הארכנו בזה קצת ב12872. וראה גם 22249. 1434.
Can Mezonos wraps be considered Mezonos also for a Ba’al Nefesh?
והנה, העדר הבקיאות בתוריתא דנהמא מובא כבר בראשונים – ראה מרדכי ברכות ו רמז קכ: ואותם פרטר”ש ורוישל”ש חייבין בחלה ובהמוציא הואיל ואיכא עליהם תוריתא דנהמא וכתב רבינו מאיר שרבינו יחיאל [מפריש] לא היה רגיל לאכול אפילו פרטר”ש ורוישל”ש כי אם בתוך הסעודה כי לא היה ברור לו אם יש להם תוריתא דנהמא.
וברור שאין להקל כל זמן שאין ברור לנו שאין תוריתא דנהמא.
ובפשטות היינו המראה, שניכר וידוע שהוא לחם כל׳ כמה ראשונים. וראה מחה״ש למג״א קסח, כח ובא״א שם.
ובמרדכי הובא בב״י שמחמת סימוק בשורה ביין אדום יצא מתורת לחם. ובבית אפרים יא, בלעקיך דאזיל חיוורא ואתי סומקא. ותמה על המרדכי בבה״ל קסח, יא. ובפשטות היינו לא רק הצבע לחוד שבצבוע בכרכום מברך המוציא.
והעיר הגר״א גלינסקי שליט״א, דהתם מיירי בפת רגיל, ולכן הגדר הוא כל זמן שנשאר “תוארו הראשון” עליו עד שניכר “מה הי׳”, וכדמשמע שם במג”א והמחה”ש והפמ”ג. וכ״ה בלשון כמה ראשונים בענין זה, משא״כ במאפה ותבשיל שמלכתחילה שונה מפת, שמעיקרא יש לדון אם יש בו צורת פת בעצם או לא.
והיינו מש״כ ברמ״א קסח, יג: אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי”ן שקורין ורומזלי”ך, לכ”ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג’ ברכות, דלא מיקרי לחם, אבל פשטיד”א וקרעפלי”ך מקרי תואר לחם. ועדיין צ״ב החילוק בין לאקשן לפשטידא וקרעפליך, שבודאי אינו תלוי בגודל.
ובפי׳ קרעפליך – ראה מג״א קסח, לו. אדה״ז קסח, יז. מחה״ש לא, מגן גבורים כא. ומשמע שהעיקר כמות המשקה. אבל ראה משנ״ב קסח, עח. [ובערוה”ש קסח, מו, פירש שהכוונה לפשטידא וקרעפליך אפויים, והוא מחודש].
בנוגע למראה הלחם – להעיר מגוו״ר א, כד שה״ר מלחם הפנים שעשוי כמין תיבה פרוצה. אלא שהשוה לזה גם מעשה קדרה. וצ״ע. ושם יצא לדון שאף אטריות יש עליהם תוריתא דנהמא ושאי”ז לאקשן המוזכר בתו’ ושאר ראשונים. ובשו”ת יביע אומר ח, כא, ד, הביא הרבה שחלקו עליו, ושהכוונה ללאקשן דהיינו אטריות שלנו. אלא שלא ביארו התשובה לטענת הגוו”ר שאיזה חסרון יש בלאקשן שאין בו צורת הפת. [ומשמע שהבינו שהוא המרקם, וצ”ע].
ובשו”ת ישכיל עבדי א, י, לה כתב: ואפשר דהך דטריתא שאני דמתפשטת הרבה עד שנעשית דקה מן הדקה, שאין עלייהו צורת פת כלל משא”כ הקטאיי”פ אינם מתפשטים כ”כ כאשר עינינו הרואות דהם עבים ויש עליהם תואר פת, ובפרט דע”י חימוץ העיסה הם מתנפחים ונעשה בהם כעין נקבים וכשמתנפחים ממילא דמתעבים דוגמת הלחמים, ול”ד לטריתא שאינה רק מים וקמח מעורבין בלי גלגול וקיבוץ עיסה כלל ולזה כשהם מתפשטין מתפשטין לגמרי ואין בהם שום קיבוץ עיסה, רק בטרוקנין מתקבצת עיסתם ע”י הגומה ומכח הגומה ניכר בהם קצת תואר לחם אך אינו לחם גמור כהקטאיי”פ. ונראה מדבריו שצריך מרקם הדומה קצת ללחם ושיהיה “קיבוץ עיסה”.
ובכ״מ דנו בכובא דארעא שברמב״ם ברכות ג, ט, מ״ט אין לו צורת פת. ובדעת הרמב״ם – ובפרט שכתב לחייב בברכמ״ז כשקבע – ראה תשב״ץ בחוט המשולש טור ג, לר״א אבן טוואה כח שתמה (ונדפס גם במורה דרך גנאסיה כח), ושאולי עשו באופן אחר מהידוע לנו. ובגינת ורדים א, כד, פירש שהושחת תוארה, ומיחלפא לרואים שהוא דבר אחר. וי״א מחמת שעשוי בחמה. וברשב״א ברכות לח, א שעיסה רכה מאד. וכ״כ תר״י ברכות כז, א. וכ״מ מל׳ גובלא. וכן מוכח ממה שאא״פ לאפות בתנור – ראה מלחמות פסחים יא, ב.
ולהעיר שבחיי״א נד, יב בנשמ״א ד משמע קצת שכל דבר אפוי נחשב לתואר לחם.
ולהעיר מגדר צורת כלי לקבלת טומאה, שגם בזה אין לנו בקיאות, ראה ל׳ הרמב״ם בפיה״מ כלים טו, ב.
#32075
