מה דין הפסק בתפלה אחרי ברוך אתה ה׳ בברוך שאמר וכן בישתבח?

 

מענה:

בחתימת ישתבח אסור לענות כל דבר אפילו דבר שבקדושה, ובחתימת ברוך שאמר אחרי שאמר בא״י אמ״ה האל האב הרחמן עד בא״י השני, מותר לענות דבר שבקדושה אבל לא אמן של כל הברכות.

בתחילת ברוך שאמר ובתחילת ישתבח מותר לענות אמן של כל הברכות.

 

מקורות:

הנה, במשנ״ב נד, ג עלה בספק בד״ז מטעם שבברכה קצרה אסור להפסיק. והוא עפ״ד החיי״א ה, יג. (וראה כס״מ תפלה י, טז. קצוה״ש ה, יא. משנ״ב סו בבה״ל ג ד״ה לקדיש. כה״ח ה, ד). וסיים עלה דיש לחלק, ונשאר בצ״ע. ולא ביאר סברתו.

ובפשטות טעם החילוק, שמחד גיסא סברת החיי״א בנוגע ברכה קצרה היא שאין מקום לסוף הברכה להתחבר לתחילתה, והיינו שאם מפסיק באמצע הברכה אין משמעות לברכתו, משא״כ כאן שאחרי התיבות ״גדול ומהולל בתשבחות״ איכא כבר משמעות, או״י שדינה כברכה קצרה מחמת שאינה פותחת בברוך. וליתר ביאור, שגם אם היא ארוכה קצת, כיון שאינה חותמת בברוך, וכל החתימה היא מנוסח הברכה, אין גוף הברכה – התיבות בא״י – מתייחס לכל הנוסח, וכל׳ המשנ״ב שם ״כי מאמר אחד הוא עד הסוף״, משא״כ בברכה ארוכה שפותחת וחותמת בברוך, עיקר הברכה היא הפתחיחה והחתימה, וההפסק אינו משנה במהות הברכה.

ובקצוה״ש יח בבדה״ש ה, הכריע שחתימת ישתבח ברכה קצרה היא. אבל הביא שמדברי דרה״ח וסידור יעב״ץ מוכח דס״ל להתיר לענות, ממש״כ שבאמצע הברכה דישתבח מותר לענות אמן, ובודאי לא קאי אתחילת ישתבח שאין דינה כאמצע ברכה. ומכאן דס״ל דהואיל והיא ארוכה קצת דינה כברכה ארוכה. אבל אין הדברים מוכרחים לגמרי, שי״ל דס״ל שהברכה מתחילה מישתבח. ואמנם אנן בעניותין הארכנו במק״א – ראה אצלנו כאן – לענין הפסק, שאין דין התחלת ישתבח כאמצע הברכה, אבל אין הכרח לפרש כן בדעתם. ועוד, שי״ל דהא גופא קמ״ל שאין איסור הפסק, אף שהוא חלק מהברכה לענין שאר מילי. וכ״ה בכ״מ שכתבו שדין ישתבח כדין ב״ש, שי״ל דקאי מתחילת ישתבח.

והנה, גם אם אפשר להרבות בראיות לכאן ולכאן, אכתי בספק קיימינן, ומספק אין לענות אמן, שאין להפסיק בברכה במקום ספק.

[והנה, בחיי״א גופא שם כ, ג שהציב ציו״ן למש״כ שם ה, יג מוכח שבב״ש האיסור רק מבא״י השני. וכ״ה בכ״מ להתיר להפסיק בב״ש – ראה משנ״ב נא, ב. ערוה״ש שם ג. כה״ח שם, יא. קצוה״ש יח, ב. ועוד. אבל בכה״ח פלאגי יח, ה שלא יפסיק. אבל לא ברירא לן מילתא אי קאי בבא״י השני או הראשון,שבבא״ח ש״א ויגש ט הבין דקאי בבא״י הראשון. אבל בכה״ח סופר שם השיגו. וראה אבן חי לבא״ח שם. הערות הנאמ״ן לבא״ח שם. ועוד].

ועוד להעיר שעוד חילוק בין ב״ש לישתבח, שבב״ש בלא״ה יש מי שאומר שאיו לחוד להפסק הואיל ואינה מוזכרת בתלמוד, משא״כ בישתבח. ואף שיש מהאחרונים דס״ל דהה״נ בישתבח  (ראה פמ״ג נא בא״א ג. ועוד), ויש שר״ל כן גם בדעת אדה״ז (וטענתם שכמו שהבינו הפמ״ג ועוד כך במג״א נא, ג, אף שהזכיר רק ב״ש ה״ה שיל״פ כן בדברי אדה״ז שהעתיק דברי המג״א) –  כבר הקשו בכ״מ דמוכחא מילתא שברכת ישתבח קדמה גם לבבלי, ומצינו עד״ז כבר בירושלמי – ראה תהל״ד שם א. וראה ברכ״י שם א. ואדרבה, חמורה ישתבח  משאר ברכות, וכדלקמן. ואף גם זאת שבדיוק לשונו דאדה״ז נא, ה, מוכח שלא נתכוון רק לב״ש – ממה שדייק לכתוב ברכה שלפניהם, אף דקאי לפנ״ז בתרווייהו – ראה קצוה״ש שם בבדה״ש הנ״ל. ועוד האריך לדייק כן מכ״מ בשו״ע אדה״ז בס׳ הפסק בתפלה למברג במילואים ד הע׳ 11 – ע׳ 179 ואילך.

ולכאו׳ ראי׳ לאיסור ההפסק בחתימת ישתבח מקונטרס סוד הדלקת נ״ח לר״י סגי נהור בן הראב״ד – נדפס בכ״מ, ומהם בגנוזות (הרשלר) ג ע׳ קסא, ובקובץ המועדים חנוכה ע׳ ח – שכיון שתיקנו אאע״ה אין שום בי״ד רשאי לשנות תיקונו וכו׳. וכתב שמה״ט מפסיקים בין סוף החתימה לעניית אמן. ונראה  מדבריו שהחתימה מצ״ע ראוי׳ להיות בגדול ומהולל בתשבחות, אבל לאידך הוסיף בה אאע״ה עוד שבחים. ומכיון שכן שהכל חלק מהברכה ומתקנת אאע״ה, גם אין להפסיק לעניית דבשב״ק.

ובקובץ פעמי יעקב חו׳ י ע׳ לה אזיל בתר איפכא, שמדבריו מוכח שבעצם נסתיימה הברכה לפנ״ז, ולכן אף שלענין עניית אמן אין רשאי לשנות, מ״מ בדבשב״ק שמחוייב לענות מסתבר שה״ז לפחות כברכה ארוכה. אלא שאין הכרח לדבריו. אבל גם לו יהיבנא לי׳, מכיון שלמעשה לא מצינו כדוגמתו בשום מקום, וידוע שידי זרים שלטו בכת״י הנ״ל, ועכ״פ שנכנסו הוספות לאח״ז (וי״א שבחלקו הוא מר״א אזולאי, בעל חסל״א), וניכר בסגנון הדברים (ראה גם בהקדמת המהדיר בקובץ המועדים שם) מאן לימא לן שד״ז גם מקבלת ר״י סגי נהור, וקשה להכריע עפ״ז. בשגם שעיקר הדברים אינו מוסכם, שבכ״מ מצינו שברכה זו תיקנו אנכנה״ג, ולאידך בכלבו ה, ובאר״ח מאה ברכות לו, שחיברו שלמה המלך. ובאבודרהם במקומו  שחיברו שלמה או שאחר עשאו לכבודו (ועוד דעות בדבר. וראה נשמת כל חי בורשטין ה – ע׳ קח ואילך שאסף איש טהור כל הדעות).

ועכ״פ, מידי ספק לא יצא ושוא״ת עדיף.

 

 

#31263