Can I take DEODOREX supplement pill on Shabbos?

 

Question:

Would there be any way that it would be permissible for me to continue taking a supplement on Shabbos and Yom Tov called DEODOREX (made by qualityoflifelabs.net) I take this to control the odor in my sweat (bromhidrosis). The base ingredient is the standard button mushroom sold in the supermarkets though it has other ingredients as well. They are capsules and therefore have no taste. It does mean a lot to me to be able to take it.

 

Answer:

Put it into food before Shabbos and you may swallow it on Shabbos.

 

Sources:

בתוספתא שבת יב, ח והובא בשו״ע או״ח שכח, לו שמותר לשוף השיניים בסם בשביל ריח הפה. (וראה בב״ח בל׳ הטור. אבל משו״ע אדה״ז מובן שמותר בין בסם ובין במצטיכי). והנה בתוס׳ רעק״א שבת ו, ה, ובהגהות לשו״ע שכח, יב, הביא משם דליכא משום רפואה בריח הפה. ומזה הקשה בדעת רבינו פורת שבתוס׳ שבת סד, ב ד״ה ובלבד בנוגע לפלפל שבפה. ולא ס״ל לחלק בין סוגי הריח, משום מאכל או משום חולי. (ראה תפארת ירושלים לתוס׳ רעק״א שם. וראה בכוונת דבריו באג״ט טוחן מו, א. שו״ת ארץ טובה א. ט). ומפורש שגם בסם הותר (ודלא כמרכה״מ שבת יט, יב. אבל יש שפירשו דלא קאי בסממנים אלא בשרף – ראה א״ר שם. אבל יתכן דל״ג בתוספתא בסם. ואדה״ז העתיק בסם).

וראה בקצוה״ש קלח בבדה״ש לא, שהחמיר במונע ריח שברגליו ע״י סם. ושם גופא, כתב שריח הפה אינו בגדר חולי. (והנסמן שם לע׳ סה – צ״ל ע׳ פה). והוא עפמש״כ שם טז – ע׳ לג – בהיתר דריח הפה שהוא מחמת קלקול במעיו. והיינו דס״ל לחלק בין שף בסם להעביר הריח, או במרפא הריח. וכ״ה כבר בשו״ת מהר״ח או״ז נז. וראה גם שו״ת חשב האפוד ב, נט.

ובתוס׳ רעק״א שם מבואר שהבין בדעת התוס׳׳ דפליגי אה״ר פורת, וס״ל דליכא משום רפואה.

וראה חזון יחזקאל לתוספתא שם ותהל״ד שג, ג ועוד שנקטו דליכא משום רפואה גם לה״ר פורת. וכ״ה פשטות המשנ״ב שכח, קטז. וכדבריהם מבואר במרדכי שפד דיליף מכאן בנוגע להנעים הקול שאי״ב רךואה, דליכא מכה.  אבל ראה אג״ט טוחן מו שריח הפה בגדר מום. ולדידי׳ ההיתר מחמת הגברת ריח הטוב ואינו בגדר רפואה. וראה שו״ת יבי״א ד, כט.

וראה קצוה״ש כו באו״א, דריח הפה קיל טפי משום כבוד הבריות. ולכן הותר גם בסם, משא״כ הקאה. וכ״ה בערוה״ש. ומיישב החילוק בין זה להפגת שכרות באפר מעשב כתוש, אך לט״ז שאינו רפואה.  ובאורה ושמחה שבת כא, לא ר״ל שאף שאסור להקיא ע״י סם, שאני הקאה שבהול לכך משא״כ למנוע זיעה. ובקצוה״ש העיר שבב״י משמע באיסור הקאה דאפשר ביד. והוא דלא כנ״ל, ולפ״ז כתב בהיתר דסם דריח הפה שאא״פ ביד.

ובאחרוני זמננו כתבו בנוגע לטלק על הרגליים, שהוא רק לספוג זיעה ואינו מרפא. אבל באמת מקום להתיר גם במרפא להנ״ל, שמשמעות הדברים דריח הפה והעברת זיעה היינו הך, ורק במזוהם שאינו עובר הו״ל מום גמור. ובנדו״ד עכ״פ, מדובר להוציא הריח שבזיעה. ונמצא דתליא באשלי רברבי אם ההיתר מחמת שהריח טוב מתגבר. או מחמת שאינו מרפא הסיבה וגורם להריח ורק מעבירו לפי שעה, או שמעיקרא אינו בגדר רפואה.

ובאמת באיסור שחיקת סממנים שהוא איסור קל, יש לצדד כמקילים. ובפרט במקום כבוד הבריות. וחזי לאצטרופי הדעות שבזמננו אפשר להקל בכל עיקר גזירה זו. ומ״מ כיון שאפשר בקל לערב באוכל, יש לעשות כן בדאפשר.

 

 

#28234