מנין קריאת התורה עם מחללי שבת

 

שאלה מא׳ הרבנים הגאונים שליט״א מרבני בני ברק:

נשאלתי מאברך שמתפלל בשבת בבוקר עם ציבור עמך ויש בהם מחללי שבת שבאים עם רכב לבית הכנסת. ומוכרים את העליות וגם המחללי שבת קונים עליות ועולים לתורה. ונמצא שאין שבעה קרואים כיון שחלק הם מחללי שבת. האם יוצא ידי חובת קריאת התורה?

ובקצרה: מה הדין בדיעבד אם לא היה שבעה קרואים אלא היה רק חמשה עולים בשבת האם בדיעבד יצאו ידי חובת קריאת התורה?

 

מענה:

הגדרת ״אם יצאו חובת קריאת התורה״ לא פשוטה. ויש כמה פנים לשאלה זו – אם חייבים לשמוע עוד פעם קריאת התורה, אם מותר להצטרף למנין, ואם מותר לעלות שם. והתשובה – לאו דוקא אחידה. והשאלה האחרונה – הכי חמורה. ולמעשה, מקום להתיר לעלות שם, בהתאם לתנאי המקום, כשאין חשש נתינת יד וחיזוק לעוברי עבירה ח״ו, שבזה הוא מהדברים שהכל תלוי לפי מה שהוא אדם והמקום והזמן והאישים. וק״ל.

 

הנה, בגופו של ענין, לא ברירא מילתא כלל שאסור להעלותם לתורה, מכמה טעמים. והאריכו בזה טובא. וכדלקמן.

וגם את״ל שאסור להעלותם, עדיין מותר לו לעלות בעלי׳ אחרת, כפי שכתבנו במק״א בנוגע לעלות במקום שהקורא קורא בטעויות, שאף גם במקרה שכל הקריאה שעד עתה לא היתה כדת, אם יקרא עתה ג׳ פסוקים כדבעי, יכול לברך רק בשביל עלייתו לחוד (ולא רק בכדי שלא לבטל הקריאה, כ״א גם לדעות שאין לקרוא כה״ג בברכה), חדא שאפשר לברך רק בשביל זה גופא, שקורא ג׳ פסוקים כדבעי. ועוד, דחזי לאצטרופי דעת המאירי ברכות יא, א, שיש לברך בכל פעם שקורא בתורה גם כשאינה מתקנת עזרא. וכ״פ בשו״ת גנת ורדים א, מט. וראה שו״ת תורת רפאל ב. וראה הנסמן בשו״ת יחו״ד א, עט. וגם הצ״צ צירף סברא כזו בשו״ת או״ח קי, לענין קריאה בת״צ במקום שאין עשרה מתענים.  (ובנוגע לתעניות, גם כשאין שבעה מתענים – כבר פסקו כך רעק״א וחת״ס. ואכ״מ). ועיי״ש בשו״ת הצ״צ עוד סברא שכשצריך לקרוא מספק, חייב לברך מה״ט גופא. והה״נ בעניננו שמחמת הספק במחלוקת הפוסקים בנוגע לעלי׳ למחללי שבת, אם מותר לקרוא להם לתורה, חייב לקרוא בתורה, וממילא מה״ט גופא מברך. וראה גם בשו״ת הצ״צ או״ח ג בארוכה בכל עיקר דין סב״ל. (אבל אין לומר מחמת ספק חיוב דאורייתא דברכה״ת, שקריאה זו אינה מה״ת והוא רק שלא לבטל הקריאה (כ״כ בלבוש), אא״כ נאמר שיש בזה גם משום חובת קריאה מצ״ע. וגם פשוט שחובת ברכה״ת אינה לכל עולה, שרק הפותח והחותם מברך מדין המשנה). גם הרי נהגו לברך גם בכה״ג, ול״ש סב״ל במקום מנהג, ראה גם בצ״צ שם. (אבל ראה בשו״ת צ״צ או״ח לה בנוגע לברכה שא״צ כשמוסיפים עליות. ואכ״מ).

ולהעיר גם משקו”ט בנוגע לעלי׳ בקריה״ת בליל שמח״ת, וכן בכיו”ב, אם מותר לעלות ולברך במקום שלא נהגו משום ברכה לבטלה, ויש שהביאו ראי’ ממנהג להוסיף קריה”ת לחתן בפ’ ואברהם זקן, שלא חשו משום ברכה לבטלה. ויש לחלק. ואף שלכתחילה אין לעשות מעשה להוציא ס”ת ולברך “בכל עת שיסכימו עשרה מישראל” (כדעת המקילים, והוא ע״פ מאירי ברכות יא, א) מקום לומר שבמקום מנהג (ראה מאמ״ר תקסו, ה לענין קריה״ת ביום שנעשה נס), וכשכבר קראו לו לעלות, ואיכא משום כבוד התורה וכבוד הבריות שאני. ובכ״מ צירפו ד״ז לבית הספק. וראה ברכות המים קלה, שסמך ידו על הגוו״ר והצילו מהאחרונים החולקים. וראה גם שו״ת מהרש״ג ב, צב בהערה. הגהות פעולת שכיר על מעשה רב רלא. פני מבין או״ח ל, א. ובבא״ח תצוה הל׳ פורים יד בנוגע לקריה״ת בבגדאד ביום ט״ו באדר. והוא רק בגדר צירוף. ועוד, דהכא איכא עוד כמה ספיקי טובא.

ובכלל, בנוגע למחללי שבת – יצויין, שבשו״ת חכ״צ כתב בטעמא דמילתא שאין לך חילול השם וכיבוי מאור הדת גדול מזה, משא״כ בתינוקות שנשבו שבימינו שבאים להתפלל מחמת שרוצים להתקרב ליהדות. וכ״כ בתורת חיים סופר א, נה, ח ד״ה עוד כשבא לומר קדיש וכו׳. ואכן כ״פ בשו״ת אג״מ או״ח ג, יב שברכתו ברכה אבל יש למעט בזה כפי האפשר. ושם, שבימים נוראים יותר יש לקוראם לתורה. (וראה שם כב. שם ב, נא. וכבר העירו שסותר למש״כ שם או״ח ד, צא, ח). וכ״כ בארחות רבינו מהדו״ח ע׳ רל בשם החזו״א שבבא להתפלל היינו שיש לו זיקה ורגש. וראה גם פאר הדור ג ע׳ לו בהערה. ובשו״ת בית דוד לייטר קו, טז העיד שכן עשה מעשה הרה״ק הר״א מראטען. וכן ראו אצל הרה״ק הר״י מבעלזא, עיי״ש. וראה צאנז גליון רצ בשם בעל דברי יציב בהנהגתו בנסיעתו באני׳, ושהסכים עמו הרה״ק הר״א מבעלזא.

וראה גם ס׳ החיים פלאגי יא, ג. זקן אהרן א, יג. אורח נאמן קמג. צור יעקב ק. אהל משה צוויג מהד״ת ג. שרידי אש ב, קנו.  מנח״י ד, י. חלקת יעקב א, צא (או״ח כז). יחו״ד ב, טז. חזו״ע ב ע׳ רלט.

ובשו״ת לב אברהם א, יח שכל ערום יעשה בדעת.

וכש״כ שיש מקום להקל במקום חשש איבה, וכן במתבייש בפני אדם גדול.

ובשו״ת מנח״ש ב ד, י דייק בלשונו, שרצוי לא להעלותם. וראה שם עוד.

וראה אג״ק יד ע׳ צה שתלוי בכו״כ פרטים הן בנוגע לאופן של זה הרוצה לעלות, והן בנוגע להנמצאים בביהכ״נ והרושם עליהם.

וגם המחמירים לא הזכירו שלא יצא ידי חובה אלא האם מותר לו לעלות מעיקרא או לא. אבל לא מצאנו מי שאומר שלא יצא ידי חובת קריאת התורה.

ובכתבי הרב הענקין תשובות איברא, ב ע׳ יא כתב כדברינו להקל מחמת שהעיקר הבעל קורא, ושראוי שהראשון והאחרון יהיו כשרים וראויים לברכה.

ושוב העירוני משו״ת אול״צ ב, ט, ה – ע׳ פה – דאף דס״ל שאינו מצטרף לעשרה ושאין להעלותו, היקל במקום חשש איבה וקטטה, כיון שיש אפשרות להשלים מנין שבעה ע”י החזן הקורא בתורה. ואע״פ שהחזן קרא בלא ברכות התורה, הרי לענין מנין שבעה לא צריך ברכות התורה, שמעיקר הדין לא היו העולים לתורה מברכים ברכות התורה אלא הראשון והאחרון בלבד, וכיון שיש לסמוך על החזן להשלים למנין שבעה, לא יתקוטטו עמו שלא להעלותו, ודרכיה דרכי נועם כתיב. והוסיף, שיכולים לענות אמן על ברכות התורה של המחלל שבת, שהרי אין ברכותיו ברכות לבטלה, שהרי ישראל הוא, אלא שאינו עולה למנין שבעה. והיכא דאפשר כתב שיוסיפו עוד עליה לתורה, ובזה יהיו שבעה עולים עם ברכות התורה ללא כל חשש.

 

 

#26077