Is it better for my wife to make her own Kiddush, or for me to make Kiddush a second time?

 

Question continued:

The Alter Rebbe in סימן רעג says that לכתחילה one shouldn’t make kiddush for someone else if they have already been יוצא, unless they can’t make Kiddush on their own. If I made Kiddush on Shabbos day in Shul, is it better for my wife to make her own kiddush, or can I make Kiddush again for her, even though she is able to do so on her own?

 

Answer:

For kiddush by day, there is no need for her to make her own kiddush.

Even for kiddush by night, if it’s difficult for her to make her own kiddush, the husband may make for her.

 

Sources:

בנוגע לקידושא רבה – גם למחמירים – כבר האריכו בכמה דוכתי שבקידוש שבת שחרית שאני, עכ״פ אם טועם ג״כ, והכי נהוג עלמא – גם המחמירים – לקדש עוד פעם בביתו להוציא ב״ב אף שבקיאים הם. ופשוט כיון שמצ״ע ה״ז ברכת הנהנין וה״ה נהנה. וכ״מ בכה״ח קסז, קלב. וכ״כ בשש״כ ב, נ, ו ובהע׳ יב. שלחן שלמה רעג, ד. (וראה מאמ״ר שם ד. שו״ת חסד לאברהם אלקלעי או״ח ז – טז, ד). וכן המנהג פשוט בכ״מ. וראה אבני חושן כט ע׳ קכב-קכג. אליבא דהלכתא גל׳ 32 ע׳ לג ואילך. טעמי משה הלכות קידוש ע׳ סא.  הערות וביאורים צ״צ ז ע׳ רצב ואילך. אבל בנהר שלום רעג, א מוכח דלא ס״ל הכי. (ושוב י״ל קובץ האוצר גל׳ צב בגדר קידוש היום, ראה שם שהוכיח מכ״מ שדינו כברה״נ גרידא). וראה מה שדנו בזה, לענין אחר, גדר ערבות בנשים, בשו״ת שביבי אש או״ח ב, כג, יב. בני ראם סא, ז.

ומש״כ בארוכה בקובץ העו״ב א׳ כד ואילך – לפענ״ד תמוה, והמנהג מכריע.

בליל שבת – כיון שהוא רק לכתחילה, אדה״ז רעג, ו. ערב קו״א ב בסופו. אבל בכ״מ משמע גם בדיעבד. ויש בזה שינויים בלשון אדה״ז – ראה ח, יא. קצ, ד. רסט, ג. רצו, יז. תפד, א-ג. תקפה, ה. וראה שו״ת הצ״צ או״ח קטו בסופו. ולהעיר משיחת יום ב׳ דר״ה תשכ״ז בתחילתו. יום ב׳ דחגה״ס בסופה. וראה מש״כ בנתיבים בשדה השליחות ב ע׳ 250.

ופשט המנהג להקל כשקשה להן לקדש בעצמן – ולא גרע מברכת אירוסין ובפה”ג בעת הקידושין וכן בשבע ברכות, שאחר מברך (שלא לבייש מי שאינו יודע, שמא לא יוכל לכוון, או משום דרך ארץ שאינו ראוי שיברך בעצמו). וכיון שמברך שאר הברכות מטעמים הנ”ל מברך גם בפה”ג. והה”נ בנדו”ד כשיש צורך שיברך ברכת הקידוש (מטעמים כעין הנ”ל, או משום שלום ביתו, שנר ביתו משום שלום ביתו עדיף מקידוש היום, או מחמת הקושי לשתות כשיעור מהיין, שמצוה מן המובחר ביין ישן). ומכיון שאינה חובה גמורה כי רבים חולקים (קו”א סער”ב סוסק”ב) אפשר להקל במקום הצורך, וכל שעהד”ח כדיעבד דמי. ולהעיר שבלוה שמסרב לבי”ד או גבר אלים שאינו רוצה לשלם תובעים מהערב תחילה, ודמיא ללוה שאין לו ממה לפרוע. וראה גם שיחת יום דחה”ס תשכ”ז בסופה. וראה שו”ת הד”ר סכ”ט ס”ק קסה.

ומצו”ב גם מהרשום אצלנו במק”א במענה לח”א: 

לכאו’ תלוי בטעמא דמילתא אם הוא משום דמיחזי כברכה לבטלה או משום דיני ערבות, שאם הוא מדיני ערבות גם כשבלא”ה מברך לעצמו מקום לומר שאינו יכול להוציאו. וראה שיח השדה דלקמן. והנה, ההסברה משום ערבות – כ״מ גם בשו״ע אדה״ז קו״א ערב, ב. אלא שגם בזה יל״פ משום ברכה לבטלה שאין לו להיות ערב בברכה כשהלה יכול לעשות כן בעצמו. משא״כ כשבלא״ה מברך. וראה גם שיח השדה שער ברכת ה ג – יג, ד. ולפענ״ד, שפיר אפ״ל גם לסברא זו מאחר שיכול להוציאו משום ברה״נ – ממילא כבר מוציאו בברכת המצוות.

ומש”כ בקשר לספרדים, הנה בדעת המחבר בשו״ע אם הוא לעיכובא –  חקרוה שרים. וילה״ע מכ״מ בשו״ע דמוכח מינה שבדיעבד עכ״פ אפשר להוציא – ראה ב״י סט ד״ה ומ״ש רבינו והכי איתמר, ובשו״ע שם. (וראה מג״א שם ה. פמ״ג ומחה״ש שם). ב״י תקצד. שו״ע קצז, ד.  והעיר מזה בשו״ת אור לי סוסי׳ מא. וראה בחסד לאברהם אלקלעי או”ח ז. ארחותיך למדני א או״ח נ (קפט, ג).

וידוע, שבעל יבי”א סתר משנתו בזה אם לסמוך על הפר”ח, או לא. שבמק”א דעתו לפסוק כהשו״ע דוקא, ושהוא לעיכובא – כן מוכח בחזו״ע שבת ב ע׳ לה ואילך. וכ״ה בלוית חן יד ד״ה עוד רגע ע׳ כ. אבל ראה חזו״ע שם ע׳ לו. ובמק״א כתב שאפשר לסמוך על החולקים – תשובה בכת״י הביאו בנו בהלכה ברורה רעג בבירור הלכה טו ד״ה ועיין לאאמו״ר ע׳ תעט. וראה ילקוט יוסף שבת א ע׳ ש הע׳ כא. תרא הע׳ ה.

בהסברא שהוא מחמת חסרון בערבות, כדמוכח מהדעות שגם במצוה אין להוציא הבקי, הארכנו במק”א לדחות סברא זו, ומכיון שכן, פתח דברינו יאיר באשר להוציא הבקי בקידושא רבה, שאין כאן בית מיחוש,  שאין כאן שאלה על הברכה. ואדרבה, מזה גופא שבכל הראשונים – עכ״פ שאר הראשונים –  לא מצינו שחשו שלא להוציא הבקי במצוה, ורק בנוגע לברכה נאמר ד״ז, ולהלכתא ודאי כך הוא – על כרחך שגם בבקי איכא ערבות, אלא שאין לו לערב לברך בחנם כשהשני – הלוה –  יכול לברך בעצמו, מטעם שנפרעים מהלוה תחילה, משא״כ כשיש למברך צורך בברכה זו בלא״ה עבור עצמו. והדברים הללו כמעט מפורשים בשו״ע אדה״ז בקו״א שהבאנו.

וראה המשך הדברים אצלנו 38864.

 

 

#2552