Is there an issue with women learning Gemara?

 

Nowadays it’s usually better for them to learn Gemara.

Wherever possible, they should choose a Mesachta which deals with relevant halachos for women.

 

See also:

Derher.org/The Rebbe’s View on Teaching Torah to Women

Derher.org/Yechidus with the Belzer Rebbe -4 Adar II 5741

 

Sources:

לכל לראש, ראה באוצר המלך להרה״צ וכו׳ הר״צ מלובלין ת״ת א, יג, שלפס״ד הרמ״א יו״ד רמו, ו, ״חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה״ – עכצ״ל דלדינא נקטינן כבן עזאי. והרי בכלל לא קייל״ן כר״א דשמותי הוא. וראה בברכ״י יו״ד רמו, ח. ובאמת, כבר העירו במש״כ בפסקי הריא״ז סוטה א, ב: ״אם רצה ללמדה הרשות בידו״, שבהכרח דס״ל דלא קייל״ן כר״א לדינא. וראה גם שם קדושין א, ז. (אמנם איכא לפרושי דקאי רק בתושב״כ, או גם בתושבע״פ ללא פלפול. וכן פי׳ בשו״ת מהרי״ל דלקמן). ובשו״ת יהודה יעלה א יו״ד מח: שהיא פטור מללמדה אבל איסור נמי לא מצינו בה ללמדה. וכן בל׳ הרמב״ם – כבר העירו של׳ ״ציוו חכמים״ בד״כ משמש כדרך מוסר ועצה טובה ולא איסור גמור (ראה דעות א, ד. שם ב, ג. שם ב, ד. שם ג, א. שם ג, ג. אישות ג, טו. ועוד). וראה במזה בס׳ היובל קרנות צדי״ק ע׳ תרסג. כמו״כ העירו מל׳ התוספתא ברכות ב, יב ״הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות״. וכ״ה בירושלמי ברכות ג, ד. (אבל בברכות כב, א הגי׳ באו״א). ודוחק לומר דשיגרא דלישנא הוא אגב זבין. (אבל י״ל דקאי לבן עזאי. וכ״כ בשו״ת צי״א דלקמן). 

כן מצינו דקאי רק על עומק תלמוד וטעמי המצוות וסודי התורה, ולא בגוף הלימוד – כ״ה בס״ח שיג. ו, שהשונמית הלכה לשמוע דרשה מאלישע. ובס״ח מהדורת ויסטינצקי תשצו: דבר אל כולם אפי׳ לטף ונשים שהרי נאמר אל כל ישראל דברים המקובלים לכל, כגון אגדה ומדרש ותלמוד בלא קושיות דברים שמבינים כולם. והיינו רק באופן ״שמתוכה היא מבינה ערמומית״ (כל׳ רש״י סוטה כא, ב ד״ה כאילו). וברמב״ם יסוה״ת א, יג, בנוגע להוויות דאביי ורבא: אפשר שידעם הכל וכו׳ איש ואשה. 

והנה, לעצמה מותרת ללמוד ומקבלת שכר – כ״כ בשו״ת מהרי״ל החדשות מה. וכ״ה בפרישה יו״ד רמו, ט: אם למדה לעצמה אנו רואין שיצאה מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ורצונו לומר אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי, אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה. וכ״כ מד״ע בשו״ת צי״א ט, ג (צויין בסה״ש תש״נ ב ע׳ 540 הע׳ 82). אז״נ יד, ג, ז. משנ״ה י, קסא. וכיוונו לדעת גדולים למהרי״ל הנ״ל. (ודלא כשלחן גבוה יו״ד רמו, יט. נהורא דאורייתא ג, י, ג. שבה״ל ו, קנ. שם ח, ריא. ולא ראו דברי מהרי״ל הנ״ל). וראה שו״ת נהרות איתן ב, סד, א. ולמעשה, מצינו מעשה רב שהיו כו״כ נשים צדקניות שלמדו ועשו חיל בלימודם, כמסופר הן בחז״ל והן בדברי ימי ישראל, כבנות צלפחד שדרשניות וחכמניות היו, וכדבורה וחולדה, ואמתי׳ דרבי, וכברוריא אשת ר״מ, וילתא אשת ר״נ, וראה מזמן הראשונים בסיבוב ר׳ פתחי׳ ע׳ 9. לקט יושר יו״ד ע׳ 37. וכה״ג מובא בפוסקים תירוצים וחידושי דינים מנשים צדקניות – ראה שו״ת תשב״ץ ג, עח. שו״ת מהרש״ל כט. שו״ת מהרי״ל ע, ב. הקדמת חות יאיר. הקדמת דרישה ופרישה. שה״ג לחיד״א מערכת ר ערך רבנית. ובארוכה בשו״ת בית דוד לייטער צט. ועוד. וראה גם הנסמן בסה״ש תש״נ ח״ב ע׳ 457. ובתיב״ע שופטים ה, כד, עה״פ ״מנשים באהל תבורך״ – ״כחדא מנשיא דמשמשין בבתי מדרשין״ (ומש״כ בשבה״ל ח״ו שם, שאין לשאר נשים לסמוך ע״ע ולעשות כמעשיהן, וכ״כ שם ח, ריא – תמוה. ועיי״ש שקשה להעמיד הדת על תלה בד״ז). ובחינוך קנב, שהאיסור להורות מתוך שכרות נוהג בנשים. ובכ״מ שהותר לה להורות הוראה.

וראה יתר על כן בס׳ מעין גנים לר״ש ארקוולטי (בזמנו של הב״י) אגרת י (הובא גם בתו״ת עה״ת ואתחנן יא, יט) בהיות האשה מוכן לקבל שפע החכמות יזיק לה ההתרשלות, דלא חיישינן להא דאמרי רבנן כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות וכו׳ כי אפשר לחלק, שחכמים ז”ל לא דיברו אלא כשהאב מלמדה בקטנותה, דודאי כי האי גוונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח. אמנם, הנשים אשר נדבה לבן אותנה לקרבה אל המלאכה המלוכה, מלאכת ה’, מצד בחירתן בטוב וכו׳ הן הנה תעלינה בהר ה’ תשכונה במקום קדשו, כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן להדרן לאדרן לסדרן, לחזק ידיהן. 

ועד״ז בשו״ת טוב עין ד: פירש הרמב”ם דפירוש דברי תפלות היינו שאינה מכוונת ללמוד אלא מוציאה דברי תורה לדברי הבאי, ובברוריא שהכירו בה שהיתה כוונתה ללמוד בכל לבה וגדל שכלה לכך למדוה. וראה בברכ״י יו״ד רמו, ז. 

בנוגע לזמננו – ראה בלקוטי הלכות, סוטה כא, ב (נסמן בסה״ש דלקמן): ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, כמאמר הכתוב ‘שאל אביך ויגדך’, בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה ותסמוך בהנהגה של אבותיה הישרים. אבל כעת בעוונותינו הרבים, שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים, בודאי שמצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז”ל כגון מסכת אבות וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלן ענין אמונתנו הקדושה, דאם לא כן עלול שיסורו לגמרי מדרך ה’ ויעברו על כל יסודי הדת חס ושלום. 

ואף שנזכר רק חומש ונ״ך ומוסר – הרי בכ״מ הובא מכתבו של הח״ח בקשר לייסוד בית יעקב (נעתק גם בסה״ש תש״נ ב ע׳ 539 הע׳ 81. ונדפס גם בשבילי החינוך ע׳ 35) בזה״ל: ענין גדול ונחוץ הוא בימינו אלה אשר זרם הכפירה ר”ל שורר בכל תקפו וכו׳ וכל החששים והפקפוקים מאיסור ללמד את בתו תורה אין שום בית מיחוש לזה בימינו אלה כי לא כדורות הראשונים דורותינו אשר בדורות הקודמים הי׳ לכל בית ישראל מסורת אבות ואמהות לילך בדרך התורה והדת ולקרות בס’ צאינה וראינה בכל ש”ק, משא”כ בעוה”ר בדורותינו אלה. 

ובשו״ת מאזנים למשפט א, מב (צויין בסה״ש שם הע׳ 82): וחנוך הבנות ברוח התורה ע”י למוד התורה מעורר דאגה ופחד בלב תמימים רק מפני חידושו, מפני שלא ראו את אבותיהם נוהגים כן. אבל לא כימים הראשונים הימים האחרונים; בימים הראשונים התנהגו בתי ישראל ע”פ השולחן ערוך, ואפשר היה ללמוד בהם את כל התורה מהנסיון, וממילא לא היה צורך ללמד את בנות ישראל תורה מן הספר. אבל עתה בעוה”ר אי אפשר כבר ללמוד את התורה בבתי ישראל, כי יש בתים אשר אין זכר בהם להרבה מצוות ולחוקי התורה, ובת ישראל שבאה מהבתים האלה ללמוד בבית ספר דתי, הרי היא כמעט כנכרית שבאה להתגייר, שמן ההכרח ללמדה תורה, כדי שתדע את הדרך אשר תלך בה ואת המעשה אשר תעשה כדי שתהיה יהודית. וראה גם הדעה והדבור א דרוש  ג ע׳ נט. דרוש יז ע׳ שו ואילך. 

וראה עד״ז אשל אברהם ניימארק פירות הנושרין סוטה כ, ב. וכן מצינו בס׳ מקיץ נרדמים לנדא א׳ 54 ואילך, פרטי כל מאסיפת רבנים בשנת תרס״ג, מכתב יא, שרק בימים הקודמים שלא היתה לאשה חכמה אלא בפלך, משא״כ עתה שלומדים בעצמם כל מיני תפלות. ושם שעמדו למנין ונתקבלה ההצעה בנוגע חינוך הבנות. וראה ארח״ר א ע׳ קצג. וכן מצינו בכמה אחרוני זמן האחרון. 

וראה בס׳ בצל החכמה ע׳ 119, ר״ד עם האדמו”ר מבעלז ביום ג’, ד’ אדר שני ה’תשמ”א. וכך נרשם שם: אדמו”ר מבעלז הוסיף ושאל: האם הרבי מתיר לבנות ללמוד משנה או גמרא? הרבי ענה שמשניות הן הלכות, הכוללות הלכות שבת הלכות ברכות וכו’, שנשים חייבות בהן! וממילא מותר להן ללמוד, והלכות אלה יש ללמוד גם מתוך הגמרא. אנחנו חיים בדור שונה מן הדורות הקודמים שבהן היו הבנות בבית, וכל דבר שלא ידעו שאלו את הוריהן. היום אנו חיים בדור שהבנות יודעות הכל, ויש להן כל האמצעים ללמוד גמרא בעצמן. הן הולכות לבית כנסת ופוגשות חברות שיודעות דברים מהגמרא. ואם תלמידה שומעת שיש גמרא שעוסקת במה שלמדה, היא תפתח את הגמרא ותעיין בכל השקלא וטריא שמסביב לנושא שלמדה. ועדיף שמורים יראי שמים יכוונו אותה, ולא שתפתח ספרים שאין ראוי ללמוד בהם. ואז שואל אדמו”ר מבעלז, אז מה נחשב ל”מלמדה תפלות”? ומשיב הרבי, לכאורה, על פי שולחן ערוך מותר ללמד את הבנות תורה שבכתב בלבד, ואילו כל התורה שבעל פה נחשבת ל”מלמדה תפלות”. אולם הרבי מוסיף ומדייק, שכיום ה”תפלות” כבר קיימת אצל הבנות, אלא שצריך לכוון אותן לאמת. הרבי אומר שפגש בנות שלמדו רק תורה שבכתב בבית ספר, אולם בלימודי חול, או לימים כשהגיעו למכללות וכיו”ב, לימדו אותן דברים היפך התורה. כגון שהעולם קיים מליוני שנים ועוד דברים מסוג זה. וכשפנתה תלמידה למורה שלה וביקשה ממנה לישב את הסתירה, ענתה המורה, ש”כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות”. וכתוצאה מכך, תתייחס תלמידה כזו, למה שלמדה בלימודי חול כעובדה, ואל דברי התורה שהעולם נברא בשבעה ימים תתייחס כאילו הם דברי אגדה. ובסך הכל תהיה מבולבלת. תלמידה כזו תהיה אם בישראל, ואיך היא תחנך את ילדיה?… והתייחסות בעניין זה לבנות שיהיו אמהות מחנכות חשובה אפילו יותר מלבנים. אמא כמחנכת צריכה לדעת להשיב לילדיה על כל שאלותיהם, כדי שלא יתבלבלו בדרכם בעבודת ה’. ויש להקדים את הנשים בלימוד תורה כמו במתן תורה, ולהקדים תרופה למכת ה”תפלות” שנוצרה בימינו, על ידי לימוד תורה שבעל פה לנשים! ולטענת אדמו”ר מבעלז שיש ללמד לימודי חול על טהרת הקודש – השיב הרבי, עד שמשרד החינוך יאשר, ועד שיתקנו את הספרים יכול לגדול דור שלם, שאין לו תשובות על שאלות יסודיות. ועוד הוסיף הרבי וסיפר שהיה רב שלא רצה ללמוד “מורה נבוכים”, כי טען שיש לו סדר יום עמוס, וחשש שאם יתחיל בסוף היום ללמוד “מורה נבוכים”, יישן רק עם הקושיא כי לא יגיע לתרוץ. אולם בימינו, מסביר הרבי, כבר יודעים את כל הקושיות, ומה שנשאר זה רק לתרץ אותן. לכן אין מנוס אלא ללמוד תורה שבעל פה בעומק גברים ונשים כאחת. 

ובסה״ש תש״נ ב ע׳ 457 עד״ז שבדורנו שבלאה״כ למודות לימודים שונים שנכנס על ידן ערמומית ״לא זו בלבד שמותר ללמוד תושבע״פ, אלא יתירה מזה, ע״פ טעם הלכה זו עצמה, צריך ללמדן תושבע״פ . . גם לימוד טעמי ההלכות, ועד להשקו״ט שבתורה״, יעו״ש בארוכה. (אבל להעיר מלקו״ש כז ע׳ 235. לב ע׳ 271. ואולי עדיפא מינה משני. ועוד ליישב גם במקום שהיא פריצת גדר, וס״ל במקום הנ״ל בפי׳ הדין כמשמעו – ראה אג״ק יח ע׳ תסה. וראה אג״ק יד ע׳ צט. אבל שם ״אם רק בקל הוא״). 

ולהעיר שבסה״ש תש״נ שם לא נזכר ללמוד גמרא, כ״א טעמי ההלכות מתוך שקו״ט. בנוגע ללימוד גמרא – כמובן צ״ל באופן שאין פריצת גדר, וצ״ל מסכתא שיש שם הלכות הצריכות – אג״ק יח שם. ועכ״פ אם אפשר בקל כבאג״ק יד שם.

ובכללות הענין – ראה בארוכה צי״א שם. שם י, ח.

 

 

#23093