Can we have an Early Dinner on the Second Night of Yom Tov?
Question:
On second night of Yom Tov this year, candle lighting is after 9 pm. Can we drink wine with our guests at dinner earlier and then do kiddush after 9?
I was told that may not eat or drink from sunset till kiddush is made. So us much older folk must wait to eat dinner at 9:15?
Answer:
Although this is not the custom, there is room to be lenient if necessary, such as in this case, and daven Maariv as well as make kiddush earlier, from plag hamincha (check the exact time in local calendars etc.) onwards, similar to what is done when accepting Early Shabbos.
Nonetheless, candle lighting may not be done until nightfall, as one may not prepare from one day Yom Tov to the next.
Alternatively, one can begin eating dinner without washing prior to sunset, then break till nightfall (as one may not eat without kiddush from sunset onwards), then daven Maariv at nightfall, followed by candle lighting, kiddush, washing etc. This way, one will not deviate from the established custom.
Remember not to prepare from one day Yom Tov till the next, until nightfall.
Sources:
בגוף הענין – בראשונים נזכר שהיו מנהגים שונים בדבר – ראה מהרי״ל מנהגים סדר תפלות של פסח ו. ונסמן שם בהערת המו״ל לס׳ מנהגים מהרא״ק. ועוד.
והנה, המנהג בימינו שממתינים לתפלת ערבית מחשש הכנה (ונהגו להמתין גם ביוט״ש שחל בשבת, אף דל״ש חשש הכנה, שהרי אסור במלאכה. ואדרבה, מפורש שנהגו ביו״ט שחל בע״ש להקדים לקבל שבת שלא יטעו לבשל צרכי שבת בסמוך לכניסת שבת שאין שהות ביום שיהא מוכן לאורחים – ראה שו״ע אדה״ז תקכז, ח). וכ״ה בכ״מ, ראה הנסמן בהערת המו״ל במהרי״ל – למנהגי ר״א טירנא, יוסף אומץ, ומנהגי וורמיישא. וכ״כ בלבוש תפח, ג. תקצח, א. תרסח, א. מט״א תקצט, ב. ועוד. והארכנו מזה כאן:
ויש שר״ל ולחלק שהמנהג הוא רק במקום ש״עיניהם נשואות אל התחלת תפלת ערבית בביהכ״נ״ כל׳ מט״א שם. אבל למעשה כן המנהג בכ״מ ואין לשנות, ובפרט בציבור, זולת במקום הדוחק, וכפי שהארכנו שם.
אבל בנדו״ד מקום להקל כעיקר הדין.
[ולהעיר מדבר פלא במו״ק רסי׳ תפט דמוכח מיני׳ שנהגו להקדים ערבית גם ביוט״ש להוסיף מחול על הקודש. והוא תמוה הן במנהג, והן מסברא. וראיתי שתמה עליו בנמוקי או״ח שם ב. וראה מה שנדחק בכוונתו. ומסתבר שדיבר בגוף הענין שבד״כ מתפללים מבעו״י ובפרט בערב יו״ט, ולא קאי לענין יוט״ש. והוא עצמו כתב הפכו בסידורו בשער המפקד שמחת יו״ט, שלכך שוהין עד הלילה כיון שאסור להכין].
וראה גם שו״ת התעוררות תשובה או״ח רצט, שמותר לעשות כן לכתחילה. אבל קאי התם במי שיעצו לו הרופאים לאכול מוקדם. וגם לא בציבור. וראה שו״ת מנח״י י, מא, א להתיר בשעהד״ח.
וראה שו״ת רב פעלים ד, כג שכך נהגו במקומו.
ויש שהנדזו בתפלה מוקדמת מחמת חשש שמגרע מקדושת יו״ט ראשון, ע״פ ט״ז תפט, י. וראה אצלנו שם. אלא שהפוסקים השמיטו דבריו. וכמה חלקו עליו להדיא. ולא קייל״ן כוותי׳ – ראה משנ״ב שם מג. ובראשונים הנ״ל מוכח דלא שמיעא להו כלומר לא ס״ל האי טעמא. וראה בארוכה במנח״י שם. וכן מוכח ממה שמותר להדליק הנרות עם ברכת שהחיינו בבית אפל – ראה אצלנו כאן ולא חיישינן להך מילתא.
ובלא״ה, שאני התם דקאי לענין הקדמת קידוש לספה״ע, ולא בגוף ההקדמה בזמן, ראה כעי״ז בשו״ת אג״מ או״ח ד, סח.
והנה, שקו״ט בדבר אם מותר לעשות מלאכה לצורך תוספת יו״ט. וראי׳ מוכחת, ממה שנהגו להקדים התפלה ביו״ט שחל בע״ש שיגמרו מלאכתם בעוד היום גדול, כנ״ל. אלמא, שאף שסיימו לבשל מיד קודם שקיבלו שבת, נחשב כאילו ראוי לאכול לאורחים בעוד היום גדול, אף אחרי שקיבלו שבת. וכן מוכח גם מזה שנהגו לאחר מעריב בין יו״ט לחבירו, מחשש הכנה, הרי לנו שגם אחרי מעריב אסורה ההכנה. ולאידך מותר להכין מיד במוצאי יו״ט ראשון גם כשלא קיבל קדושת יוט״ש (אף שיש יחידים שנהגו ליזהר עד ערבית, ראה יוסף אומץ תתרס. תתרסא. וראה לקמן) ולא אמרינן שעדיין קדושת יו״ט ראשון עליו מחמת תוספת יו״ט. אלא שי״ל שכבר חלפה והלכה לה מעצמה קדושת יו״ט ראשון, או שבעדיית מלאכה בזה גופא פקעה הקדושה – ראה כעי״ז פמ״ג בא״א רסי׳ רצו. ובלבוש סוסי׳ רסג משמע שתלוי בהיסח הדעת. ונפק״מ מזה גם ביו״ט לצורך מוצאי יו״ט. והתם גרע טפי שי״א דאין מצוה בתוספתו ביציאת היום, שכבר חלף והלך לו כנ״ל – ראה מג״א קפח, יח. תפט, ז. ט״ז סוסי׳ רסח. אדה״ז תצא, ג. וכש״כ לענין איסור הכנה, שתלוי בקדושת היום, ראה כעי״ז אדה״ז שם לענין אכילת חמץ. וידועים ד׳ התוס׳ כתובות מז, א דליכא מצות שמחה בזמן התוספת. וראה כוכבי אור מנדלבוים א ע׳ צח ואילך מה שהאריכו תלמידי חכמי לובלין בראיות. ומעיקר הדין קייל״ן שגם אחרי קבלת שבת ותפלת ערבית אינה כלילה לענין הפס״ט. והה״נ בעניננו. ואף אם מחמירים שהוא כלילה, עכ״פ אין להקל להתיר ההכנה מחמת זה. וכעין ראי׳ ממשנ״ב בבה״ל רסי׳ תקג שאסור להכין אם לא יוכל ליהנות עד אחר שקיעה״ח אף שהוא בסמן שאסור במלאכה.
לאידך, ראינו כמה נביאים מתנבאים בסגנון אחד, בפי׳ דברי פסקי תוס׳ (הובא בא״ר רצט, כב, ובשע״ת שם ב, והובא במשנ״ב שם, מ, וראה בשעה״צ נד. וכ״ה במשנ״ב תרסז, ו, וראה מט״א תקצט, ח ואלף למטה שם ד. ואלף המגן שם ה, ועוד) דמשמע להתיר רק הכנה מיו״ט לחבירו אחרי שחשיכה אף שלא התפלל ולא קידש, משא״כ מלאכת או״נ. ושקו״ט בכוונתו. (וצ״ע בדעת אדה״ז רצט, טו אם הכנה מותרת מיד במוצ״ש קודם שיבדיל בתפלה או על הכוס, כשאר איסורי ד״ס התלויים בדבור. ואכ״מ). וביארו דקאי בביה״ש, אחרי שקיעה״ח וקודם צאה״כ, ושמ״מ מותרת ההכנה משא״כ מלאכה – שלחן שלמה רצט, יח. שם תקג, ד. תשוה״נ ג, קנ. וראה שם ו, פ. ועוד. והנה, בשו״ת תשוה״נ כתב שההכנה מותרת ביה״ש אם קידש או התפלל ערבית. אבל מיירי בביה״ש דוקא. ובכלל, אא״פ להעמיס כדבריו במשנ״ב. ובשלחן שלמה כתב לפרש במשנ״ב להתיר ההכנה ביה״ש ללא תפלת ערבית או קידוש. ואין להוכיח משם רק היתר הכנה ולא להקל במלאכה, וג״ז רק בביה״ש. ובכל אופן, סוגגין דעלמא שההכנה אסורה עד שפנה יום גם אם התפלל ערבית או קידש מבעו״י.
#21540
