Borer with Seforim on Shabbos

 

Questions:

1. Seforim of shas that are not in order, can they be organized on Shabbos? What if its tzorech harabim? Perhaps home is also tzorech harabim as people might come? And why are two mesechtos considered 2 minim?

2. What about not taking a Chumash in the beginning of davening, I’ve read that it might be an issue of Borer – but that means that I won’t have a Chumash and is similar to allowing a caterer to do borer samuch l’achila much before eating as he needs more time, (similarly, with Chumash, it is otherwise impossible).

 

Answer:

1. Taking out one Sefer from a mixture of other Seforim is an act of Borer (according to many Poskim). Thus if you pull 1 out from between 2 others in order to put it in the correct place, you are doing Borer. If they are scattered on the table, or on the shelf in the case where they are standing separately not mixed together, then it is not Borer.

However, you are not allowed to organize it for after Shabbos. If it’s important that it looks neat for Shabbos itself it may be done (without Borer).

Two masechtos are really two seperate seforim (that are part of a set). Thus choosing one from a mixture of others is Borer.

2. In the case where the Chumash is standing separately on the shelf, or if all the Chumashim are the same, it is permitted regardless as explained above. You can use it a bit before davening to avoid the issue.

 

Sources:

אף שיודע אני שרבו המקילים באחרוני זמננו בספרים המונחים בארון, לבי נוקפי מאד כדלקמן, ובפרט בחשש חיוב חטאת. ולכן כתבנו בלשון הנ״ל – שמונחים בארון כאו״א בנפרד – באופן דמשתמע לתרי אנפי.

ואפרש שיחתי: לפענ״ד, מה שהספרים עומדים זקופים בארון, או שנרשם השם על כריכת ספר שבארון, אינו גורם העדר תערובת יותר ממציאות של ב׳ מיני דגים הבולטים במרקם ובצבע ובסוג, כמו הרינג וגעפילטע. וכדומה. ואם בב׳ מיני דגים ש״מאד נגד סברת הלב״ שי״ב ברירה פסק בתרוה״ד נז, ש״אין להקל בלא ראי׳ ברורה״ מחמת חשש חטאת, כש״כ בזה. ולפענ״ד בב׳ מיני דגים מאד קל למצוא סוג הדג שרוצה, וא״צ עיון כלל, שכרגע שם עינו על המין שרוצה, משא״כ בספרים בארון שצריך קצת עיון וחיפוש למצוא סוג הספר בהתאם לקריאת השם. ובודאי צריך יותר עיון לקרוא שם הספר מאשר לראות סוג הדג לפי צבעו וכדומה. וכ״ה לענין להבחין לאור הנר, שבב׳ מיני דגים בקערה בודאי אין שום חשש כלל (אא״כ בב׳ כלים הדומין זל״ז וצריך עיון רב להבחין), משא״כ למצוא הספרים בארון שהוא בכלל ״דבר שצריך עיון הרבה״, כפשוט.

ובסגנון פשוט, שאם נוקטים שגוף המציאות שמונחים זה אצל זה הוא בגדר תערובת, כדמוכח מדברי תרוה״ד, מדוע יועיל זה שהם ניכרים. והרי בתרוה״ד מיירי גם בב׳ מינים שונים, וניכרים הן מחמת זה שם ב׳ סוגים, והן בזה שהם חתיכות גדולות וכל אחת ״ניכרת בפני עצמה״ (כל׳ הרמ״א), וממילא הרי הם ״ניכרים בהפרדתם״. וכ״ה גם, כשמין א׳ חתיכות גדולות והשני קטנות, למרות השינוי מחמת שה גופא, וכמדוייק בדברי אדה״ז שיט ו, ושם ח. ובפשטות מיירי כשאינם דומים כלל זל״ז.

ודוחק גדול להעמיס בדברי התרוה״ד דמיירי רק כשצריך לשום עין עיונו ולדקדק, כפי שראיתי למי שכ״כ, שהרי כתב להדיא בהשאלה שהם ״מפורדות זו מזו כמו שרגילין להניח כך״, וביאר שם ש״ניכרים בהפרדתם״, ובמציאות מה ש״רגילין להניח״ הוא בצורה מסודרת. ועוד, שסתם ולא פירש, ואין לנו ראי׳ שהי׳ מתיר בכגון דא. והו״ע כתב שאפי׳ אם הוא כנגד סברת הלב ״אין להקל בלא ראי׳ ברורה״. וג״ז בכלל. ועוד זאת, שאת״ל דמיירי דוקא כשצריך לדקדק, לפי שדומים זל״ז, א״כ באמת אי״ז ״כנגד סברת הלב״. ואכן כל האחרונים שהמציאו להתיר בגוף האיסור בורר בכלים כתבו בטעמא דמילתא לפי שניכרים היטב. אבל הכרעת רוה״פ – וכ״ה לדינא – להחמיר גם בכלים, למרות סברא הנ״ל.

אמנם, בתרוה״ד נראה בדבריו קצת סתירה, שבשאלה נז׳ ש״מפורדות זו מזו״ (וידוע בכללי הפוסקים שתרוה״ד כתב השאלות בעצמו. ואכ״מ במה שיש סתירות לזה), ובתשו׳ נז׳  ג״כ ״שניכרים בהפרדתם״, וכן כתב שם עוד שהסברא להתיר היתה לפי שאינו אסור אלא ״כשהם מעורבים ואינם ניכרים״. אולם אח״כ כתב להסביר הקס״ד להתיר ש״בכה״ג אע״ג דאין כל מין ומין מסודר בפ״ע מ״מ לא מיקרי מעורבים״. ולכאו׳ צ״ל דמיירי שמחד גיסא הם חתיכות נפרדות שאינם נוגעות זב״ז (״מפורדות זמ״ז״) , אבל אין כל מין בסדר מיוחד לעצמו. ובפרטיות, דמיירי כשיש רק ב׳ סוגי דגים ולא יותר, כדמוכח מדבריו ואין ״כל מין ומין – מב׳ המינים – מסודר בפ״ע״, שמזה אפשר לדייק שבב׳ מינים לחוד, וגם שכל מין נמצא בפ״ע, והיינו בצד אחר של הלוח, יש מקום להקל. ומודגש בלשונו שכתב ש״כל מין ומין מסודר בפ״ע״, והיינו שהחילוק הוא בסדר המינים, שיש ריבוי חתיכות מכל מין, אבל באופן שאין שייכות  בין המינים, מחמת זה שכל מין נסדר לעצמו, אבל לא מחמת שכל חתיכה עומדת בפ״ע, כפשוט. וראה גם משנ״ב יד ובבה״ל ג ד״ה לאכול מיד. ובפשטות, הסברא היא לפי שבדעת בנ״א כשיש ב׳ סוגים שונים וכל מין נמצא במקום בפ״ע, ה״ז ענינים חלוקים. אבל מה שכל חתיכה ניכרת לעצמה, ה״ז מוגדר כמבחר סוגים, ולא ענינים חלוקים. וכן גם לסברא זו אינו ברור להתיר בריבוי סוגים, יותר מב׳ מינים (ראה גם נחלת יהושע כט, אופן ב ד״ה אמנם נראה). ואוסיף, שבאמת ממש״כ בקס״ד בתוך הדברים ״אע״ג דאין כל מין ומין מסודר בפ״ע״ אין הכרח שבאופן שמסודרים הי׳ מתיר גם למסקנא. אלא שבא לומר שהקס״ד להתיר הוא גם באופן כזה. אמנם למסקנא כשהחמיר במפורדים וניכרים מקום לומר שג״ז בכלל. (אלא שכבר כתבו שצ״ל שיעור לדבר, גם למסקנא צ״ל שם תערובת, ובודאי בב׳ פריטים מפוזרים ביותר אין איסור. ולא בא אלא לומר שגדר תערובת אפשר גם בניכרים כאו״א בפ״ע. אבל באופן הנ״ל שנמצאים ביחד וקרובים זל״ז, אבל בסדר מסודר אפשר שגם בזה אוסר. ובכל אופן, נדו״ד חמיר טפי שכל ספר הוא סוג אחר, וביחד יש תערובת גדולה של ספרים אף שניכרים בהפרדתם).

זאת ועוד, גם למקילים בזה, איכא בזה עיקולי ופשורי טובא, שכבר כתבו כמה שהוא רק כששם הספר כתוב עליו בצורה ברורה, ונמצא בחדר מואר (ראה אג״מ או״ח ד, עד, בורר יב. שבות יצחק ג, ו. זכור ושמור ע׳ 359. ולהעיר שבדעת האג״מ ודעמי׳ שבחדר חשוך נקרא ברירה, מוכח שגוף המציאות שהם בארון בצורה מסודרת לא מהני שאינו בגדר תערובת כיון שבפועל צריך לחפש ולדקדק). וגם רק כשהשם אינו מטושטש מרוב שימוש, ומכוסה בדבק הכריכה. ולא כשיש ב׳ שורות ובורר משורה הפנימית, הן מחמת שבכגון דא אינו ניכר וגם מחמת שורה החיצונה המעכבת (שו״ת אז״נ א,כה). ולא בספרים קטנים התחובים בעומק בין ספרים גדולים. והעירו גם בכמה חלקים של אותו סט – צריך ששם החלק יהא ניכר היטב. ויש שכתבו שרק כשידוע לבעליהם איפוא נמצא על ספר – כ״מ להדיא בשש״כ דלקמן. וראה גם הלכה שלימה סודרי א, ט ע׳ פ. ויש שכתבו גם שלא להקל בספרים דקים מאד – זכור ושמור ע׳ 278 ואילך.

ולהעיר שגם הגרשז״א החמיר בתחילה עד שנמסר לו מהחזו״א שאינו – ראה  שש״כ ג הע׳ רכ. וגם כשחזר בו אמר כן רק בדא״פ, עיי״ש.  וראה גם שלחן שלמה שיט, ב, ו, ד – ע׳ שסו. שם א, ד, ב ובהערה י – ע׳ שנח ואילך. ולפענ״ד מחוורתא כדמעיקרא.

וידוע שאופן כריכת ספרים עם השם מבחוץ קיים כבר רבות בשנים, וגוף הענין של ברירה בכלים ובספרים מוזכר גם באחרונים שבדורות שלפנינו (ראה תכלת מרדכי למהרש״ם דינים לשבת הגדול אות קנג. (ע׳ שסז). תולדות שמואל חי, ה ( ב, ד). סי׳ ישועות ישראל  הל׳ שבת ב, טז. הגהות הרי״ל מפשעדבורז לקיצור שו״ע עם מסגה״ש פ,טז. והובא במהרש״ג דלקמן. מנחת סולת למנ״ח מוסך השבת  מלאכה ז ד״ה והנה בנ״א. שבה״ש בורר בבא״ר כו. מחנה יהודה פיקהולץ  באזהרות  יט – צג, ג. מנחת שבת פ, עד, שם ושארית ישראל  קונט׳ השבת  ד ד״ה  ועוד יש להקשות (לג, ב). טל השמים בורר יט – ע׳ לה. ועוד. וראה במקו״ח שיט, א ע״ד קונטריסים חדשים). אלא שבדורות האחרונים נתחדש המציאות של ריבוי ספרים, ובזמנם הי׳ בקושי ש״ס אחד במדינה. וידוע שמחמת זה המציאו כמה מיני קולות בברירה בכלים ובספרים – ראה ערוה״ש שיט, ט. מהרש״ג א, לז. שם נד. או״ש שבת ח, יא. כוכבי יצחק ג, יב. ועוד. ועכ״ז, יסוד ההיתר שנקרא ניכר מחמת שם הספר מבחוץ נתחדש רק בדורנו. ובדורות שמלפנים לא עלה לחדש כן.

ושו״ר שכבר פקפקו בההיתר כמה מאחרוני הזמן – ראה שו״ת להורות נתן ג, כב, ח. וראה גם פני שבת ג, יח – ע׳ רב. שערי יושר א, כג, ג. הערות וחידושים ג, צז – ע׳ קסה. נשמת שבת ד, קנז, ב. שו״ת דברי שלמה ד, תצט. וראה גם בהנהגת הגר״ח מבריסק בעובדות והנהגות ד, לא. וראה ארח״ר א, קצו. אגן הסהר גניחובסקי ב ע׳ 83. ובשבות יצחק ה, ב כתב בשם הגריש״א שמה״ט אין להתיר רק כשלוקח רק ספר אחד. (והוא לשיטתו בדעת תוה״ד שאסר רק כשמוציא כמה חתיכות).

 

 

#19419