Can we use a bottle of wine that someone brought on Friday night by car?
Question:
If someone not-yet-frum brought wine or other food on Friday night by car, may it be used that night for the meal? especially because he may get offended if I don’t use it during the meal. I’m a shliach and this happens very often.
Answer:
It may not be used till after Shabbos if there is no eiruv in town, or it was brought from out of the techum. Even if there is an eiruv and it’s within the techum, it would only be permitted if it was brought from a close place where he could’ve brought it by foot.
Furthermore, even where none of these apply, one should take into account the potential chilul Hashem, since it causes the issue of Shmiras Shabbos to be treated lightly. Another point to consider is that by not using the food it might cause them not to do so in the future. Where none of these concerns apply, one may use the food, and indeed it would be appropriate to do so in order not to offend them.
There is no issue of muktzah.
שקו״ט בכ״מ בדין מעשה שבת בהוצאה. והארכנו בזה כאן:
ועוד הארכנו שם בשאר צדדי השאלה השייכים לנדו״ד. וא״צ לכפול הדברים.
אבל עוד אחת היא לנו, מחמת הנסיעה ברכב. אלא שנראה עיקר שאי״ז בכלל מעשה שבת לפי שלא נעשה דבר בגוף החפץ, שהמלאכה היא ברכב, משא״כ בהוצאה שהמלאכה נעשית בגוף החפץ. וראה גם בשו״ת אג״מ או״ח ב, עא להתיר בכעי״ז. ומצינו כה״ג בפוסקים, שהקשו על הט״ז תקב, א בהוציא אש ביו״ט ובישל בה שכתב לאסור התבשיל (ואכ״מ בגוף הענין דמעשה יו״ט וכו׳), שהרי לא עשה איסור בהתבשיל – ראה מור וקציעה שם. מאמ״ר שם א. נה״ש שם א. וראה בכה״ח שם א שהביא כמה אחרונים שדחו דברי הט״ז. ובמאמ״ר שם כתב שבהוציא אש בשבת במזיד ובישל בה במו״ש התבשיל מותר. ונדו״ד עדיף מינה, דהתם ההבערה פועלת בגוף התבשיל. ואכן בשו״ת הרשב״א ח, יח, הביאו בב״י רנג, כתב שבאמר לגוי להבעיר אש וחימם שם תבשיל המבושל כבר מע״ש נאסר התבשיל אף שהמלאכה לא נעשית בתבשיל שהיתה מבושלת כבר מע״ש. אלא שברשב״א גופא מפורש בנדון הנ״ל, שיותר יש לגזור במה שנעשה ע״י גוי ע״ד ישראל ממה שעשה ישראל בעצמו. וי״ל בפשיטות שכיון שהאיסור שמא יאמר לו לעשות אסור גם כשלא נעשית מלאכה בגוף החפץ, משא״כ בדין מעשה שבת שהאיסור מחמת שנעשית בו עבירה. וראה מה שחילק כעי״ז לענין אחר בשו״ת הר צבי או״ח א, קפג. וראה הערות אבן האזל לרמב״ן עירובין מא, א בדעת הריטב״א עד״ז. ולפ״ז יש ליישב גם מה שצ״ע בסברא הנ״ל מד׳ המרדכי שבת פ״ד, שכג, הביאו בב״י סוסי׳ רנט, שבנעשה מלאכת כיבוי או הבערה בגחלים ע״י סילוק הקדרה נאסר התבשיל, וההיתר שם רק משום משאצל״ג. (וכ״כ בערך השלחן שיט, ג, להוכיח מזה לגבי מצה שהוציאה בשבת, ראה אצלנו שם בדעת אדה״ז בזה. וראה במנחת שלמה דלקמן). וצ״ל דהתם שאני דמיירי באמירה לנכרי ולא במעשה שבת. ובלא״ה, התם ע״י ההבערה נעשית מלאכה בתבשיל גופא. ובפמ״ג רנג בא״א לז פי׳ בד׳ המרדכי שאין הישראל נהנה בזה בתבשיל. ומוכח כדברינו, שהמלאכה נעשית בגחלים ואינו נהנה מזה באכילת התבשיל. אבל במרדכי גופא אסברה לה מטעם אחר, כנ״ל. בשגם דאיכא למימר שמצד דין הנאה מעולם לא עלה על הדעת לאסור דאין כאן הנאה ממלאכת הגוי. וכוונת המרדכי לאסור עליו משום קנס מחמת גוף האמירה לנכרי. ועז״כ להתיר במשאצל״ג).
ועוד ועיקר, שהיו ראויים לו גם ללא הנסיעה, ול״ד ללפתות הטמונים בבור (ראה שו״ע אדה״ז תקיח, כב. וראה אצלנו במקורות ועיונים להלכה יומית אות שכא) שאינן ראויים לו לפנ״ז (ראה בשו״ת מנחת שלמה א, ה, ב). ובסגנון אחר, שאפשר לעשות בהיתר (כ״מ בתוד״ה שני לוגין – סוכה כג, ב) וראה כעי״ז בקצוה״ש קכה בבדה״ש א בבורר בשבת, שהי׳ אפשר לברור בהיתר. אלא שי״ל שההבאה למקומו ג״ז שבח והועילו מעשיו שיכול ליהנות במקומו.
וראה בארוכה בארחות שבת ג בבירורי הלכה יד.
וביין לקידוש עוד סניף להיתר מחמת מעשה שבת במצוה, שמללה״נ. ואכ״מ.
וכ״כ בעניננו בשו״ת יבי״א י או״ח כה ובחזו״ע שבת ד ע׳ תכז. וכ״כ במאור השבת א, יח, נג, ע׳ שסד בשם הגריש״א והגרשז״א. וראה בקובץ תשובות ב, כד, ג. קובץ יתד המאיר חשון תשע״ז, כד. אבל ראה שו״ת אז״נ ט, לט. שם יב, טז. והנלפענ״ד כתבנו.
וראיתי למי שכתב להיתר מטעם אחר, שאומר מותר שוגג הוא, ובמקום שיש מקילין אפי׳ במזיד גמור אפשר להתיר באומר מותר (ראה שו״ת הצ״צ יו״ד סוסי׳ כה), ולפ״ז כיון שיש המתירים בכל מלאכה שלא נשתנה גוף החפץ, אפי׳ במזיד, אפשר להתיר באומר מותר. ולדידי לא מחוורא האי שמעתתא, שכ״ז בדבר שהותר בשוגג, ואף שאומר מותר קרוב למזיד, אפשר להתיר כיון שיש מתירים במזיד גמור. אבל בנדו״ז מן הדין אסור גם בשוגג, ומה הרווחנו בזה שהוא אומר מותר, דודאי לא עדיף משאר שוגג דנקטינן לעיקר לאסור.
מוקצה – ראה אדה״ז סוסי׳ תה. ולפ״ד אדה״ז, שההיתר משום שלא רצו לקנוס בטלטול, וכסברת הט״ז שם ו (ומש״כ בט״ז לפי שהי׳ מותר בביה״ש, היינו שאם הי׳ אסור מביה״ש אסור בטלטול גם אם הוא רק משום קנס), ולא כדברי המג״א תקטו, מ כיון שיש לו היתר אכילה אם חזרו הפירות למקומן, נמצא שבכל מעשה שבת הותר בטלטול, זולת בחלב שנחלב בשבת וכן בנלקט וניצוד (ראה אדה״ז שח, ט), וכן בספק (אדה״ז תקטו, א). [וגם בנתבשל בשבת ואינו נאכל חי אי״ב משום מוקצה – ראה אדה״ז שכה, ז במוסגר. ורק בפת שנאפה בשבת, שדחאו בידים שטחנו ועשאו קמח, יעו״ש ו. ואכ״מ. וראה אדה״ז שיח, ה]. וראה תהל״ד תנינא לז (שחזר בו ממש״כ בזה שם רנג, ה. שיח, ב).
#19064
