« go back

Spending Shabbos with family who dosen’t keep Shabbos:

 

My family, who I live with, doesn’t keep Shabbos. If someone buys something on Shabbos, am I able to use it? (tissues, food, appliances etc.)

And is it any different if it’s me using it or if it’s a friend using it?

If a family member turns a light on when I’m in a room (without me saying anything and I don’t necessarily want it), can I use the light? Whether it’s to read, find something etc.

 

Answer:

You can use what a family member buys with the following conditions:

  1. Only after Shabbos,
  2. Even after Shabbos, you may use it only after the amount of time that it takes to go to the store and back elapsed

Regarding friends – same answer applies.

If a family member turns on a light, you may not use it. But you don’t need to leave the home.

 

מראה מקומות:

בנוגע מעשה שבת למי שנעשה בשבילו אם דינו כמו הוא עצמו – עיין מ״א סימן שיח סוף ס״ק ב, דמשמע שנקט להקל, שרק בביטול איסורים אסור למי שנתבטל בשבילו, משא״כ במעשה שבת, וכסברת הב״י ביו״ד סימן צט, וכן נפסק בשו״ע אדה״ז שם ס״א.

לאידך, עיין בפמ״ג במ״ז ב, שמפרש דעת המג״א שמסופק בנוגע למי שנעשה בשבילו. וכן הבית מאיר סימן תקלח סעיף ו כתב שלדעת המ״א אסור למי שנעשה בשבילו.

וצ״ע בדעת אדה״ז, שבסימן תקג בקו״א ב, כתב להדיא שאסור למי שנעשה בשבילו. ושם שה״ה לאנשי ביתו. וכ״פ אדה״ז בסרנ״ג סכ״ד בסופן לענין חזרה. וצ״ע. (ועד״ז גם במשנ״ב סתר משנתו – ראה שיח, ה. רנג, לא). וכבר נתעוררו בזה במנחת פתים רסי׳ שיח ובתהל״ד ח״ב הל׳ שבת סל״ו (ובמהדו״ח – רסי׳ רנג ד״ה וראיתי להרב). ועיי״ש מש״כ. [ולהעיר, שדעת אדה״ז משמע שם ושם, שבמקום שאסור לבני ביתו היינו לפי שנעשה בשבילם ולא דכדידי׳ דמו. וכ״מ  בסתקט״ו סי״א. וראה פסקי אדה״ז סצ״ט סק״ד].

וראה שו״ת כת״ס או״ח ג, שגם את״ל לאסור למי שנעשה בשבילו, הוא רק כשהוא ברצונו ובידיעתו. וכדעת הט״ז יו״ד צט, י בשם מהרש״ל. אבל בפר״ח הובא במ״ז צט שם – החמיר.

הנאה ממעשה שבת – בדבר שלא נשתנה, ו כשאין גוף הישראל נהנה – ראה  בחי׳ הריטב״א עירובין מא, ב. שם סח, א. רשב״א שבת  קל, ב. (אבל במק״א כתב להיפך. ואכ״מ). שו״ע אדה״ז סוסי׳ תה ועה״ג שם. שם סתנ״ד סי״ב. (ובח״י שם סק״ה כתב, שלהמוציא עצמו נאסר. ואדה״ז השמיט ד״ז). בה״ל סשי״ח ד״ה אחת בשם החיי״א כלל ט אות יא. ובקצוה״ש קכה בבדה״ש א, מצרף סברא זו לקולא.

והנה, בדעת אדה״ז – צ״ע לדינא, שבסימן תה ס״ט משמע שאסור, ובסימן תנד סי״ב משמע שמותר. וראה מנחת פתים תה, ט. ועיין בקצוה״ש קכד בבדה״ש ה, מה שמתרץ דמיירי במקום ביטול מצוה. וראה עד״ז בחזו״ע שבת ח״ד ע׳ תכז. [ואכן כ״מ קצת ברשב״א שבת שם בכיו״ב, לענין אמירה לנכרי כשלא נשתנה, שלא התיר רק במקום מצוה. ולהעיר מחי׳ הצ״צ תרומות ב, ג. (ובכ״מ כתבו לחלק ביו מעשה שבת דישראל לאמירה לנכרי. וילה״ע גם משו״ת הרשב״א הנדמ״ח מכת״י יח, לחלק בין עשה גוי על דעת ישראל דחמיר טפי לעשה ישראל בעצמו.וראה הלכות שבת בשבת ב ע׳ תרמה. וראה קובץ עץ חיים אלול תשע״ח). גם יתכן דמיירי בשוגג, ולהדעות שרק בשוגג הותר בכה״ג. וג״ז דחוק קצת.

וילה״ע ממש״כ במ״מ שבת  כד, ו, שתחומין חמור טפי מהוצאה. ויש שכתבו לבאר באו״א, שתחומין הוא באמת בגדר נשתנה – ראה הליכות יצחק בורדיאנסקי עירובין ל, ד. רמב״ם השלם וולפא שבת שם הערה 3. וראה אדני זהב פלדמן עירובין טז, ו.  וראה מש״כ נתיבים בשדה השליחות ב, א. וראה גם בקובץ הערות אנ״ש כפר חב״ד י״א ניסן תשע״ה.

ובאיסור דרבנן – עיין משנ״ב שיח סק״ג ועיין אדה״ז סימן שלט סעיף ז שבמזיד מותר מיד במוצ״ש.

ובנדו״ד, שיש גם משום דררא דחילול השם ליהנות בקביעות מאיסורי שבת, יש להכריע כבפנים.

ומה שכתבנו בכדי שיעשה – עיין אדה״ז סימן שיח סעיף א, בטעם השני, במה שבכל מלאכה שישראל עושה בשביל אחר, שאינו צריך לחכות בכדי שיעשה, לפי שאין אדם חוטא ולא לו. ולכאורה בנדו״ד לא שייך האי טעמא. וראה פמ״ג רעו במ״ז ה. שם שכה בא״א כב – במומר שעבר במזיד לעצמו. וצ״ע אם כוונתו לאסור לאחרים רק בכדי שיעשו, או גם לעולם. וראה שו״ת מחזה אברהם א, מח סד״ה אמנם. אבני זכרון ב, ו, ב. תהל״ד שיח סק״ז בסופו. שו״ת הר צבי או״ח קפג. דבר יהושע ב, מו, טו. מנחת שלמה ב, טז, ד. מנח״י ג, עט, יד. שבה״ל ד, לא, ג.

ובנדו״ד, יש לצרף שלא לאסור לעולם, גם ההיתר שלא נעשה מעשה בגופו, וכנ״ל.

בהדליק האור –  ראה שו״ע אדה״ז רעו, ב. ולכאורה י״ל שבמעשה שבת חמור טפי,שגם באמירה לנכרי מה שהקלו שא״צ לצאת הוא רק בעשה הגוי מדעת עצמו – ראה שו״ע אדה״ז רעו, ב. פמ״ג שם בא״א ד ובמ״ז בסוף הסי׳. ולפ״ז, יתכן שבמעשה שבת דחמור טפי אסור גם כשעשה מעצמו. אבל ראה   שו״ת הר צבי או״ח א קפה. אג״מ או״ח א קכג. אז״נ ו, עו. חלקת יעקב או״ח כז, ג. בא״מ ו, מב.

 

 

#2039


Add Comment

Your Email address will not be published