« go back

If I only wash on Shabbos and I’m not sure if I said Retzei, do I have to repeat Bentching?

 

Question:

If I only wash on Shabbos and I’m not sure if I said retzei, do I have to repeat bentching?

(Because my usual bentching is with retzei, is it considered part of my normal way of bentching that I automatically say it)?

 

Answer:

You should not say the Beracha of שנתן שבתות and you should not repeat bentching.

 

Sources:

בהקדם שבגוף הענין שבנסתפק אם אמר רצה חוזר נחלקו גדולים וטובים. אמנם, סוגיין דעלמא שחוזר ומברך. וכ״פ במשנ”ב סי’ קפח סקט”ז. וראה גם שו״ת שבה״ל דלקמן. (וכבר הוכיחו כן בראיות מד׳ הראשונים – ראה רשב״א מאירי ורשב״ץ ברכות כט, ב, בשם הירושלמי – ונמצא הוא בברכות ה, ג – שבמסופק אם הזכיר ר״ח (בתפלה) חוזר. [וראה בשו״ת הצ״צ או״ח ג, ד שתמה במה שלא הביאו הב״י והרמ״א בסתכ״ב מד׳ הרשב״א בשם הירושלמי]. וראה גם ראבי״ה ג, תתמה לפי שלא הורגל לאומרו. וכ״ה באהל מועד ב, י, וריקאנטי לב, בסתמא שבמסופק אם הזכיר מאורע היום חוזר. וראה גם בהגמי״י תפלה י, ה, שה״ה לכל הדברים שצריך לחזור בעבורם. וכ״ה בתוס׳ ברכות יב, ב ד״ה והלכתא, הביאו הב״י או״ח תכב. ובמאירי ברכות מט, ב, להדיא לגבי שבת. (וכ״נ שהבין בדבריו בשו״ת יבי״א דלקמן, אף שסותר לדעתו. אבל ראה בקנה אחד חו׳ ד בשו״ת כי טוב פתר סט״ז – ע׳ רלד ואילך –  בדחיית דבריו ור״ל ולפרש באו״א. ושוב כתב לדחות דבריו הראשונים). וכ״כ בשו״ת בשמים ראש רפז (אלא שאין לה״ר להלכה מדבריו (כידוע)).

ומ״מ אין הדבר ברור כל צרכו, שכמה ראשונים כתבו שגם במסופק אם הזכיר ר״ח בתפלה אינו חוזר – ראה ס׳ המאורות ברכות מט, א. ס׳ הבתים תפלה ה. אר״ח תפלה קב. ועוד. וגם לדינא שחוזר, הרי עיקר הטעם בזה כתב המג״א תכב, ד, ש״כן יש להורות דהרי עינינו רואות שההרגל להתפלל בלא יעו״י״. משא״כ בנדו״ז.

ועוד זאת, שי״א שגם למ״ד שבר״ח חוזר במסופק אם הזכיר יעו״י בתפלה, וכן במסופק ביו״ט אפי׳ בברהמ״ז, לפי שחזקה שמה שהוא למוד מזכיר – שאני שבת שלא הורגל שלא לומר רצה במשך ל׳ יום (ראה במג״א שם שלרמ״א שאינו חוזר במסופק אם הזכיר ר״ח בתפלה, כ״ה – ובמכש״כ – בשבת שקרובה יותר מר״ח, דהא רגיל יותר מר״ח. (ומש״כ אח״כ בשם הב״ח, ש״אפי׳ בר״ח מחזירין אותו״ אין הכוונה בל׳ ״אפי׳״ ביחס לשבת כפי שראיתי למי שטעה, כ״א ביחס להזכרת גשמים ושאלת מטר). וכ״כ בהגהות חכמת שלמה על גליון השו״ע סי׳ קפח ס״ו, גם לחולקים על הרמ״א, דהיינו דוקא בר״ח שהוא משלשים יום לשלשים יום, משא״כ בשבת חזקה שהזכיר. ואף אם בתפלה חוזר – לפי שהיא ברכה בפ״ע, משא״כ בברהמ״ז. וכ״כ למיסבר סברא בשו״ת תבואות שמש  או״ח סל״ט, שבשבת שהוא מז׳ ימים לז׳ ימים לא מיקרי הרגל. אולם, יד הדוחה נטוי׳, שאת״ל כן, היאך למדו הפוסקים דין יעו״י בר״ח מהזכרת גשמים, שהרי הזכרת גשמים רגיל בכך במשך כל החורף. ואכן כ״כ בס׳ המאורות שם, דשאני גשם שהורגל בזה לששה חדשים שהוא זמן גדול. ועכצ״ל דלא ס״ל לשאר הפוסקים לחלק בהכי. ועוד להעיר ממש״כ הפמ״ג בד׳ הירושלמי ברכות ז, ד, שבספק אמר בר״ח אין מחזירין אותו, ובב״י מפרש לה דקאי בברכהמ״ז דבהכי איירי, שאילו בתפלה ודאי חוזר, ובד״מ שם א הקשה שבברהמ״ז בר״ח אפי׳ ודאי לא הזכיר אינו חוזר. וכתב הפמ״ג ליישב הירושלמי אליבא דהב״י, דקאתא לשמועינן שבשבת בספק חוזר).

ועוד, שבשבת איכא למ״ד דאימת שבת עליו – ראה בהגהות חכמת שלמה שם שנסתפק בדבר. וכ״כ כבר באלפסי זוטא ברכות ספ״ק, הביאו במח״ב רסח, ה, שחומרו של יום קולו דרמי נפשי׳ ומדכר. וכ״כ כמה אחרונים (אף דכולהו קאי בתפלה דחמירא טפי). וכ”פ בשו”ת יביע אומר ח”ז סי’ כח. ואף למש״כ בשו״ת שבט הלוי ח״ד סי״ח לפסוק כדברי המשנ״ב מחמת המציאות שכן הוא הרגל הלשון, וחזקה שלא הזכיר – הרי בנדו״ד הרגל הלשון הוא להיפך והו״ל כחזקה שהזכיר.

ואף שי״א שגם לולא הסברא דחזקה מה שהוא למוד מזכיר צריך לחזור, היינו בתפלה דוקא, דנקטינן בה לחומרא דל״ש סב״ל בתפלה – ראה שו״ת הצ״צ שם – משא״כ בברכות. ואף שברכהמ״ז דאורייתא, וספיקו לחומרא, הזכרת מעין המאורע ודאי לאו דאורייתא (וכן נקטו רוה״פ, וכמפורש ברא״ש ברכות ז, כג. או״ז א, ר. רשב״ץ ברכות מט, א.  ודלא כחוקת הפסח או״ח תצ, א, דס״ל שמה״ט חוזר במסופק לפי שההזכרה דאורייתא).

ובנדו״ד, ליכא מקום לספוקי  שאינו חוזר, לפי שחזקה מה שהוא למוד מזכיר בנדו״ז הוא שבודאי אמר רצה. וחזי לאצטרופי הדעות שבכל גווני אינו חוזר.

וילה״ע מדין המסופק אם התפלל תפלה של שבת או חול, שבספק הוא אם חוזר ומתפלל – אר״ח שם. וכ״כ בכלבו יא, הובא במג״א שם ובסי׳ רסח, ה. וכ״כ אדה״ז שם ט. וכתב לחלק בין זה להמסופק אם הזכיר של שבת בתפלת י״ח, דהתם מסתמא לא הזכיר כיון שאין כן הרגלו של אדם. ולא גרע נדו״ז ממסופק אם התפלל של שבת, שבספק אם חוזר, לפי שהיא ברכה בפ״ע, ואין לו הרגל לכאן או לכאן, ולכן למעשה אינו חוזר. וכש״כ בנדו״ד, שהרגלו בהיפוך ממש.

ולכשתרצה, י״ל שד״ז למדנו מדין הזכרת מוריד הגשם צ׳ פעמים שמועיל למהר״ם מר״ב מדין קירב נגיחותיו לא כש״כ. ולפ״ז, נדו״ד דמיא ממש למועד לשבתות. וק״ל. וגם לרבינו פרץ שחולק, ה״ט שתלוי בהרגל לשונו, וס״ל דלא מהני להרגיל לשונו ביום אחד וכדומה, אבל לענין חזקה מה שהוא למוד מזכיר בודאי שאם למוד לברך רק בשבת התרגל לכך.

 

 

#18657