Can I answer Amen to the Brachos of a Minyan which is Davening Shachris after Chatzos?
I have read your excellent write-up about davening after chatzos.
Question:
If I enter into a shul where people do not know the correct halacha and make a complete minyan with Baruch sheamar, yishtabach, bircas krias shema, and a Shachris Shemone Esrei after chatzos.
- Are they saying a bracha l’vatala?
- Should one respond to their kedusha and Amen to their brachos,
- Or is that saying Hashem’s name in vein?
- Is there a difference if the minyan and Shemone Esrei was recited before Mincha Gedolah?
- Or if they started before chatzos?
Answer:
- Yes.
- No.
- It’s considered Amen l’vatalah, which is similar to Bracha l’vatalah.
- There is room to be lenient to answer Amen, but best to leave the room.
- One may answer Amen if the Minyan Davened Shemone Esrei before Chatzos and only Chazoras Hashatz has begun after Chatzos.
Sources:
ידוע מה שחידש בשו״ת מהר״ם שיק או״ח צא, והב״ד בשלחן מלכים לנדא על קיצור שו״ע ו, ח בהלכה למשה פה, ובשו״ת תורת יקותיאל או״ח טז, שאין גדר ברכה לבטלה במתפלל לאחר זמנה, דתפלה רחמי נינהו והלואי שיתפלל כל היום, ולכן אף שאין לעשות כן, רשאי לענות אמן וקדושה ע״ז. (ושם מיירי בציבור המתפלל מנחה אחר צאה״כ, וטעמו בין השאר שאומר מותר דינו כשוגג).
ואף שלדבריו יש יסוד בשיטת הפרישה או״ח פט – ה״ז נגד דעת המחבר והרמ״א וכל הפוסקים. ודעת הפרישה לא הובאה כלל בפוסקים. וכבר כתב הפמ״ג שם במ״ז א, שלדינא אין לסמוך על דברי הפרישה נגד השו״ע והרמ״א. (ומש״כ מהרם שיק שם להסתמך על דעת הב״ח לברך שהחייינו אף שהיא רשות – צ״ע הדמיון. ועוד, שעיקר דברי מהרם שיק שם רק בנוגע לתפי״ע שהיא רשות). וראיתי בהלכה ברורה יוסף רלג בבירור הלכה יב, שאביו בעל יבי״א כתב בארוכה לדחות דברי מהר״ם שיק, ושדבריו נגד כל הפוסקים. ולהעיר גם שסותר קצת להמובא בשמו בדרכי משה החדש תולדות מהר״ם שיק ע׳ י אות יט.
ורוב הפוסקים כתבו להדיא שלא לענות אמן וקדושה בכיו״ב – ראה שו״ת האלף לך שלמה או״ח צד. תורת חיים סופר רלב, א. צי״א יא, טו, ג. ועוד. ובשו״ת לבו״מ או״ח תנינא קטו הביא ד׳ מהר״ם שיק, וכתב שבאופן שאין להם סמך – יש לעמוד בחוץ ולא להיות שם. וראה גם שו״ת משנ״ה יח, קמד. וישמע משה פסקי הגריש״א א ע׳ ס. דברי חכמים ע׳ עט בשם הגרמ״פ. ולהעיר גם מהמסופר רשימות ענינים וסיפורים – ש״ק משפטים תרע״ה – ע׳ צז.
ולמעשה פסק הרמ״א או״ח פט, א: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית. וכל הפוסקים שתקו לדבריו.
ובמהר״ם שיק גופא כתב שדבריו נסתרים ממש״כ בט״ז שם א להדיא שהוא ברכה לבטלה. וראה גם משנ״ב שם בבה״ל ד״ה ואחר. וצ״ע בלשונו ״לכמה פוסקים״. ואולי כיון לד׳ הפרישה. (ובשו״ת שבה״ל ט, מח סמך על מהר״ם שיק לענות אמן במתפללים לאחר צאה״כ, רק כשלדידהו הנוהגים כר״ת עדיין יום הוא).
וראה בהיכל הברכה להרה״צ וכו׳ מקאמארנא דברים באוצר החיים פ׳ וילך במנין מצות דרבנן – קפט, א – שהמתפלל אחר חצות היום אין עונין אחריו אמן כי אסור לענות אמן אחר ברכה לבטלה. (וראה שם בראשית לא, א ד״ה וכן לפשוטי. ובספרו שלחן הטהור ג בזר זהב ה, שהמתפלל אחר חצות אינו מברך אלא מנאץ ואסור לצרפו לשום דבר שבקדושה אם לא צדיק גמור ומפורסם שמתפלל כל היום. וראה בארוכה שם פט בזר זהב א. ושם קו, א שהמשנה ומתפלל אחר חצות צד מינות יש בו אם לא לאיש שהוא קדוש בכל מיני קדושות והוא חולה שאסור להרהר אחריו. ועד״ז הוא שם נח, ד, לענין ברכות ק״ש אחר חצות. וכן שם סג בזר זהב א. ושם, גם בדעת הרמב״ם שכל היום – היינו רק עד חצות).
אלא שנחלקו אם מותר להתפלל בחצי שעה אחר חצות. ודעת אדה״ז פט, ב, שאם איחר להתפלל עד חצות יש לו להתפלל מנחה שתים, וצריך להמתין חצי שעה אחר חצות, כדי להתפלל מנחה תחילה ואח”כ יחזור להתפלל תשלומין של שחרית. ולכאו׳ יל״ע שהרי כתב הפמ״ג רטו בא״א א, שבספק אמן אי״ב משום לא תשא, אלא שספיקו לקולא. ועפ״ז כתב המשנ״ב בבה״ל ד ד״ה ואסור, שמי שנוהג כאיזה דעה שלא נדחה לגמרי מן הפוסקים אין איסור לענות אמן (אף שאינו מחוייב דספק אמן לקולא), וכ״כ בשלחן מלכים לאנדא שם. וכעי״ז בשו״ת האלף לך שלמה או״ח נז. ובחי׳ ר״א מגריידיץ משנה ברכות א, ב, כתב נמי שאין להורות שאסור לענות אמן על ברכות ק״ש אחר שליש היום, מחמת דעת הרמב״ם לומר בברכותי׳ כל היום.
אמנם, מפורש מצינו בשו״ת הרמב״ם – ירושלים תרצ״ד – פד, שהעונה אמן אחר ברכה שמסופק חיובה עתיד ליתן את הדין. ומצינו כדוגמתו בשו״ת יכין ובועז א, קיח שהרשב״ץ ורשב״ש לא ענו אמן אחר קידוש שבביהכ״נ בליל שבת, שהיא ברכה לבטלה. (וכבר העירו שסותר קצת למש״כ רשב״ץ בעצמו בשו״ת ג, רמו, לקיים המנהג אף שיש שרצו לבטלה. וראה אצלנו 11767). ולכאו׳ יש לחלק בקל, דאינהו מיירי בדבר שהמברך נוהג כדעה אחרת, ושפיר יכול לענות אחריו. ואילו בשו״ת הרמב״ם קאי בדבר שעיקר החיוב בספק, והמברך תוקע עצמו לדבר הלכה לברך במקום ספק ולכן אין לענות אחריו. וכבר נתקשו – ראה בהגה עה״ג בהלכה למשה שם. ועוד – ממש״כ הפמ״ג כה בא״א י לענין עניית אמן על ברכת תש״ר, אף למי שנוהג לברך בעצמו. ואולי טעמו שגם למנהג האשכנזים לא ברירא מילתא לברך אש״ר, שהרי אומרים אחרי׳ בשכמל״ו. (ועצ״ע, שבודאי ברכה לבטלה חמורה יותר מאמן. וראה האלף לך שלמה שם. אר״ח ספינקא כה, ח. באר יעקב קרויזר שם י. ועוד). וראה אצלנו שם עד״ז.
ומעתה לנדו״ד, אם אכן המברך נוהג כמ״ד שאפשר להתפלל בחצי שעה אחר חצות, או שדעתו יפה להכריע בפלוגתא זו, שפיר יש מקום לומר לענות אמן אחריו. אבל לדידן שהוכרעה הלכה שאין להתפלל אז, והוא מתפלל בשאט בנפש אחרי זמנה, ולא משום סברת הפוסקים שאפשר להתפלל בח״ש זו, וכן גם אם תוקע עצמו להכריע לברך מספק במקום פלוגתא, בכל כיו״ב אין לענות אמן.
ולהעיר משע״ת או״ח מז, ו בשם שלמי ציבור נו, ד, שהכריע האריז״ל לענות אמן על ברכת אקב״ו בברכה״ת, שיש חומר משני צדדים, ביטול עניית אמן או בעניית אמן לבטלה. אבל הכוונה שם שדעתו הקדושה הכריעה כמ״ד שתי ברכות הן, ולא שספק אמן לבטלה עדיפא. ומפורש יותר כנ״ל בשלמי ציבור שם.
וראה מש״כ בנדו״ד – לענות אמן בחצי שעה שאחר חצות – באשי ישראל פפויפר ד, ה ובהע׳ טו. וש״נ. דעת נוטה א ע׳ שפט.
וצ״ע בא״א מבוטשאטש קכד, ח, והב״ד בשלחן מלכים שם ובשו״ת אפרקסתא דעניא ב, יז, שחידש שכל אמן לבטלה הוא רק כשהברכה בדרך קלות הדעת ולא כשכוונתו לש״ש ויש צד ספק אפי׳ בדרך רחוק שאולי אינה ברכה שא״צ (ושם לענין חזרה דמנחה בלילה שיש צד לומר שע״י המנהג אי״ב חשש ברכה לבטלה. וצ״ע). ועוד שם, כשמתכוון רק בדרך בקשה אמן יה״ר – שהוא היפך סתימת כל הפוסקים הנ״ל. ומדברי הרמב״ם בשו״ת מוכח להדיא שלא כדבריו. וכן מוכח מד׳ השלמי ציבור בהנהגת האריז״ל. ועוד.
אמנם במתחיל בזמנה ונמשך לאחמ״כ יש צד להתיר לענות אמן – ראה תורת חיים שם. ובמק״א הארכנו בדעת הפוסקים שיכול להמשיך תפלתו בתור תשלומין. ואכ״מ. ולהעיר גם מהיכל הברכה בראשית שם.
וכ״ז אינו שייך להשקו״ט בנוגע עניית קדושה למי שהתפלל כבר ערבית, או לאלו שמתפללים מנחה אחרי צאה״כ דידן לפני צאה״כ דר״ת בלילה – ראה א״ר סו, יג. שו״ת פלא יועץ לג. א״א מבוטשאטש קח. מגן גבורים רלז, א. ערך שי רלו. שו״ת ברכת חיים ג. גור ארי׳ יהודה קו. עמודי אש ג, יט. שיח יצחק קסו. תפארת אדם אסטרייכר א, ח. יגל יעקב או״ח כה. ישכיל עבדי ה, ל. צי״א י, טו. יא, טו. יבי״א ו או״ח כא. מסורת משה א, פד. ועוד – שאין איסור בקדושה בלילה, וכל שלדעתם אפשר לומר קדושה יכול לענות. ודנו רק מצד תרתי דסתרי.
ושוב בא לידי ר״ד כ״א סיון תשח״י בניחום אבלים אצל האדמו״ר מבאבוב, עיי״ש בסופו.
משא״כ לענות בתפלה שהיא שלא כדין – ראה האלף לך שלמה שם . ועוד. וכ״ז פשוט.
#16317
