« go back

Must one cover Mezonos when making Kiddush on Shabbos?

 

Yes.

 

Sources:

בהקדם שג׳ טעמים בראשונים בחיוב לכסות הפת, משום יקרא דשבתא, זכר למן, ושלא יראה הפת בושתו. (וראה בבית ארזים רעא, ש, שבאמת ה׳ טעמים בפרטיות, עיי״ש). ואף שבשו״ע אדה״ז בדיני קידוש לא הביא טעם האחרון – ראה רעא, י. רפט, א – הרי הובא לגבי הבדלה – רצט, יד. וכן בהגבהת הכוס בליל הסדר – תעג, מד. וראה גם הגש״פ עם לקו״ט ד״ה צריך להגבי׳ וד״ה ולכסות. והזכיר גם קידוש דשויו״ט. ומשמע דקאי בדעת אדה״ז. ומצינו בשו״ע אדה״ז שבכ״מ השמיט אחד הטעמים שבפוסקים אבל הביאו במק״א. וצ״ע הכללים והטעמים בזה. ובכל אופן, מהשמטת הטעם כשלעצמה אין הכרח דלא ס״ל הכי, וכש״כ כשטעם זה הובא במק״א. וכנראה שבדיני קידוש לא הובא כי אין מזה כ״כ נפק״מ לדינא, והעדיף להביא עיקר הטעם, משא״כ בהבדלה ובהגבהת הכוס בליל הסדר ששאר הטעמים לא שייכי הביא טעם זה. ולהעיר מחי׳ חת״ס פסחים ק, ב שבקידוש דליל שבת ל״ש הטעם דבושת הפת לפי שאין אומרים שירה אלא על היין. אבל להעיר שבליל הסדר אמירת והיא שעמדה נמי מדין שירה על היין ועכ״ז מכסה הפת. (ולהעיר מערוה״ש רצט, יד שזהו עיקר הטעם. וכבר כתב במגד״ע לרמב״ם שבת כט, יב שאע״פ שיש טעמים אחרים, טעם זה דבושת הפת נכבד וחשוב. אבל כנראה אדה״ז לא ס״ל הכי.).

והנה, לטעם הראשון לכאו׳ צריך לכסות גם שאר המאכלים. והרי בימיהם כשהיו להם שולחנות קטנים מעיקרא לא הובאו המאכלים עד אחר הקידוש, שאין מביאים השולחן למקום הסעודה עד אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת. ולפ״ז בימינו צריך לכסותם לפחות. וכ״כ בפמ״ג רעא בא״א ז שאין הפרש בין הפת לשאר המאכלים. וראה במ״ז יב. תורת שבת ח. אבל ל׳ אדה״ז שם יז: “נוהגין להביאו לכתחלה קודם קידוש ולפרוס מפה לכסות הפת עד אחר הקידוש” מורה לכאו׳ שא״צ לכסות רק הפת. וכנראה ס״ל שכיון שטירחא יתירה לכסות כל המאכלים, וגם עיקר הסעודה ע״ש הלחם, רק  בזה תיקנו שתתראה כאילו הובאה עתה משום יקרא דשבתא. ועצ״ע. וראה העו״ב כולל צ״צ דיני קידוש ז ע׳ רנז. ואולי י״ל לפמש״כ במהר״ם חלאווה פסחים שם, שטעם פריסת מפה כי היכי דליחזי קובע סעודתו על היין. והיינו שבכיסוי הפת מראה שקביעות הסעודה על היין דוקא. וא״ש שא״צ לכסות שאר המאכלים שאי״ב קס״ד שקובע עליהם. אבל במכתם פסחים שם משמע שכבוד שבת הוא עי״ז שמראה שאינו רוצה לאכול קודם קידוש. ולמעשה, מנהג ישראל בליל הסדר ששאר המינים שע״ג הקערה אינם מכוסים בשעת הקידוש.

ואיך שיהי׳, במזונות שאני, שבלא״ה צריך לכסותם משום בושתם, שהרי ברכתם קודמת לברכת היין. וכן מורים דברי אדה״ז רצט שם. ולהעיר גם מל׳ סה״ת רמו: פורסים מפה טרם יאמר קידוש לכסות הלחם והמזון. וכ״כ להדיא בנוגע למזונות בקיצור שו״ע נה, ה. (אבל י״ל דאיהו מיירי במקדש ואוכל מזונות עבור קידוש במקום סעודה דוקא). וכ״מ בחיי״א ו, יג. וכ״כ גם בשו״ת לבו״מ א, מו. שבילי דוד רעא, א. ילקוט הגרשוני שם ז. כה״ח תמד, יא. איש מצליח למשנ״ב רעא, ט הע׳ 9. וכ״פ בשו״ת בא״מ , סג. שלחן שלמה להגרשז״א רעא, טו. חזו״ע שבת ב ע׳ יד. הגריש״א באשרי האיש ב ע׳ קכה. ועוד.

והנה, כמה אחרונים כתבו שבושת ל״ש רק בפת (ראה בברכת הבית מו, נ ובשערי בינה נו. שו״ת ר׳ עקיבה יוסף צה. טעמי המנהגים בקו״א רסה. והב״ד בזכרו תורת משה ח בקהילת יו״ט כה. ליקוטי מאיר ה, פה בשם דרכי חיים. אבל שם מיירי מענין אחר אם לכסות הפת בשחרית. וראה א״א מבוטשאטש סוסי׳ קפב. אלא שסיים עלה: וצלע״ע היטב. ועוד זאת, ראה בשש״כ שפי׳ בדבריו דמיירי במזונות שאוכל בסעודה, ומונח לפניו פת המכוסה). וכמה טעמים נתנו בדבר: חדא, שרק בפת יש לכסות כיון שאפשר לקדש על הפת. אבל ד״ז נסתר (ראה גם שו״ת לבו״מ שם)  מזה שגם בהבדלה מכסים הפת כשרוצה לסעוד, אף שאין מבדילין על הפת – ראה ט״ז רצט, יד. מג״א שם יב.  ערוה״ש שם. (וראה גם ט״ז רעא, יב. מג״א יב. ואזלי לשיטתייהו אם בושת הפת במה שאין מקדש עלי׳, וגם כשאסור להבדיל עלה זה גופא בושת הפת, או משום גוף חובת הקדימה בעלמא). וכן מכסים הפת בעת הגבהת הכוס בליל הסדר, כנ״ל, אף של״ש ד׳ כוסות בפת. ולמעשה המנהג הנפוץ לכסות הפת גם בשחרית (וכן מפורש במהר״ם חלאווה פסחים ק, ב. וכ״כ לבוש רפט, א. שו״ע אדה״ז שם א. חיי״א שם. ולכאו׳ היינו לטעם דמן ובושת הפת. אבל לטעם דיקרא דשבתא ל״ש ביומא דשבתא – ראה הגמי״י שבת כט, ק בשם סה״ת רמו וסמ״ג עשין ל. מרדכי פסחים דלקמן. הלכות ברכות למהר״ם. ובסה״ת וסמ״ג שם, ובמחז״ו פסח נה, אכן חילקו, שבליל שבת הטעם דיקרא דשבתא, וביום משום מן. ובמרדכי כתב שביום הוא משום בושת הפת. אבל במהרם חלאווה משמע שגם הטעם משום יקרא דשבתא שייך ביום. ושם כתב באו״א, כנ״ל), אף שבשחרית אין מקדשין על הפת (וראה כלבו הל׳ שבת לא). אלא, שבזה י״ל שהוא מחמת הטעם דזכר למן. אלא שבכ״מ הובא הטעם דבושת הפת גם בקידוש היום.

ועדיין אפשר לדחוק, שכיון שאפשר לקדש על פת דעלמא מכסה גם כשכעת אינו יכול לקדש (ולהבדיל) על הפת – ראה שו״ת אז״נ ב, ח. אבל גם הוא כתב שנכון להחמיר. והנה נוסף על הדוחק, באמת גם על מזונות ממיני עוגה אפשר לקדש, בדלית ברירה (וגם להסוברים  שאין לקדש על חתיכת פת אי״ז לעיכובא, וכמ״ש הפוסקים להוכיח מדברי הרי״ף פסחים כז, א שבאין לו יין בליל פסח מברך המוציא על המצה ובוצע ומקדש) – ראה מעייני הישועה להר״י הכהן טו, ובהשמטות לשם בשם הגר״ח מבריסק. שו״ת ר׳ עקיבא יוסף שם. שלמת חיים מהדו״ח קסט. קצוה״ש פט בבדה״ש ז. שש״כ ב, נג, יב. אול״צ ב, כ, ב. וראה מגדנות אליהו ב, מח. ובמכ״ש מדעת היעב״ץ בהגהות לפסחים קיד, א שמקדש גם על שאר מאכלים. אבל כו״כ חולקים וס״ל שאין לקדש על מזונות. ואכ״מ.

וכש״כ לדעת הראב״ד ועוד שביום מותרת טעימה קודם קידוש, וא״כ ודאי איכא בושת למזונות במה שאינו מקדימו.

עוד כתבו שם לחדש שרק בפת חייב לכסות לפי שהוא ראש לכל המאכלים ועיקר הסעודה ועליו יחי׳ האדם. אלא שד״ז לא נרמז בראשונים כלל.

ולכאו׳ ד״ז תלוי בהבנת הטעם שיש בושת לפת, אם הוא לפי שבכל יום מברכים עליו ולא על היין, או משום שאם יהא מגולה יצטרך להקדימו דאקדמי׳ קרא – ראה מרדכי פסחים רמז תריא ב׳ האופנים. ובשבה״ל סח באו״א לפי שמותר לקדש על הפת ואיהו מקדש על היין. וכ״ה בס׳ המכתם פסחים ק, ב. ועוד. אבל ברוב הראשונים משמע שהוא משום גוף קדימת ברכת הגפן להמוציא. ובשו״ע רצט, ט נמי הובא הטעם לפי שצריך להקדימו אם לא יכסנו. וראה ט״ז ומג״א שם. מחה״ש שם. אדה״ז יד. ועכ״פ, לטעם הפשוט שהוא משום בושת שאינו מקדימו כדינו, בפשטות הה״נ במזונות.

ועוד איכא למימר, שאף שיש מהאחרונים שכתבו כן גם לגבי לחמניות ופהב״כ, באמת מקום גדול לחלק, שהשקו״ט בזה שייכת רק בשאר מאכלים, אבל במזונות שהוא לחם שאינו גמור, אף שאינו פוטר שאר מאכלים כשמברך מזונות, הרי כשקובע עליו סעודה ברכתו המוציא, ונעשה ראש לשאר המאכלים (וגם כמ״פ שהוא ספק פהב״כ וברכתו מזונות רק משום ספק) וא״כ אין נפק״מ באמת בינו ללחם.

ועוד, שיוצא יד״ח סעודה במזונות כבהגהת מהרי״ל הידוע לשו״ע אדה״ז קפח, י. ולפ״ז י״ל שגם שאר הטעמים שייכים במזונות.

ולפענ״ד אין בדברי רבינו בשו״ע משמעות אחרת. ואדרבה.

וכן ראינו מעשה רב וברבים כאשר ראינו מדי שבת בשבתו. (ולהעיר שבד״כ כבר קידש לפנ״ז). אלא שאא״פ לה״ר מזה שהרי כן הי׳ במשך כל ההתוועדות וגם בחול.

 

 

#15293