Abbreviated Bentching for Children

 

Question:

My daughter is 9 and has a very very hard time with bentching. Would it be ok to have her bentch just the first paragraph? Even that Is a challenge for her but bezh I feel it’s something realistic to help her do. (Otherwise, she ends up being koveh seudah on Mezonos or complains that she has ‘nothing’ to eat)…

 

Answer:

Here is shortened version of benching for this situation specifically:

בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל עִמָּנוּ תָּמִיד לֹא חָסֵר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵ־ל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא, כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יי הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְךָ, יי אֱ־לֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה, טוֹבָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ, וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן,

בחנוכה ופורים: להוסיף ועל הנסים

וְעַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, כַּכָּתוּב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱ־לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֵם יי אֱ־לֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.

בשבת ר״ח ויו״ט: להוסיף רצה / יעלה ויבוא

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, בֹּנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. אָמֵן.

בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָאֵ־ל, אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, הוּא הֵיטִיב לָנוּ הוּא מֵטִיב לָנוּ הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, וְכָל טוֹב, וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵך אֶת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.

 

מקורות:

ע״פ שו״ע אדה״ז קפז, ד.

ונוסח ברהמ״ז מקוצר מצינו בכמה פוסקים – ראה כלבו כו – וכן באר״ח ברהמ״ז סג – הובא בד״מ קצא. ב״ח קצב. מג״א הקדמה לסי׳ הנ״ל. ועוד. וראה כה״ח קצב, ד. סידורי ליוורנו. סידור עבודת ישראל. לוח עדות לישראל הענקין. אור לציון ב, מו, כה. ועוד.

ומה שמצינו שינויים והוספות בנוסח דידהו שאינם בנוסח ברהמ״ז הרגיל – היינו שיהא בחריזה מתאימה לתועלת הזכרון, שאמרוהו בע״פ – ראה הגהות יא״פ קצב, ד.

ובנוסח שבפנים – כמה דיוקים, והעיקר שסידרנו שיהיו בה כל הפרטים המעכבים ע״פ הדעות השונות, וגם מתאים לנוסח אדה״ז, וכולל מעין חתימה סמוך לחתימה. ולהעיר שהנוסח לברהמ״ז בכלל בסידור הרס״ג בא מלכתחילה בנוסח קצר מאוד. וראה גם בנוסח שברמב״ם בסוף ספר אהבה.

וכבר חקרוה אם עדיף להרגיל הקטנים לברך בנוסח הארוך לאט לאט או לברך בנוסח הקצר – ראה חינוך הבנים למצות הע׳ סח. הליכות שלמה א, ח. וזאת הברכה כ, ג. ולהעיר משיחת ט״ו בשבט תשל״ז. ועוד.

אמנם בנדון כזה, בקטן שהגיע מזמן כבר לחינוך, והוא בן תשע, שמאיזה סיבה קשה לחנך שיאמר כדרוש (ונוסף גם זה שהמדובר כאן בקטנה) – ודאי הכי יאות.

 

 

#17932