Is it Minhag Chabad to put on Tefillin before entering Shul?

 

The Alter Rebbe brings (25:8 and in siddur) that if the street is filthy, one should not walk in the street with tefillin. With big tefillin, it is difficult to have them covered.

I am not aware of any official minhag Chabad regarding this, although some are accustomed to don tefillin in an antechamber before entering the actual shul (this is also the custom of the Rebbe – to don tefillin in his room).

Some suggest that once you are already in shul before davening to learn chassidus there’s not much point in going back out in order to enter with tefillin. See below for other reasons why people aren’t particular.

It should be noted that (part of) the idea of entering shul already wearing talis and tefillin can be achieved by wearing a talis koton.

 

Sources:

תפילין גדולים – שו״ת לבו״מ או״ח קמא, ו. ועיי״ש מה שהעיד בעצמו בהעדר הזהירות בד״ז. וכבר תמה על המנהג בהקדמה לאור ישראל משקלאוו. ושם הביא בשם מחותנו ע״ד המליצה ״אל תפנו אל האבות״, שלא לפנות להאומרים שמנהג זה מן האבות.

ואף שיש ליישב המנהג שנהגו כמ״ד ללבוש דוקא בביהכ״נ – ראה מדרש תהלים ו – ובמכ״ש מזה שבכ״מ מצינו שבכמה ענינים המנהג שלא כבגמ׳ ונהגו כמס׳ סופרים וכו׳. אבל בנדו״ז לא סגי בהא, שהרי כל הפוסקים הביאו ליזהר כד׳ הזהר.

ובערוה״ש כה, ב כ׳ שבעוה״ר אא״פ לנו לעשות כן כלל מחמת הנכרים ומניחים הטו״ת בביהכ״נ. ועדיין אי״ז מיישב מה שאין מניחים בחצר. ואולי מיירי במקום שאין עזרה לביהכ״נ, ראה כעי״ז ארצה״ח כה בהמאיר לארץ כא. גם בשעה״כ פ״ג ס״ג מצינו שכתב בטעם שינוי סדר הפסוקים דמה טובו בסידור אדה״ז, לפי שאנחנו מניחים הטו״ת בביהכ״נ. ואולי גם הוא מיירי כשאין עזרה.

והרי בפוסקים מצינו כמה נתחכמו לקיים ד״ז באופנים שונים למרות הקושי מחמת הנכרים או מלעיגים, וכן חשש מבואות המטונפות – ראה חיי״א יג, י. בא״ח ש״א וירא. כה״ח כה, טו ואילך. ומדוע לא נניח לפחות בחצר.

ונראה שמעיקרא הפסיקו לנהוג להניחם בביתו מחמת חששות הנ״ל, וכן גם שיצאו קודם אור היום, ובכ״מ לא הי׳ חצר בביהכ״נ, ומזה נשתשלשל שהקלו בזה גם במקום שאפשר. וע״ד הדלקת נ״ח בפנים מפני הסכנה שנשאר המנהג על כנו, וכן נ״כ בחו״ל וכיו״ב בכמה ענינים. ואולי ניתוסף גם הטעם דמיחזי כיוהרא. וראה שפע חיים ב ע׳ לא.

אבל גדולים וטובים נהגו להקפיד בזה גם האידנא, עכ״פ להניחם בחצר. וכן מעשה רב במנהג כ״ק אד״ש. [ולהעיר מהמסופר בחכו ממתקים ב ע׳ שלד].

ומריש הו״א, שאף שהפוסקים כתבו שבאופן שאא״פ לצאת מביתו בטו״ת יניחם עכ״פ לפני כניסה לביהכ״נ, אנן בתר דברי הזהר גרירן וס״ל לדידן שכיון שאינו יכול לצאת מביתו בתפילין ממילא אין מקום כבר להקפיד לבוא לביהכ״נ בתפילין, שעפ״ד הזהר ח״ג רסה, א, משמע שזהו העיקר לצאת כך מביתו. והובא במג״א ג. ועוד. אבל וכל הפוסקים שכתבו כך גם הם בנו דבריהם ע״פ הזהר, ועכ״ז כתבו כנ״ל להניחם עכ״פ לפני כניסה לביהכ״נ. וגם במג״א שם גופא. וכ״כ גם אדה״ז ז. (ונחלקו אחרונים אם עדיף שיכסם במבואות המטונפות או להניחם בחצר. וצ״ע בדעת אדה״ז, שהביא תרוויהו, מאי עדיף. ועכ״פ, כשאא״פ לכסות מחמת גודלם של התפילין כנ״ל, או מחמת חשש הרהורים המצוי ברחוב וכדו׳ – עדיין צריך להניחם בחצר). אבל ראה מאמ״ר ד שמד׳ האריז״ל משמע שאינו מועיל להניחם בחצר. אלא שהמג״א הב״ד האריז״ל, ועכ״ז הבין כנ״ל. וי״ל בתרתי: שבכ״מ מצינו שלא הגיעו כל כהתאריז״ל להמג״א. ובנדו״ז בפרט נמצא בכ״מ בכתהאריז״ל ובפרטים שונים. ועוד וג״ז עיקר, שידוע שדרך הפוסקים האחרונים לדייק יותר בל׳ בכהתאריז״ל, בדוגמת הבא״ח וכה״ח דבתר האריז״ל גרירין עד קצה האחרון.

ואולי למנהגנו שבלא״ה אומרים מה טובו קודם הנחת תפילין אין מקום לזהירות זו, שהרי בזהר שם הזהיר שהיא עדות שקר לומר כן כשלא הניח תפילין לפנ״ז. וכ״כ בהתקשרות גל׳ תלד. ודוחק. ואדרבה, כ״ז מגדיל הקושיא ואי״ז ישוב כלל. ולהעיר מדבר חידוש בסידור יעב״ץ, שלמנהגנו שמניחים טו״ת בביהכ״נ מחמת מבואות המטונפות (ואולי גם הוא מיירי בדליכא עזרה וכדומה) צ״ל בל׳ הפסוק ״באתי ביתך״ בל׳ עבר. וכנראה דחמירא לי׳ אמירת הפסוק כלשונו לחא טו״ת מחמת ד׳ הזהר. והדרא קושיא לדוכתא במנהג העולם שאומרים הפסוק כצורתו. ולהעיר שהרבה נוהגים לומר מה טובו גם כשמתפללים בבית, או בבית כהכנה ולפני התפלה בביהכ״נ. ואף שטעם המנהג להניח לפני איזהו מקומן נת׳ (מצד הזהירות בקדושת תפילין וכו׳, או מחמת יתור בגדים בעת אמירת הקרבנות, וכיו״ב עוד טעמים. אבל ראה סידור רבינו הזקן עם הערות ע׳ סח מה שהעיר בזה). אבל עדיין אי״מ אמירת מה טובו ללא טו״ת.

ואולי יש מקום גם למנהגנו לחזור ולאומרו כשמעוטרים בטו״ת. וכבר העיר בזה בקובץ העו״ב שבועות תשע״ה. והמקפיד להניח בחצר ביהכ״נ – אכן יכול לעשות כן גם ״בבואו לביהכ״נ״, שכך היא עיקר התקנה דאמירת מה טובו (וראה בשעה״כ שם ס״ב שבסידורים שנדפסו אח”כ בקאפוסט תיקן אדמו”ר והשמיט המלים ״בבואו לביהכ״נ״ עיי״ש טעמו מחמת שמניחים טו״ת לפני מה טובו בביהכ״נ) וגם כשמעוטר בטו״ת כמ״ש בזהר. ולהעיר שבשיחת חיי״ש תשכ״ב נז׳ בפשטות שהכניסה לביהכ״נ היא באמירת מה טובו שאז אומרים ואני ברוב חסדך. ואולי דינא קאמר ולא מנהגא.

הסברא שבפנים שאין מקום לחזור לביהכ״נ – ראה התקשרות שם. והוכיח כן מזה שעשרה ראשונים לא הקפידו על כך כיון שהגיעו לביהכ״נ קודם אור היום. ואכן בכ״מ נת׳ בטעם שהקפידו על עשרה ראשונים, דס״ל שקודם אור היום ל״ש זהירות זו לבוא לביהכ״נ מעוטר בתפילין (ועוד, שי״א שבכלל מעלת עשרה ראשונים קודמת לזהירות זו. ונחלקו בדעת האריז״ל בד״ז. ואכ״מ). אבל ראה כה״ח כה, יז בשם חסל״א שאם הניח הטלית והתפילין בביהכ״נ ואין לו מי שיוציאם, יכנס ויטלם ויצא לחוץ ויניחם. וראה גם שלחן הטהור דלקמן. ובנוגע לעשרה ראשונים – הנה בארצות החיים ב ובהמאיר לארץ יח שנכון שבזמן טו״ת יצא שוב לחצר ויניחם שם. וכ״כ במשנ״ב ח. ושאר האחרונים של״כ כן – י״ל דמיירי באופן שאא״פ לו להניחם מחוץ לביהכ״נ – ראה גם כה״ח שם טז. ועוד ועיקר, שיתכן דס״ל שעי״ז שיצא שוב מפסיד מעלת עשרה ראשונים. וכ״מ להדיא בפע״ח שער הקרבנות ב. וראה כה״ח יח בסופו. ויש לחלק. וראה גם א״א מבוטשאטש תנינא.

אמנם, מצינו מקום להניח הדעת במקצת עכ״פ, בראותי שיש שכתבו בלשון הזה, שהאריז״ל ביטל זהירות זו מחמת מעלת עשרה ראשונים – ראה סור מרע ועשה טוב בעשה טוב סוף אות ב. וראה אות חיים ממונקאטש. שו״ת חקל יצחק ה. ועוד. ואולי לדבריהם נתבטל הענין לגמרי, והיינו גם כשאינו נזהר במעלה זו. אבל שאר הפוסקים ל״כ כן. גם אדה״ז בסידורו הביא מעלה זו בין הדברים בהל׳ תפילין. אלא שבא שם דרך אגב, ומשמע שכוונתו רק להביא הלכה דזהירות ממבואות המטונפות. ולשונו מורה דלאו כו״ע נהגו בהכי. ואכן פלא קצת שהשמיט כל הענין בסידורו. וי״ל.

ושו״מ בשלחן הטהור כה, א שבחו״ל שאין המקום נקי יניחם בביהכ״נ וילך לאחוריו ויחזור למקומו. ואת״ל שפי׳ כפשוטו וכמשמעו, ולא מיירי מצד מבואות המטונפות – א״ש שאין נזהרים בזה בזמנינו בחו״ל. איברא, שכל הפוסקים שדנו בזה גרו בחו״ל, ול״כ לחלק בהכי. וגם בשלה״ט גופא כתב שם מח, ב שבמקום שיש עזרה יניחם בעזרה.

וראיתי באיזהו מקומן בשם מהרי״ד מבעלזא שלפחות יכנס עם תיק הטו״ת לביהכ״נ. ואכן יש שנזהרו שלפחות בבואם לביהכ״נ ישאו התיק בעצמם (ויש שנזהרו בכלל לא ליתן תיק הטו״ת לאחרים). וא״כ נכון עכ״פ שלא להשאיר התיק בביהכ״נ.

ושו״מ למי שכתב דה״ט שויתרו על זהירות זו מחמת החשיבות להניחם בכוונה יתירה, ולפעמים בחצר שלא במקומו קשה לכוון. והעירו מדיוק הל׳ בהנהגות הרה״צ הר״ש מפרוהבישט: ויקבע מקום לתפלתו וילבש הטלית בביהמ״ד ויניח התפלין, דמשמע מינה כנ״ל. ובאופן כזה ארווחנא גם שנעשית המצוה ברבים. וגם חששו שבדרך הילוכו לביהכ״נ יבוא לידי ק״ר, וע״ד שנהגו לאחר ההנחה עד איזהו מקומן מה״ט. עוד כתבו ליישב המנהג שבזמננו שאין מניחים תפלין כל היום מחמת גוף נקי וכו׳ ליכא חששא כולי האי במה שאין נזהרים מזה, ול״ש חומרת עדות שקר שהזהיר בזהר. וע״ד מש״כ בשו״ת ארץ צבי א, שאין לחוש מה״ט בק״ש ללא תפלין מחמת עדות שקר, שכיון שנפסקה ההלכה לדידן שאין המצוה עליו כל היום אין בזה חשש במה שאין מניחם. אלא שג״ז תמוה, שהרי כל הפוסקים הביאו ד״ז למרות השינוי שאין מניחים תפלין כל היום.

ולהוסיף שבזמן האחרון הורגלו בזהירות בהכנות לתפלה כולל טבילת תוספת טהרה, ותכבד העבודה על האנשים לחזור שוב לביתם אחרי הטבילה במקוה טהרה הקרובה לביהכ״נ. ולא רצו להדר בכך מחשש שיוגרם עי״ז חלישות בטבילה. אלא שאי״ז מועיל ליישב במה שאין מניחים בחצר במקום שאפשר בכך. ועכצ״ל דמחוורתא כשנינן כדמעיקרא.

סו״ד, מצאנו כמה טעמים בישוב המנהג, ולמרות הדוחק אין אחר המנהג. ומי שבידו להדר באופן שלא יהא בזה יוהרא וחסרונות הנז׳ שפיר דמי לעשות כן ותהא שכרו לפניו.

ט״ק בבית – שו״ע אדה״ז כה, ו. ובסידור הביא רבינו בפשיטות כמנהג העולם – שם ז.

 

 

#12712