שתי שאלות באמירה לנכרי בשבת

 

שאלה:

א) האם מותר להגיד לגוי לעשות בשבת דבר שיש מחלוקת בהלכה אם מותר לעשותו ליהודי?

ב) האם מותר להגיד לגוי שיגיד לגוי אחר שיעשה מלאכה בשביל יהודי?

 

תשובות:

א. אם יש דעה שפוסקת להלכה שמותר לגמרי וסוברת שאין בו שום חשש איסור, לפעמים מתירים אמירה לנכרי – כשזה לצורך שבת – כמ”ש אדה”ז סי’ שי”ד סו”ס י”ז (ודומה לזה גם בסי’ רע”ט ס”ה, ובהל’ יו”ט סי’ תק”ו ס”ג). וראה במג”א סי’ שי”ד סקי”א.

אבל כל מציאות נשקל לגופו של עניינו. להרחבת היריעה עיין בפוסקים והמלקטים בסוגייא זו.

ב. לא.

קולתו של החוות יאיר בסי’ נ”ג אינו מקובל להלכה למעשה – כשאין הפסד מרובה וכדומה.

וראה בפוסקים והמלקטים על הגהת הרמ”א סי’ ש”ז סעי’ ג.

ובכל הפרק ב’ של ספר אמירה לנכרי (דרברמדיקר – נכדו של הצדיק מברדיטשוב שהיום כ”ה תשרי זה יום ההילולא שלו), ובהערות שם מהחתם סופר (שהיום כ”ה תשרי זה גם יום ההילולא שלו).

לאחד ממתפללי בית כנסת שלנו קפץ החשמל והוא הלך לשומר הגוי (של הישוב) וביקש ממנו לבקש מאחד מעובדים שיבואו להדליק. האם זה מותר?

 

שאלות:

תודה רבה!

בנוגע לשאלה א:

ראיתי בספר פסקי תשובות(שז ז) שבכל דבר שיש מחלוקת פוסקים אם מותר או אסור, ואין הכרעה כמי הלכה, הגם שלמעשה נהגינן להחמיר גם זה בכלל ההיתר לומר לנכרי לעשותו, אבל אם הוכרעה בשו”ע ונושאי כליו כהאוסרים מותר רק אם יש  צורך שבת או צורך גדול. האם זה נכון גם לפי חבד? עכ”פ האם ניתן להקל לצורך שבת או הפסד מרובה, צורך מיצוה?

בנוגע לשאלה ב:

במקרה שיש הפסד מרובה או צורך מצוה, מותר להגיד לגוי שיגיד לגוי אחר?

פסקי תשובות (שז יג) כתב שאם גוי השני לא ידע כלל שהוא עושה עבור יהודי (וגם אין ניכר ממעשיו שעושה עבור יהודי) אז במקום הפסד גדול או מיצוה ניתן להקל אפילו במלאכה דאורייתא. בנוסף ראיתי שיש כותבים בשם חתם סופר (שו”ת חתם סופר ח”א סי’ ס) שהכריע שאמירה דאמירה מותרת בערב שבת, אך בשבת עצמה אסור

האם כל זה נכון ומתאים לשיטתנו?

 

מה שקרה למעשה בפועל הוא כך:

האם מותר להגיד לגוי לעשות בשבת דבר שיש מחלוקת בהלכה אם מותר לעשותו ליהודי?

מקרה שני: האם מותר להגיד לגוי להניח על גבי פלטה קוגל קר?

 

תשובה:

בנוגע לשני המקרים שהבאתם:

האם מותר ליהודי לקרוא לגוי שידליק עבורו את החשמל.

אסור. (אמירה לנכרי – כמובן ופשוט).

האם מותר להגיד לגוי שיניח בשבת ע”ג פלטה קוגל קר.

אם הקוגל – איננה אפוי’ ובלי לחלוחית, מותר לרוב הפוסקים גם ליהודי להניחו על פלטה (שרק מחממת – ועל קערה הפוכה), כי בדבר יבש – אין בישול אחר בישול. (אדה”ז שי”ח, יא. אבל לא ע”ג האש – דמיחזי כמבשל, כמ”ש בסי’ רנ”ג, כ)

ואם זה קוגל אפוי  – לדעת היראים שמחמיר ב”בישול אחרי אפי-ה”, וכתב אדה״ז שנהגו ליזהר לכתחילה כדבריו (בסי’ שי”ח סעי’ יב), יהי’ אסור גם לבקש מנכרי שיניח על הפלטה.

וראה בשבת כהלכה פרק שלישי סעי’ ד ובהע’ י* וסעי’ כ”ח, ובפרק עשירי סעי’ י”ד.

נ.ב.

בנוגע אמירה דאמירה, אמירה לנכרי שיאמר לנכרי – האם זה בגדר שבות דשבות:

הרי כמו שהבאנו בתשובה הראשונה, ראה נא בספר ‘אמירה לנכרי’ של הרב אי”ה דרברמדיקר, פרק שלם על נושא הזה (פרק ב). ואם זה נוגע למעשה לפועל, יש לפעמים שחזי לאיצטרופי שיטתו של החוות יאיר בסי’ נ”ג – וכפי שכתבנו שזה תלוי במצב של צורך שבת, הפסד מרובה, צורך גדול, ועוד ועוד.

ובנוגע כשיש מחלוקת הפוסקים.

במקרה שיש דעה המתירה לכתחילה, אף שעיקר הדין כדעה האוסרת, לא אוסרים בדיעבד. כפי שמובא בשו”ע אדה”ז סי’ שכ”ג סעי’ ח – לגבי טבילת כלים, עיי”ש.

ובנוגע להקוגל המדובר, אם הוא בגדר של בישול אחרי אפי’, והרי אדה”ז כותב שנהגו להחמיר כנ”ל לפי הדיעה הראשונה שבמחבר (סי’ שי”ח סעי’ ה) אבל, מכיון שיש הדיעה של הראשונים שמתירין בישול לאחרי אפי-ה וצלי-ה, (דעה השני’ במחבר וכן ברמ”א שם ‘יש מקילין’) – הרי בדיעבד להלכה הקוגל מותרת לאכול, וכמפורש באדה”ז שם סי’ שי”ח סוף סעיף י”ב.

 

 

#11555