מה קודם למה, מצוות עונה ״כשחוזר לביתו״ או הענין שלא לבעול בליל ר״ה?

חייב לפקוד אשתו כשבא מן הדרך. וי״א אפילו בזמן וסתה – ואף שלהלכה אסור בשעת וסתה, מ״מ חובה זו – ובפרט כשיש ביטול מצות עונה – דוחה משנת חסידים שלא לשמש מטתו בליל ר״ה, וכמו בליל טבילה. וכל שכן כשיש מקום לחשש מכשול

 

Sources:

.בכללות הענין דליל ר״ה – של״ה מס׳ ר״ה נר מצוה. מג״א תקפא, טז. מט״א תקפג, ה. שו״ת תורה לשמה קמב

.חשש מכשול – מח״ב תקפא, ד. אלף המגן למט״א שם. משנ״ב שם כו

חיוב פקידה בבא מהדרך – ע״פ ב״מ קז, א. מנורת המאור נר ג, ו, קעז. שאילת יעב”ץ ב, י. כה״ח או״ח רמ, יח. וראה א”ר תקנח, ד. משנ״ב שם ב. וראה נשמ״א קלו, א. משנ״ב תקנד בשעה״צ מו

דעת הרשב״א נדה טו, ב: “ושמא אף בזו הקלו בבא מן הדרך, כדרך שהתירו לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, ואפילו בעונה הסמוכה לוסת”. וברא״ה בדק הבית ז, ב שלא התירו. וכן נקטו הפוסקים להלכה שאין לשמש בשעת וסתה – ראה בינת אדם קח, ב. סד״ט בחידוד הלכות. שו״ת האלף לך שלמה רכ. דעת תורה קפד, י. שיעורי שבה״ל קפד, י-ב. ושם שאינו חיוב כ״א מצוה