« go back

Regarding an onion cut with a Fleishig knife, can I have Milchigs before/after?

One may not eat or drink Milchig (dairy) products within six hours of eating meat. According to Halachah, if onions or other sharp foods are cut with a Fleishig (meat) knife, they have the status of fleishig; if cut with a dairy knife, they have the status of Milchig. However, if one eats a sharp food that was cut with a meat knife, although the food has the status of Fleishig, one may consume dairy products within six hours.

This is because although the sharp food cut with a Fleishig knife is considered Fleishig, the person does not become Fleishig by eating it. However, the reverse is not necessarily true: there are opinions that suggest that after a person eats meat, they should not eat a sharp food that was cut with a dairy knife for six hours because this sharp food is considered Milchig.

 

Sources:

פרטי דינים ראה שו״ע יו״ד סצ״ו ס״ב. ועפ״ז – לענין המתנה – בפמ״ג בא״א סתצ״ד סק״ו (צנון שנחתך בסכין של חלב אחרי בשר).

אבל לאידך – ראה בהגהות רעק״א ובית מאיר לש״ך ספ״ט סקי״ט (שא״צ להמתין אחרי אכילת ד״ח שנתבשל בקדירה ש״ב).

ועי׳ ביד״י שם בפיה״א סק״ה ובפיה״ק סקכ״ט. וראה גם דע״ת או״ח שם. משמרת שלום יו״ד סוסי׳ פט. דרכ״ת ספ״ט סקמ״ב. אר״ח או״ח סוסי׳ תצד. שמן המאור ליכטנשטיין יו״ד סע״ה. ואכ״מ.

ומטו בה בי מדרשא לבאר, דמר (הפמ״ג) א״ח ומר (רעק״א והבי״מ) א״ח ול״פ, וכחילוק הנז׳ בפנים. וא״ש לפ״ז משה״ק בדע״ת שם. וכבר שקו״ט בכ״ז בכ״מ. וראה גם בס׳ דבר חריף פ״א הע׳ מה. וש״נ. ולא עת האסף פה.

ולא נצרכה אלא להעדפה, שי״ל עוד בזה, שהפמ״ג לשי׳ אזיל, שכ׳ בסצ״ו בשפ״ד סק״ב, שכשבישל ד״ח באוכל אחר, אי״ב דין נ״ט בר נ״ט (ובאוכלים אפי׳ באלף ל״מ), שהד״ח הוא כנ״ט ראשון ממש. ועיי״ש בהגהות רעק״א בגליון הפמ״ג שחולק בזה. ונמצא שלשיטתייהו ממש אזלי.

ולפ״ז, ילה״ע בזה ממש״כ אדה״ז בשו״ע סתמ״ז סמ״ה, ״שהחריפות מוציא את עיקר וגוף הטעם הבלוע וה״ז כאילו הי׳ מקבל הד״ח את טעם החמץ מן ממשות החמץ בעצמו ולא ע״י כלי״. (וכן מוכח לכאו׳ בד׳ המג״א סתנ״א סקל״א. ואכ״מ בפלוגתת המג״א ואהע״ו שם ודעת אדה״ז בזה. ושו״ר מש״כ בס׳ דבר חריף פ״י הע׳ ו).

ומ״מ עדיין מקום לחלק כבפנים, שהרי סו״ס בכה״ג (כשאכל ד״ח שנחתך בסכין ש״ב) אי״ב טעם מושך ולא בשר בין השיניים (ראה עד״ז בדע״ת שם, אבל שם לא נחית לחלק בין הדבקים, כנ״ל).

ועוד שגם בתבשיל ש״ב אי״ז מדינא כ״א רק ממנהגא (רמ״א ספ״ט ס״ג. ולהמחבר – גם ממנהגא אינו), ונדו״ד ודאי לא גרע מינה. וי״ל שמה שנהגו נהגו, ובכגון דא – לא נהגו. [כלומר: שמ״מ אי״ז כממשות הבשר כ״א טעם בשר. ואף דלא קייל״ן כהפר״ח סצ״ו סק״ב שהתיר נ״ט בר נ״ט בד״ח, וסברתו דל״ש שדוחקא יהא חמור מבישול – מ״מ, גם להלכה שדוחקא מפליט יותר מבישול (ראה פר״ת שם סק״א. פמ״ג בשפ״ד סק״ב. ועוד), היינו רק לגבי נ״ט בר נ״ט, אבל אינו כנתבשל עם בשר ממש, ועכ״פ – ודאי ל״ג מינה].

וכש״כ את״ל שד״ז (שאין נ״ט בר נ״ט בד״ח) הוא רק מדרבנן. (ראה הארוך לש״ך סצ״ה. ואכ״מ. וי״ל שאפי׳ בנתבשל בשכנגדו ממש ולא רק בכלי שכנגדו, ה״ז בישול בבלוע. ואינו דרך בישול).

ובפרט שיש מקום לומר שכשלא טעם בהד״ח שאכל לפנ״ז טעם בשר לית לן בה (ראה עד״ז בש״ך סצ״ו סק״ה. ובפמ״ג ופת״ש שם. ועוד. וכאן – לגבי דין המתנת ו״ש – קיל טפי).

וזהו בנוסף לכך דחזו לאצטרופי בצירוף אחר צירוף: שי׳ הראשונים של״א דין ד״ח רק בקורט של חלתית (ראה עד״ז בש״ך סקי״ב), ושי׳ הראשונים שרק בסכין ב״י, וכן מה שלכמה דעות יש דין נ״ט בר נ״ט גם בד״ח.

[והנה, במה שבפנים הועתק בפשיטות כסתימת ההלכה שאין נ״ט בר נ״ט בד״ח, ללא חילוק בין ב״י לאב״י – העירוני מאחבנ״י הספרדים שיחיו, במה שלא הובא שלבני ספרד לכאו׳ מקום לחלק בזה. והמענה – עפמש״כ בכ״מ בזה – ראה בכה״ח יו״ד סצ״ו סק״י וסק״נ. ועוד (אא״כ בהפ״מ ובשעהד״ח, יעו״ש)].


Add Comment

Your Email address will not be published