האם זה שהקפידו חסידים בטבילת עזרא, הוא רק לגבי תפלה (שמו”ע) או גם לגבי ברכת השחר והמפיל, וקריאת שמע קטנה?

 

הרבה הקפידו גם בשאר ברכות. וכל שכן בקריאת שמע קטנה. 

כמובן, כל זה כשאפשר. ולא לדחות ח״ו ק״ש בזמנה. או ברכת המפיל.

 

מענה:

ראה המצויין אצלנו כאן במקורות וציונים להלכה יומית 423

ולחביבותא דמילתא מצו״ב שקו״ט בהנ״ל עם כמה ת״ח מאנ״ש:

 

א. מענה למכתבו של הרה״ג רי״ג שי׳:

1. במענה למה שכתב ועל הסדר:

כך קיבלתי מהרב רי״ש שי׳ גינזבורג ועוד רבני אנ״ש לומר כל הברכות לפני הטבילה.

–  שמעתי באומרים לי לכאן ולכאן. ועוד ועיקר שהנהגה זו מפורשת בכ״מ, ולא מצאנו להדיא להיפך.

הסיבה, כי הרבי במכתבו באג״ק יח ע׳ רעז בנוגע לברכות השחר בבוקר, אינו מחלק בין בעל קרי לכל אדם.  

– הרי לא נחית כלל לענין זה. וצ״ע הראי׳. ועדיפא הו״ל להקשות ובפשיטות שסו״ס ה״ז רק תשלומין, ושקו״ט אצלנו מזה במקורות וציונים להלכה יומית 420, קחנו משם.

ויש חשש שיוציא בשפתיו דברי תורה לפני ברכת התורה.

– חשש הנ״ל שייך רק בדוחה למשך זמן רב וכפשוט

גם מבטל תורה עד שלומד. ראה שו״ע אדה״ז א, ז ובסידור השכמת הבוקר, כשאין לו מים ליטול ידיו שח״ו לבטל תורה. וכל שכן בבעל קרי שמותר לו מעיקר הדין ללמוד.

– הרי יכול ללמוד בהרהור.

ומשם גופא ראי׳ דמיירי רק כשיתבטל לגמרי, שהרי רק באין לו מים אמרו כן – הא ביש לו מים ומחכה שיביאו לו מעולם לא שמענו שיקילו בזה. וה״ה בעניננו

בדא״ח מבואר במעלת ברכת השחר שא״צ הכנה לכך – ראה המשך תער״ב  ב ע׳ תשלז. תורת מנחם ה ע׳ פג ואילך. ומזה  נראה שאפשר לאומרו גם בתור בעל קרי.

– אין הנדון דומה כפשוט ולפלא הדמיון.

 

2. שוב חזר הנ״ל והקשה על דברינו, ובאו דבריו במודגש:

ועוד ועיקר שהנהגה זו מפורשת בכ״מ,

–  למה התכוון כת”ר

הרי לא נחית כלל לענין זה. וצ״ע.

– אפשר לדון לכאן ולכאן

ועדיפא הו״ל להקשות ובפשיטות שסו״ס ה״ז רק תשלומין,

– בודאי שהרי זה ענין חשוב בהנ”ל אכן הטעם שלא דנתי בזה מכיון ששוברו בצדו, שהרי אצלנו דוחים אפילו זמן תפילה בשביל כוונה וטבילת בעל קרי ובודאי ענין זה שייך לדחות.

חשש הנ״ל שייך רק בדוחה למשך זמן רב וכפשוט,

– לפענ”ד, אינו מדוייק, עיין אגרות קודש שם “ובפרט בזמננו שכמה זמן בין הקימה לביאה בבית הכנסת אי אפשר שלא יבטא דברי תורה” ולא כולם הולכים למקווה מיד, ולא כולם יש להם מקווה ליד הבית

הרי יכול ללמוד בהרהור. 

– תמוה! גם במקרה של אדמו”ר הנ”ל הוא יכול ללמוד בהרהור אז למה התיר לו. ובפרט תמוה שהרי ידוע לכת”ר שלימוד בהרהור אינו מקיים מצוות ת”ת

מיירי רק כשיתבטל לגמרי, שהרי רק באין לו מים אמרו כן – הא ביש לו מים ומחכה שיביאו לו מעולם לא שמענו שיקילו בזה. וה״ה בעניננו

– במחכ”ת, שוב אינו מדוייק וכנראה לכל מעיין במקור הדין באדמו”ר, שהרי מדובר שם שהוא קם בלילה ויכול לחכות עד שיאיר היום ואז ישיג מים והרי זה יכול להיות זמן מועט כגון שעה, ולמרות זה פוסק אדמו”ר כנ”ל. ומאי שנא בעניננו שלפעמים הוא שוהה זמן רב עד הטבילה

אין הנדון דומה כפשוט ולפלא הדמיון 

– לא ירדתי לסוף דעתו.

 

3. ולהלן המענה להשגותיו:

1. שהנהגה זו מפורשת בכ״מ – צויין אצלנו בהל׳ יומית הנ״ל.

2. באם לדעתו אפשר לדחות זמן תפלה מחמת טבילה (המקור?), וכש״כ ברכה״ש בזמנו – שוב ליתא להוכחה מאג״ק הנ״ל, דמיירי  כשחייב לברך בזמנו דוקא.

3. באג״ק הנ״ל ״שכמה זמן״. ומינה שבזמן מועט לית לן בה (אף שבזה גופא צ״ע הגדר והטעם וכפי שהארכנו במק״א – צורף במכ׳ הקודם).

ואכן במי שזמן רב אצלו – מסיבות טכניות וכו׳ – מהיכא תיתי שידחה ברכה״ש.

4. לא כיוונתי כ״א לומר שאף שסו״ס אינו מדבר בד״ת אא״פ להשוות למי שמבטל לגמרי מד״ת.

ועוד להעיר: בלימוד בהרהור יוצא מצות והגית ומצות ידיעת התורה;

כשמבין דבר מתוך דבר א״צ לדבר ויוצא בהרהור;

במי שאא״פ לו להוציא בשפתיו יוצא בהרהור. (והארכנו בכ״ז במק״א).

ובכלל, מסתבר כיון שבע״ק הי׳ אסור ״מדין התלמוד והפוסקים״ בשעת התקנה – תקנת עזרא – בד״ת (ולא עוד אלא שלא הצריכו לבע״ק אפי׳ להרהר בד״ת) – ה״ה שאפשר להחמיר גם עתה כשבטלוה לטבילותא. ול״ד לחומרת הזהר שלא לדבר ד״ת לפני נט״י שאינו ״מדין התלמוד״. וראי׳ לד״ז, מזה שנתפרשה הנהגה זו בכ״מ ול״ח לביטול תורה. ועוד זאת שבנדון הנ״ל לכה״פ נטל ידיו מעט – שבזה רוה״ט עובר קצת אלא שאינו עובר ״מכל וכל״ (וגם בזה אריכות דברים אצלנו במק״א), משא״כ כאן שללא טבילה נשאר רוה״ט. [ועוד ועיקר, שבדין התלמוד א״צ אפי׳ ליטול מעט. ועכצ״ל שגם לדעת הזהר סגי בהא – עכ״פ בשעה״ד. והרי בשעה״כ הובא ד״ז כדוגמא – שבסידור ומהדו״ב הכריע כזהר ומקובלים. ומוכח שבנטילה מועטת ס״ל גם להזהר שלא יבטל מד״ת. ואכן, בכה״ח אף דבתר ד׳ הזהר ומקובלים גריר בכל ענין – בענין זה נטה קו ופסק כד׳ אדה״ז בסידורו. ובע״כ כנ״ל]. וראה בשו״ת ישכיל עבדי דלקמן שלא התיר אדה״ז רק באונס, שבכה״ג אין רשות לסט״א להיכנס בגבול הקדושה. משא״כ במי שנתעצל – אין שום היתר וחילל קדושת השם.

5. משה״ק בד׳ אדה״ז בסידורו שכ׳ שי״ב בטול תורה אף שאפשר בהרהור – הרי כ׳ אדה״ז שבפועל ״אין לו להרהר״. ואף שזהו רק בעודו מושכב – הרי אם יחמיר כחומרת הזהר שלא לילך ד״א ושלא ליגע במלבושיו – לכאו׳ ה״ה וה״ט.

ולהעיר משו״ת ישכיל עבדי ח״ו סי״א בחומר הענין אפי׳ לחשוב בד״ת לפני נט״י. עייש״ה. ויתכן שאדה״ז לא נחית לזה – כיון שמדינא – וגם ע״פ הזהר – אין איסור. ועוד זאת ועיקר דהתם מיירי כשמשכים בלילה דוקא ולכן חלילה ליבטל ולהמתין עד שיאור היום. (ואכן בהמתנה מועטת שיביאו לו מים – פוק חזי מאי עמא דבר).

6. לא נז׳ בדא״ח שאפשר לברך ברכה״ש בטומאה, כפשוט.

 

ב. מכתבו של הרה״ג רש״ט שי׳

1. להלן מכתבו מה שהעיר בהלכה יומית הנ״ל: 

ואני בעניי לא זכיתי להבין הצ״ע במ״ש בשו״ת דברי שלום שאין קפידא באמירת ברכות, וגם לא הבנתי סברת כת״ר להחמיר ד״לא גרע מתורה ותפילה״. דהלא ידוע דלא קיי״ל להחמיר לענין תורה (דדברי תורה אינם מקבלים טומאה, ולהעיר ממענת הרבי לא׳ שרצה להחמיר שלא ללמוד תניא בלי ט״ע), ורק לתפילה מחמרינן, כמבואר בלק״ת פ׳ תבוא החילוק בין תורה לתפילה ״שלדברי הכל התפילה מקובלת יותר עם הטבילה…כי ענין טומאה וטהרה הוא בחי׳ מקיפים ועל כן שייך הטהרה דוקא לענין הריח שהוא ג״כ בחי׳ מקיף…והנה הקרבנות נק׳ ריח ניחוחי…והנה התפילה היא במקום הקרבנות והיא ג״כ בחי׳ ריח ניחוחי… וכיון שכן לכן צריך לזה טהרה…״. (וברכות אינם במקום קרבנות דוקא.)

ואדרבה, לענין ברכות השחר נראה דלא מיבעי שאין צריך להחמיר, אלא שלא נכון כלל להחמיר. דידוע מ״ש רבינו (אג״ק חי״ח עמ׳ רעז) שצריך לברך ברכות השחר מיד כשקם ממיטתו ושלאחרי זה הן רק בגדר תשלומין כמבואר בשו״ע אדה״ז ר״ס עא, ובינתים אי אפשר שלא יבטא דבר תורה (אג״ק חי״ח עמ׳ רעז. חי״ט עמ׳ שצ).

ועיקר שאלתי לדידן, לפי המבואר בלק”ת דמשמע שם שאין להחמיר בלימוד ושאר דברים, ושאפילו בתפילה קיי”ל להקל אלא שמ”מ יש להדר לטבול לתפילה (דוקא) כיון שקשור עם ענין המקיפים (משא”כ לת”ת וברכות). ולכן אדרבה לפי”ז היה נראה יותר שע”פ מ”ש כ”ק שמנהגינו מנהג חב”ד לברך ברכות השחר בבית, כיון שזמנו הוא מיד כשקם ממיטתו, ויש חשש שילמוד כו’, עדיף לברך מיד ולא להדר כלל כשאר הפוסקים המקובלים.

ומפני כל הנ״ל הי׳ נראה לענ״ד שאין להחמיר כלל בברכות. ואם למרות הנ״ל סובר כת״ר שיש להחמיר, אבקש ממעלתו לבאר טעמו ונימוקו (תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה).

 

2. להלן המענה למכתבו:

בהקדם שלא כתבנו שיש להימנע כ״א שכדאי להימנע וכפי שקיבלתי מחסידים ואנשי מעשה

ולהעיר שבאג״ק במעלת טבי״ע מציין לראות בהנלקט בטהרת יו״ט ח״י ע׳ שסה (שבדא״ג קיבל הסכמת כ״ק לכרך זה), ושם מיד בתחילתו נז׳ הנהגה זו. ובספרים מובא שהוא מהנהגת הבעש״ט – ודוחק לומר דלא קים לן הכי ומחלוקת במציאות. ובמק״א שהוא ע״פ האריז״ל (ואף שבראשית חכמה כ׳ עפ״ד האריז״ל שאין לבטל תורה במשך כל הלילה עד שיכול לטבול וכן בחולה – משמע דהא לא״ה ימתין עד אחרי הטבילה).

ובהיות וכבר נשאלתי בהנ״ל וקשה עתיקא מחדתא ועוד שאין הזמ״ג לענות לכאו״א עוה״פ ועוה״פ, הנני מצרף בזה ההתכתבות וכו׳ [וצירפנו מכתבים הראשונים הנ״ל].

נ.ב. שו״מ בראשית חכמה בפנים, שבאנוס לא יבטל תורה ותפלה וכן בלילה לא יניח מלקום באשמורת הבוקר

ומשמע שבל״ז ימתין מללמוד.

וכן בהוספות מהרצ״א כ׳ שלא לבטל הלימוד כשאא״פ לו לטבול. ושם שא״כ יתבטל כל הלילה מתורה ועבודה באין לו מקוה. ומינה דמיירי רק בכה״ג.

ובמעורר ישנים סקט״ז לברך רק אשר יצר וא״נ וברכה״ת בכדי שיוכל ללמוד בהליכה לבית הטבילה ובחזרתו. ושם שהוא ״לערך שעה״. אלא ששם כ׳ ללמוד רק בהרהור שלדידן א״צ לברך ע״ז ברכה״ת.

ואדרבה – אולי יברר אנ״ש  בעלי מסורה מנהג אנ״ש מאז ומקדם במקום שהיו מקוואות מצויים. עכ״פ אני שמעתי מחסידים שהקפידו בזה.

 

 

#23241