Does a married man who puts on a Tallis Gadol need to make a Bracha on Tzitzis in the morning when saying Brachos?

 

A married man should only make the Bracha on his Tallis Katan if the following conditions are met:

1. He changes the Tallis Katan during the day.
2. He is certain it has the proper Shiur.
3. He puts it on when his hands are clean (that he needs not wash his hands) and in a place where one can make a Bracha.

Absent these conditions, one should make a Bracha on the Tallis Gadol and have in mind to exempt the Tallis Katan too.

Nonetheless, many have the custom that a married man doesn’t say the Bracha on Tallis Katan even if these conditions are met. They always make a Bracha only on the Tallis Gadol and have in mind the Tallis Katan.

 

Sources:

ראה פסקי דינים צ״צ בסופו. קצוה״ש סימן ז, ז.

והנה, בהיום יום (יד סיון. ומשם, לס’ המנהגים עמ’ 3) משמע שאם לבש הטלית קטן במקום שמותר לברך, אין לסמוך הברכה שעל הטלית גדול לפטור הטלית קטן. אבל באג״ק חט”ז ע’ רעא, שכבר פסקו לצאת ע״י ט״ג.

ויש שר״ל שהנכתב שם אינה הוראה לרבים. אבל מבלי להיכנס לשקו״ט אם אפשר לדייק באג״ק שה״ז הוראה לרבים (ואכ״מ) – הרי בנדו״ד באג״ק שם נכתב קביעת עובדה ״וכבר פסקו״ – היינו שכך פסקו האחרונים. ואכן פסיקה כזאת מופיע בכ״מ – ראה א״א מבוטשאטש תנינא סט״ז. שו״ת מהר״י אשכנזי ס״ג. נימוקי או״ח סט״ז. שם. ועוד.

ובפוסקים העלו כמה טעמים: שיש כמה חששות בנוסח הברכה; שבד״כ בזמנינו גדול מתבייש מלצאת בו לשוק מצד קטנותו; כנ״ל מצד צורת הלבוש; כנ״ל מצד הלכלוך.

ולהערת ח״א, שסברות אלו לא הובאו בשו״ע אדה״ז בכלל – מי סני עלן דברי גדולי האחרונים שאחריו. ולא מלבי יצא הדבר, שכ״ה בדברי גדולי האחרונים, ומהם – דשמעתייהו מיתבדרן בי מדרשא, ושמותיהם שגורים על לשון כ״ק בכ״מ – ה״ה בעל א״א מבוטשאטש ובעל נימוקי או״ח ממונקאטש.

ובפרטיות – החששות מצד נוסח הברכה כבר נמצאו בראשונים ואדה״ז רמז לדבריהם הן בהל׳ ציצית והן במק״א. והחששות לפי שגדול מתבייש עמו בשוק – הרי גוף הענין מקורו טהור בדברי הראשונים והביאם אדה״ז, אלא שבפוסקים שלאח״ז נתחדש שבימינו גם בשיעור עיטוף מתביישים מחמת צורת החיים.

ומפורש גם באג״ק שאין הטעם (רק) מחמת העדר השיעור, כי אם ״בלאו הכי״, וש״על זה סומך אפילו ביש בו שיעור״. ועוד, המדובר באופן שיש לו טלית גדול, משא״כ אם אין לו שיעור – הרי גם למי שאין לו ט״ג – אסור שיברך.

ובהיות שבאג״ק הובא ״שכבר פסקו״ כנ״ל, ואכן מצינו שהנ״ל פסקו כן, ומטעמים הנ״ל שהזכרנו, אינו מתקבל על הדעת ליישב ההנהגה באו״א, או יותר נכון להשאיר בשאלה – כשמצינו שחור ע״ג לבן כנ״ל.

עוד להעיר למש״כ ח״א, שמכתב הנ״ל הוא הוראה פרטית – שמכתב הנ״ל הוא הערות לסידור מסויים שנדפס יחד עם פס״ד. ותוכנו שאין לכתוב בסידור הוראה לברך על ט״ק, כיון שפסקי דינים בכלל וסידור ביחוד ״צ״ל המסקנא האחרונה, ובהנוגע למציאות בפועל״. ויש ליישב עם המובא בהיום יום. ואכ״מ.

ולהעיר שאכן שמענו מזקני החסידים שבע״ש אחרי הטבילה – היא ההזדמנות היחידה לברכה על ט״ק. ועד״ז נמצא בליקוטי ספורי התווועדויות להרמ״ז ע״ה גרינגלאס (אינו תח״י כעת). וראה כה״ח פלאגי סימן יו״ד סק״ז. כה״ח סופר סט״ז סקנ״ה. תורת חיים סופר סימן ח סקכ״ג בהנהגת אביו בעל מחנה חיים. ועוד.

[אגב: החובה להחליף ט״ק בע״ש – מפורש בכ״מ -ראה בקיצור של״ה. חמ״י. ועוד. וראה כה״ח פלאגי סכ״ה סקל״ב. ובפרט למש״כ בפוסקים בשם האריז״ל שלא ללבוש בשבת ממה שלבש בחול (כ״ה בשו״ע אדה״ז. ובמג״א להיפך.  ואכ״מ). ובשו״ע אדה״ז סוסי׳ ש שיש מהמדקדקים שיהא לו טלית מיוחדת לשבת (אבל לכאו׳ שם ההדגשה רק על הקיפול במוצ״ש. ומפי השמועה, שכ״ק אדמו״ר לא הקפיד על טלית מיוחדת. ולאחרונה נד׳ ס׳ כתבי הקדוש לבנו של בעל יסוד יוסף, ועיי״ש או״ח סל״א טעם לשבח שלא לנהוג כן)].

ואיך שיהי׳, גם לפמש״כ בהיום יום, אינו מברך על ט״ק אא״כ מחליף כל יום, ויש בו שיעור ודאי, וגם לובשו בידים נקיות ובמקום טהור. ולאו בכל יומא מתרחיש. ואכ״מ עוד.

וראה ציצית הלכה למעשה ע׳ קלח הע׳ 62. התקשרות גליון תתא. יגדי״ת צ״צ גליון יט ע׳ 42.