« go back

The Alter Rebbe writes in the Siddur “Lo Yafa Heim” about people that learn or say Tachanunim during Chazaras Hashatz, even if they listen to the end of each Brocho and answer Amen…

Assuming this logic, when someone is behind the Minyan and holding in a place where he could (must) answer Amen to Chazaras Hashatz (like in Pesukei D’zimra), would he have to pause and listen to the Brochos to answer Amen? And why?

Answer:

Since the individual is not part of the Minyan — as he didn’t Daven silent Shemone Esrei with the Minyan — he isn’t obligated to pay attention to Chazaras Hashatz, unless there are no nine other people paying attention to the Chazan.

Nonetheless, he has an obligation to answer Amen to all the Brochos, which requires paying attention to the end of each Brocho. Practically, it’s very difficult to do so without full attention.

Also, as a side point, it’s important for everyone to hear Chazaras Hashatz, at some stage, whether in this Minyan or a later Minyan.

Even if they will be hearing Chazaras Hashatz at a later Minyan, they should avoid Davening during Chazaras Hashatz of a different Minyan if they are in the same room, as it disturbs other participants and can create a weakness in the decorum expected during this time.

 

Sources:

:יש כאן ב׳ נידונים

החיוב לענות אמן – שלכמה פוסקים, וכן העיקר להלכה חייב לענות על כל ברכה גם כשעוסק בתורה או בתפלה. והארכנו בזה במק״א. ובקושי התירו אפי׳ לעוסק בתורה. ושם יש חשש ביטול תורה עכ״פ. וכל שכן בנמצא אתם עמם באמצע בית הכנסת וניכר ובולט שאינו עונה. וכיון שמותר לו להפסיק – היינו חייב, וכדמוכח בכ״מ בכיו״ב. וממילא חייב לכוון לסיום הברכה עכ״פ. ומצד ט׳ עונים – כשאין בלעדו – גם לתחילת הברכה

וכעת השקו״ט באופן שיש ט׳ זולתו, דהנה בשו״ע אדה״ז קכד, ו: ויש לגעור באנשים ‘שלומדים’ בעת חזרת הש״ץ או אומרים ‘תחנונים’. ולא מסתבר לומר שדוקא כשעוסקים בענין אחר, ש’עמי הארץ ילמדו מהן שלא להאזין’, ולא בעוסק בסדר התפלה שרואים שרוצה להתפלל עם הציבור אלא שמאחר. ונראה פשוט בעיני, שאין חילוק בין תחנונים לפסוקי דזמרה. ובפוסקים נזכר גם שלילת אמירת תהלים, וסדר מעמדות, סדר הקרבנות – שו״ת רמ״ע מפאנו קב שאלה ח הובא במג״א כאן ה, וחולק עליו – ולכאו׳ היינו כשלא הספיק לאומרם לפני זה (ולא מסתבר לומר שקרבנות כאן היינו מעמדות). ואין סברא לחלק בין פסוד״ז לשאר תחנונים או לסדר הקרבנות, שג״ז מסדר התפלה. ועוד, שמה יועיל מה שעוסק בתפלה, כיון שכבר הפסיד המנין

ובתחילת סעי’ ו: יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך השץ ולענות אמן. ולהעיר מווי העמודים עמוד העבודה, מקור דין זה, בחומר הענין, שגם מה שביקש ניטל הימנו ח״ו

ומש״כ בסנ״א ס״ה שאינו חייב להמתין ולשמוע ‘אפי’ באמצע המזמור’ – פשוט דלא נחית לדין זה שם שאי״ז מקומו. ויתכן במתפלל ביחיד ועוד כיו״ב, כך שאין שום ראי׳

ולהעיר שבהמקומות שרבינו מביא דיני הפסק באמצע פסוד”ז אינו אומר שצריך להמתין ולשמוע אלא מיירי רק אם יכול (חייב) לענות. אבל אין כאן שום ראי׳, שאין זה מענין המדובר שם

ולהעיר משו״ע רבינו סי׳ קט, שאע”פ שעדיין לא שמע חזרת הש”ץ (כולל קדושה) אין צריך לחכות ולשמוע רק לקדושה ולא לשאר חזרת הש”ץ אע”פ שיש לו זמן אח”כ להתפלל. אבל שם הרי מתפלל בעצמו תפלת העמידה, ואינו עוסק בתחנונים

.אלא שההיתר כאן עדיין יתכן, אבל מטעם אחר לגמרי, כיון שאינו מתפלל במנין זה, וא״כ לא נשתעבד להתחייב להקשיב

ובהקדמה שבמציאות קשה מאד לעשות כן בפו״מ לחשוב ולראות שעונה אמן וידע על מה עונה. וכמ״פ מחסיר אמן ח״ו, או שהוא אמן יתומה. וגם כשיש ט׳ בלעדו – הרבה פעמים גם הם אינם מכוונים לענות

וראה שו״ת קנה בושם ג, ה ד״ה ומ״מ שנסתפק בדבר. והביא מש״כ בכעי״ז ולא ממש, מרעק״א קכד, יג. אלא שגם רעק״א נשאר בצ״ע. ועוד שדעת רעק״א נ׳ שאין חוב לענות אמן בברכה ששומע והוא רק היתר. ולא נראה כן דעת רוה״פ

.ולמעשה, בקנה בושם מסיים שם להתיר רק ביושב חוץ לביהכ״נ

ולהעיר ממאמ״ר צ, כא, הובא במשנ״ב שם נח, להתיר לעסוק בתורה כשאומרים סליחות ותחנונים ואינו פורש מן הצבור אם התפלל כבר. ומדבריו משמע גם בחזרת הש״צ. ולהעיר גם מכה״ח קכה, טז להתיר בדברי תורה כשהתפלל כבר. וראה גם אורח נאמן סח, ד בהתפלל כבר לעסוק בדבר אחר וכש״כ בתורה בעת הפיוטים

אבל בשו״ת שלמת חיים א, לח – במהדו״ח קלח – שאין הכל יודעים אם התפלל, ומדחה דברי הכה״ח. אלא דהתם מיירי רק בדיבור (ראה עד״ז שו״ת לחלק בשו״ת אז נדברו ד, מא). ובעניננו בלא״ה בד״כ ל״ש טעמו, שרואים לפי הענין שמתפלל כעת, ואצלנו אינו נהוג להשלים פסוד״ז אח״כ. ועדיין יתכן שלא הכל יודעים איזה חלקי התפלה אומר כעת

אמנם, כ״ז איננו שוה לי, דבשלמא בהתפלל כבר, אבל בנדו״ד כשלא התפלל, מאיזה טעם נתיר לו, והרי חייב בחזרת הש״צ. ולהעיר מפמ״ג (א״א סוסי׳ קכד. וראה א״ז שם ב) שהאידנא אין מכוונים בתפלה חזרת הש״צ חובה גם לבקיאים. ולהעיר מבה״ל שם ט ד״ה אין. ומה גם ע״פ המבואר ע״ד הסוד שמעלת החזרה גדולה יותר מתפלת היחיד (ראה שעה״כ חזרת העמידה דרוש א. כה״ח קכד, ב. ובעניננו שם טז. ושם שאין לערב תיקון בתיקון). ובב״י ד״ה וכתב ה״ר דוד אבודרהם שעי״ז יש לו עוד י״ט ברכות. ושם, שה״ז כמתפלל ב״פ ותפלתו נשמעת עי״ז

וראה בהליכות שלמה תפלה ט הערה 11, במי שסיים תפלתו באמצע חזרת הש״צ וכן בכהנים שיצאו באמצע וחזרו, שחייב להקשיב בחלק שנמצא שם. ויש לחלק שכבר נשתעבד שם לציבור כמ״ש שם. וראה פניני תפלה אלישיב ע׳ קח שמותר להוסיף בקשות כל שלא עקר רגליו. ושם שמוכח כן ממשנ״ב קכב, ח. אבל כשעקר רגליו נשתעבד כבר. ובס׳ אשי ישראל כג הע׳ רכד שנחלקו באם מותר לומר יה״ר שיבנה אחר שעקר רגליו

והנהגת חסידים ומובא גם בספר המנהגים כשהאריכו בתפלה לחכות ולשמוע כל חזרת הש״צ. ויש בזה ב׳ ענינים: מעין תפלת הצבור, וכן שעל כאו״א לשמוע חזרת הש״צ. וכן יש לעשות

אמנם, ב אג”ק ח”ד ע’ תעח “אשר בענין תפלה בצבור נהגו בשמיעת ברכו קדושה (וקריאת התורה) בהמנין ואח”כ התפללו במתינות”, ולא נז׳ חזרת הש״צ. אבל בסה״מ תש״ט ע׳ 99 והועתק בספר המנהגים: ״כי ישמעו כל התפלה״. וכן נהגו חסידים ואנשי מעשה כאשר ראינו בעינינו. שו״ר מש״כ בהתקשרות חו’ תרטו ע’ 17 הע’ 11. והבוחר יבחר

אבל, להעיר ממג”א סי’ נ”ג ס”ק ד (הובא בקצות השולחן סי’ יח ס”ק י’ ובמשנ”ב סי’ נ”ג ס”ק ט וכן משמע דעת רבנו סי’ נ”ג סעי’ ג) שאין להציבור לחכות למנין באמצע פסוד”ז אלא יאמר ישתבח מיד, ונראה שיש איסור להפסיק שלא לצורך אפי’ בשתיקה. ועפ״ז מקום לומר שאין להפסיק שלא לצורך באמצע פסוד”ז, ויש להסתפק אם חזרת הש”ץ נחשב כצורך אמנם, י״מ שא׳צ להמתין ולא שיש איסור. והרי כתבו הפוסקים שמותר לשמוע קריה״ת. ולדבר מצוה בודאי מותר. וגם התם מיירי בין סיום פסוד״ז לברכה שלאחרי׳, ולא באמצע פסוד״ז. וחזרת הש״צ בודאי עדיף מקריה״ת. וד״ז ברור שלא ראינו להחמיר שלא להפסיק לחזרת הש״צ

ותנא דמסייעא לי – הרב גינזבורג, בהערות הת׳ ואנ״ש קרית גת חו׳ כג ע׳ עא. ואכן בכמה פרטים דברינו קרובים. וכ״כ בפשטות בשו״ת רבבות אפרים ח״ה סס״ג בשוה״ג בפשיטות. אבל קאי שם בהשלמת פסוד״ז. וכן בס׳ השער לשמים הופנר ע׳ 131. ו כבר הבאתי דברי הקנה בושם ועוד

.ואף שאא״פ לחייבו בזה, כ״א בעניית אמן – מ״מ יש להחמיר, כנ״ל באורך


Add Comment

Your Email address will not be published