A corelle Fleishig plate was found in the Milchig sink after being used for hot Milchig pizza. What should be done with the plate?
The plate should be thrown out, since corelle cannot be Kashered.
In desperate situations, where one’s financial situation is tight, and throwing it out is a significant loss, there is room for leniency in this specific instance, to Kasher it 3 times, each time with new fresh boiling water. You must wait 24 hours from when it was used before Kashering it.
Sources:
דבר גוש על כלי – מחלוקת אם מבשל או מפליט ומבליע. ונ פק״מ אם צריך עירוי או גם אבן מלובן. ונהגו להחמיר – ראה אדה״ז תנא, נח.
אינו אוסר יותר מכ״ק – רמ״א יו״ד קה, ג.
אבל להעיר, שהפמ”ג (סי’ ק”ה מש”ז סק”ד ד”ה הנה הש”ך) לומד ששיטת המהרש”ל שמחמיר בכלי שני תלוי בשיטתו שאין תתאה גבר בכלי (ראה סי’ ק”ה ש”ך סק”י), ובזה מתרץ קושיית הנקוה”כ על המהרש”ל. ולפ”ז אם מחמירים כהמהרש”ל בכלי שני, יש להחמיר גם בכלי שאין תתאה גבר ונאסר כולו (דתלוי זב”ז כנ”ל). והפמ”ג נאמן לשיטתו בסי’ פ”ז מש”ז סק”א ב”שאלה ג’ קדירות” (בתשובה לקדירה הא’) שכותב “ומיהו באין הפס”מ יש לאסור כמ”ש סי’ ק”ה שאף כלי שני מפליט ומבליע בכולו כל שכן עירוי”, ע”ש.
איברא, דהחוו”ד (סי’ צ”ב ביאורים סק”ה) תירץ קושיית הנקוה”כ באו”א, ע”ש, ולפי”ז אינו ענין לדינא של המהרש”ל שאין תתאה גבר בכלי.
ולפי”ז יל”ע למעשה, שהרי הש”ך בכלל לא החמיר בכלי שני כהמהרש”ל לאסור כולו, ואפילו הט”ז הקיל בהפס”מ, ובזה גופא יש מהלך החוו”ד שאין זה קשור להאי דינא דתתאה גבר בכלי (ונשאר רק הפמ”ג דלשיטתו יש להחמיר לאסור הכלי כולו באין הפס”מ).
אולם מסברא נראה להיפך, שכיון שלמעשה לא קייל״ן מדינא כמהרש״ל בכ״ש, ועכ״פ במקום הפ״מ, וא״כ מוכרח מזה גופא, דלא קייל״ן כוותי׳ גם בזה שאין תתאה גבר בכלי.
וגם את״ל להחמיר בכ״ש, וכנהוג לכתחילה עכ״פ, ואפי׳ בכולו – הרי לחוו״ד אין קשר לתתאה גבר בכלי. וגם לש״ך בנקוה״כ אינו כן, מדלא תי׳ הכי.
ושו״ר שבהארוך מש״ך אכן הביא שדעת הרש״ל שאין תת״ג בכלים. וגם הרשב״א, שיתכן שהוא מרא דהאי שמעתתא לאסור בכ״ש לסברת מהרש״ל, ס״ל לדין תת״ג בכלים – ראה ש״ך קה, י.
ובכלל, שערי תי׳ לא ננעלו. וכמה אופנים ליישב קושיית נקוה״כ, זולת תי׳ הפמ״ג, והיינו לא רק מחמת תי׳ החוו״ד.
ודעת הט״ז ודאי אינו כן. והפמ״ג אכן הקשה עליו בסי׳ סח במ״ז ט דין החמישי. וראה גם משה״ק רעק״א על הפמ״ג שם.
וברש״ל גופא מוכח כחוו״ד, שכתב חולין ח, עא בזה״ל: בולע ואוסר עד כולו מאחר שהיס״ב כמו בכ״ר וכש״כ בעירוי – וד״ז הועתק גם בט״ז. והנה, תמוה טובא לדעת הפמ״ג, מהו הכש״כ, דכ״ש שאני דל״א תת״ג לשיטתו, משא״כ בעירוי. ואכן הפמ״ג נתקשה בזה – שם סי׳ סח. אבל בהמשך ד׳ הרש״ל שלא נעתקו בט״ז נת׳ היטב, שכת״ש: ול״א תת״ג להקר מה שלמעלה כ״א בחתיכה אבל לא ברוטב ודבר צלול המתערה עליו מכל צד ומסבבו ואוסרו. וכוונתו שלאחרי העירוי – שאז תת״ג – נתערבו העילאה ותתאה וכעת בכ״ש מבליע בכולו. ומעתה מוכח שאי״ז משום שאין תת״ג בכלי, דקאי הכא בכלי שי״ב אוכל. ובאמת הפמ״ג הב״ד מהרש״ל שם בסי׳ סח וכתב לא ידענא מהו. וראה דברי יוסף תשלט, א.
ואיך שיהי׳ דוחק להמציא חומרא, מחמת סברת הפמ״ג בשיטת מהרש״ל, כשבמקומו נראה סתימת כל הפוסקים דלא ס״ל כוותי׳. והפמ״ג עצמו פסק בסי׳ קה בשפ״ד י כרמ״א וש״ך שתת״ג בכלים (והיה אפשר לתרץ הסתירה בפמ”ג, שבשפ”ד מדובר בהפסד מרובה – דבזה לא סבירא לן כמהרש”ל לענין כלי שני כמ”ש הט”ז [וראה בס’ פרי הדר בסי’ פ”ז מש”ז סק”א] אבל דוחק גדול לומר כן דכל כה״ג הו״ל להפמ”ג לפרושי בהדיא, וכדרכו בכ״מ). ויתכן שגם בסי׳ סח הוא בדרך סברא ובמסקנא נטה מזה, במש״כ ״אלא דא״כ הי׳ הט״ז לבאר דתתאה ל״ש בכלי, ובזה סותר מש״כ לעיל מיני׳. אבל ראה פמ״ג פז במ״ז א’ ד״ה שאלה.
וכמדומה למעשה נקטו הפוסקים כרמ״א דאמרינן תת״ג בכלים – ראה כנה״ג קה בהגה״ט יג. פר״י יב, והב״ד בהגהות רעק״א הנ״ל. חכמ״א נז, א. כה״ח מו. ובס’ פסקי אדה”ז דייק דס”ל לאדה”ז כרמ”א וש”ך דיש תתאה גבר בכלים.
וילה״ע מדעת הפלתי קה, יד להחמיר בכ״ח, את״ל שבנדו״ז ה״ז ככ״ח. אבל גם בזה סתימת הפוסקים דלא כותי׳ – ראה כה״ח שם.
והנה בהפיצה הגבינה היא מלמעלה, ובלוע בפיצה, ואינו יוצא בכלי בלא רוטב – חוו״ד צד, טו. צז, ד. קה, ט. והארכנו במק”א, ראה כאן:
[אבל פעמים שהגבינה עצמה נופלת על הצלחת (ואינו מוכרח להיות כן). אבל יש להעיר שבכגון דא הרי אין כאן חומרא דגוש. וה״ז עירוי שנפסק. (ויתכן גם שיש ההיתר דטפה אחת פסקה חמימותה. וילע”ע), דלשון הש”ך בסי’ ק”ה סק”ח “נשפך כרוטב” ולכאורה מצד הרוטב עגבניות שבתוכו- ה״ה קצת נוזלי.
ובלא״ה, ראה פמ״ג בא״א רנג, ל, שעם הרוטב נתקרר הגוש באפשר.
ובקצוה״ש קכד בבדה״ש לט, בדעת אדה״ז בקו״א, שקטניות שיש בהם גם רוטב אינו גוש. ולאידך, אם נגובים לגמרי ה״ז דבר יבש, ול״ש בא״ב. ובנגובים קצת, שייך בישול וגם גוש.
ובנדו״ד אם הגבינה משפריצה על הצלחת, תוך כדי אכילה, מסתמא ה״ז מצד הרוטב שיש בו, ואם נפלה מפיו, בודאי אין לחוש.
אלא שהרבה פעמים הגבינה עודפת על העיסה, ובולטת לצדדים, ובכגון דא יתכן גבינה יבשה, או נגובה קצת, כלשון אדה״ז, שמונחת להדיא על הצלחת.]
וגבינה כחוש הוא – צד, ח. וא״כ גם לחולקים על חוו״ד יש להקל.
ואף שאין אנו בקיאין לענין בלוע יש להקל – ש״ך קה, יז.
אמנם, י״ח שגבינה שמן. ובהפ״מ אפשר להקל.
ויש לצדד, שכיון שקליפה חומרא בעלמא (כ”כ הפמ״ג קה בא״א ז. בדעת הרמ”א. ולפי המהרש”ל דדבר גוש דין כלי ראשון לו אפי’ בכלי שני, הוי הדבר גוש על הצלחת כעירוי שלא נפסק. וכמעט מפורש כן במג”א סי’ שי”ח ס”ק ל”ה (ראה גם חוו”ד סי’ צ”א סוס”ק ה’) – דאם נאמר דדבר גוש הוי כעירוי שנפסק איך המג”א יכול לומר דמבשל, וע”כ דהוי כלא נפסק. אבל כו״כ נחלקו על המג”א, שאינו רק מפליט ומבליע. וראה ס’ פרי הדר סי’ צ”א מש”ז סק”ז בסביב לפרי אות ל”ו. וראה גם צ״צ סי’ ס”ה. וחכ״א העיר שיש מקום – ולפענ״ד בדוחק גדול – לפרש כן גם בקו״א רנג, יא ד״ה הנה. וראה גם בלינרי. ואכ״מ).
וכלי חרס ל״ש בהגעלה, וי״א שקורל הוא זכוכית ושייך בי׳ הגעלה מדינא לולא המנהג, וי״א שכלל אינו בולע, וגם הוא רק מדרבנן שאינו דרך בישול, אפשר להמתין מעל״ע, ולהגעיל ג״פ ולסמוך על בעל העיטור, דקייל״ן שסומכים עליו כשיש עוד צדדים להקל. וגם בזה הארכנו במק״א, ראה כאן:
וחזי לאצטרופי הדעות שכ״ח שאב״י מותר. והדעות שאיסור דרבנן שנבלע בכ״ח מותר אחרי מעל״ע.
וראה דרכ״ת קה, צד שנשאר בצ״ע.
עוד בגדרי דבר גוש (ונוגע למש”כ למעלה) ראה עוד כאן, בהלכה יומית אות תנד.
#1799
