עקירת וסת קבוע בג״ח הראשונים דימי עיבורה

 

במאי דשאילנא קדמיכון, בדין עקירת וסת קבוע בג״ח הראשונים דימי עיבורה, אם מה שלא ראתה בג׳ חדשים הראשונים מהני לעקור וסת קבוע.

 

לפענ״ד בוסת שאינו קבוע נעקר, משא״כ בוסת קבוע.

 

ואפרש שיחתי, ובהקדים שיש להסתפק בדבר מב׳ טעמים: חדא מחמת גוף הענין שכיון שמה שלא ראתה היא מחמת סיבה לא נעקר. ועוד, שי״ל דהתינח בזמנם שלא היו מס״ד, אבל בימינו דברירא לן מילתא שמס״ד גם בג״ח הראשונים, אף אם נאמר שלגבי וסתות מחמירים, וכך נתפשטה ההכרעה, אין לנו להקל שתוכל לעקור וסתה. ובפרט בוס״ק שכיון שכבר החוזקה צ״ל עקירה ודאית ולא מהני מה שיש צד שמא נעקרה. ובכדי להכריע בשאילתא דנן, ניתנה ראש ונשובה בעצם הענין, דהנה לכמה דעות הכרת העובר היא רק סימן לחוד שהיא מעוברת, אבל באמת מיד כשמתעברת מס״ד היא. ולפום סברא הדין ליכא לאסתפוקי כלל בנדוננו. אבל אנן קיימינן השתא לפי הכרעת הפוסקים שגם בידוע שהיא מעוברת אינה בגדר מס״ד. והכי איתפריש לן להדיא ברשב״ץ נדה ט, א שתוך ג״ח ונודע ע״פ בקיאין שמעוברת חוששת לוסתה. וכבר האריכו רבים שגם בזמננו שמס״ד מתחילת עיבורן, להלכתא קייל״ן שאינה בדין מס״ד, אי משום שאף שנשתנו הטבעים לא נשתנה הדין, כמ״ש בשו״ת רעק״א קמא קכח. ואסברה לה בשו״ת אג״מ יו״ד ד, יז, א בדעתו (אלא שהו״ע כתב שם לחלוק להלכה ולא למעשה. ובכ״מ כתב גם למעשה. ואכ״מ) שחוששים שרואות משהו ובהרגשה קלה, וכל עיקר חיוב בדיקה בעונת וסת היינו רק מחשש שראתה כחרדל, יעו״ש. וראה גם שיעורי שבה״ל קצ, מט, ג. והוא דחוק קצת בכוונת רעק״א. ובמק״א – אג״מ יו״ד א, סט – כתב, שנשתנה הטבע במקצת, והוא עפמש״כ בשו״ת נוב״י אה״ע קמא סט, דאכתי שכיחא כמה נשים לרוב שבתחילת עיבורן רואות ושופעות דם (אף שהו״ע תפס על הנוב״י בשו״ת אג״מ יו״ד ג, נב. וכ״כ להקשות כמה אחרונים. ואכ״מ). אבל,  כמה פוסקים הוכיחו מכ״מ בחז״ל ומדרש ועוד, שגם בזמנם רוב נשים היו מס״ד. (ולרעק״א ועוד שנשתנו הטבעים, נצטרך לומר שבמדרש וכו׳ הכוונה שאין רואות בשפע. וכסברת אג״מ הנז׳). וראה גם בשו״ת תפארת צב״י דלקמן. ויש שביארו בהסברת הענין, שמה שהחשיבו חז״ל כמס״ד רק אחרי ג״ח, אף שגם בימיהם לא ראו דם, שעד ג״ח עדיין לא נשתרש העובר בטוב ויש יותר חשש להפלה. אמנם, בשו״ת חת״ס יו״ד קסט חידש דבעינן תרתי לאחזוקי במס״ד, לא רק קליטת הזרע אלא גם ראשה ואברי׳ כבדין, שרק בצירוף ב׳ הסברות נעשה חזקה דאורייתא להפקיע חזקה דאורח בזמנו בא. ולכן עד ג״ח דליכא רק טעם אחד אינה בדין מס״ד. וכ״כ גם בחידושיו נדה ט, א. (איברא, שמדבריו שם גופא מוכח דלמ״ד וסתות דרבנן סגי בטעם אחד לחוד. וכבר העירו שבגוף קושייתו שם במה שאינה מטמאה מעת שהוכר עוברה מעל״ע למפרע, אף שבמעל״ע קודם לזה אכתי לא היתה בחזקת מסולקת – מצינו בריטב״א שם באו״א, דאיכא נשים המקדימות יום אחד קודם. ואזדה לה הוכחתו. וגם ברשב״א שם שחכמים הקלו זה כיון שמעל״ע מדרבנן היא. ועוד ילה״ע משו״ת חת״ס יו״ד קנה, דמשמע שאם ודאי לנו שמעוברת גם בג״ח ראשונים א״ח לוסתה).

והנה לכאו׳ נדו״ד תליא בסברות הנזכרות, דלפי סברת החת״ס, בודאי אינה עוקרת וסתה, שהרי איגלאי מילתא בטעם שלא ראתה מחמת קליטת הזרע, ומה שחוששת לוסתה מטעם דלא מהני הטעם דקליטת הזרע להפקיע החזקה דאורח בזמנו בא. אבל לחומרא בודאי שאינה מפקעת חזקתה כשאינו רואה מסיבה זו.

ולמעשה, כן הורו להחמיר כמה אחרוני זמננו – ראה בחוט שני קפט, לג – ע׳ קלו. שיעורי שבה״ל שם אות ב ד״ה אמנם לענין. לבושי עז קפד, ז, ב – ע׳  נ. מראה כהן ח, ה – ע׳ קס. פתחי דעת מג, ו. פרי טהרה קפט, נב ובהערה קי. שיעורי טהרה גרוס ע׳ תקנה. ועוד. וראה בנתן פריו נדה קפט, לב, קי שנסתפק בזה. ונשאר בצ״ע. וכבר הקדימם בשו״ת תפארת צב״י להרה״צ הר״צ הכהן מלובלין יז. והב״ד בקנה בושם קפט בביאורי הש״ך נה. (ומתו״ד נראה דלא ברירא לי׳ אם להכריע כמו התפארת צב״י). וכן מוכח בדברי מקו״ח קפט, לד, קפ, שפי׳ בכוונת השו״ע שם, בהיתה למודה לראות לר״ח שבקבעה לר״ח לפני עיבורה אכתי חוששת לזה אף שלא ראתה בג״ח הראשונים. ומדבריו מוכח שכ״ה גם בזמנם. וצ״ע שסותר לפשטות כל דברי הפוסקים, שדין עקירת וסת תלוי (בד״כ) בדין קביעת וסת. (ובלשון השו״ע שפי׳ בדבריהם כך – איכא לפרושי דמיירי בראתה כל חודש שבג״ח ראשונים בר״ח).

אלא שבעיון בדברי האחרונים הנ״ל  מוכח שלא כל הדרכים שוים, שיש שכ״כ מחמת שחשו להחמיר שמעוברת בזמננו מס״ד, ונקטו לחומרא לכאן ולכאן (ואף גם בשו״ת מהרש״ם א, קלט, כתב למיסבר סברא שאף שאין סומכים בימינו להקל במה שמס״ד בתחילת עיבורה, אכתי חוששין להחמיר). ולעומתם אחרים יאמרו, מחמת סברת החת״ס הנזכרת. ובאו״א, שגם אם הוכרעה ההלכה שאינה מס״ד כל שיש סיבה להעדר הראי׳ לא מהני. אבל בטהרה כהלכה כד, צז, כתב בפשיטות שעוקרת וסתה. והעלים עינו מכל הנ״ל. וכן סתמו הדבר כמה מלקטים אחרונים.

[ובדומה לדומה, שקו״ט בכ״מ באשה שלקחה כדורים ולא ראתה, אם נעקר וסתה שלפנ״ז. ויש שכתבו לחלק בין וס״ק לשא״ק. וראה שו״ת מנח״י א, קכז. תפארת נפתלי נח, ב. קנה בושם קפג, בביורי השו״ע כג. תשו׳ בעל קנה בושם בקובץ אור ישראל גל׳ נו ע׳ לה. בא״מ ו, קלז. דעת כהן קפט, טז. ועוד].

איברא, שתיקת כל הפוסקים בד״ז מוכיחה שלא עלתה כלל על דעתם, ופשטות ההלכה שבג״ח דינה ככל הנשים לכל דבר. ולא אישתמיט בשום מקום לחלק כן, אף שהוא דבר הרגיל שאינן רואות בג״ח ראשונים, ובדבר הרגיל קייל״ן בכללי הפוסקים דהו״ל לאיפלוגי וליתני בהדיא. והיא היא טענת רעק״א שם, שלא נזכר רמז באחרונים שלדידן אף בלא הוכר עוברה היא כן. ואהני הך סברא גם לגבי עקירת וסת.

והוסיף בה דברים בשו״ת ויען יוסף יו״ד א, קיט, שכיון דוסתות דרבנן הם אמרו והם אמרו דמהני מה שאין דינה כמעוברת אף במקום דנמשך מזה קולא. (אלא שעלה ונסתפק שם לדעות דפרישה סמוך לוסתה דאורייתא). ודבריו א״ש טפי, להדעות שגם בימיהם היו מס״ד על הרוב, ומ״מ לא חיישינן לכך בין לקולא ובין לחומרא. ויש להוסיף עפמש״כ בכעי״ז במג״א ג, יד, דאנן לא בקיאין בשיעור חרדה שמסלקת דמים, ועכ״ז מקילין בוסתות דוסתות דרבנן. (ובש״ך קפד, כא, דחזינן כמה נשים שלא שינו תפקידם אע״ג דהוו במחבוא). והה״נ בנדו״ד. ואף הוא העיר בויען יוסף שם, שכן מורה סתימת כל הפוסקים. וראה גם מה שהאריך בשו״ת עמק התשובה ג, ע, שאין לשנות מדין התלמוד אף כשנשתנה הטבע, עיי״ש.

ואיכא למיסבר נמי, שכל שלא הוכר עוברה לא דיינינן לה כמעוברת, לפי שאין לנו הוכחה לכך. וראה גם שו״ת מהר״ש ענגיל א, א ד״ה אך נ״ל. בשגם שי״ל דממנ״פ אם נקטינן שהיא מס״ד א״ח לוסתות, ואם נאמר שאינה מס״ד נעקר הוסת (וראה עד״ז בסוגה בשושנים דלקמן – לענין אחר).

[ועלתה בדעתי סברא, שאף שרוב הנשים מס״ד מתחילת עיבורן, אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, שכיון שמיעוטן רואות ואיכא חזקה דאורח בזמנו בא, לא אהני הך רובא להפקיע החזקה. ובסגנון אחר, שהחזקה עם המיעוט אלימא לבטל הרוב, וממה שלא נתבטל הרוב מוכחא מילתא שנעקרה. ויש להוסיף, שכשעברה ולא ראתה פ״א אמרינן דמקרה הוא, אלא שלאחר ג״פ שלא ראתה מחזקינן לה באינה רואה, דטפי ניחא לומר שהוחזקה באינה רואה מלומר שמקרה הוא כל פעם. הרי לנו, שאפשר שמה שלא ראתה היא מסיבה חיצונית ועכ״ז כיון דמוכחא מילתא ג״פ בטלה חזקתה. והה״נ בנדו״ד, שאף שאפשר שמה שאינה רואה הוא מחמת הולד, מ״מ כיון דאיכא חזקה ומיעוט הרואות עדיף לן למימר שנעקרה החזקה.  אבל כ״ז איננו שוה לי, דהא עינינו רואות שאצל רוב הנשים נתבטלה החזקה,  ולא אלימא החזקה לגרום שיראו. ועוד, דאנן קייל״ן דל״ח למיעוטא, וסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק לחומרא, אבל מהיכי תיתי לומר כן בכדי להקל ולעקור החזקה. ועוד קשיא, דהא בהיתה במחבוא ולא ראתה אין הוסת נעקר, אף שיש לה חזקה לראות, וגם יש מיעוט הרואות במחבוא, ואיכא לכל הנך סברות דלעיל. ובלא״ה חזקה אורח בזמנו גמורה אינה חזקה גמורה, וכמבואר כמה טעמים לזה באחרונים].

ובשו״ת תפארת צב״י גופא כתב שמדברי הנוב״י תנינא יו״ד צג ד״ה אחר זה מוכח דלא ס״ל כוותי׳. (והיינו אף שלנוב״י וסתות דאורייתא). אלא שכתב שלדעתו לא נראה כדעת הנוב״י. ואולי הנוב״י לשיטתי׳ אזיל במש״כ שהרבה נשים שכיח שרואות בשפע בתחילת עיבורן. ותפסו עליו דגוזמא הוא.

איברא, שבנוב״י מיירי רק בושא״ק. וכמה טעמים לחלק בין הדבקים. ובהקדם, שכן מצינו בנוב״י תנינא פו, הובא בפת״ש סוסי׳ קפט, שאחרי ימי עיבורה עוקרת ושא״ק, אף דמיירי אפילו אחרי ג״ח, ומה שלא ראתה היא מסיבה חיצונית שמס״ד היא. (ויש שחלקו ע״ז. ואכ״מ. וראה עד״ז בסוגה בשושנים ג, ז, יט שבהיתה במחבוא נעקר ושא״ק ולא וס״ק, וכגון שהיתה ג״פ במחבוא). ועכצ״ל בדעתו, שבושא״ק אין כאן טבע גמור אצלה אלא שחוששים שישתרש הטבע אצלה. ולהכי כל שנעקרה טבע קלוש זה, אף אם מסיבה חיצונית, תו לית לן למיחש – ראה מזה בדבש מסלע דיני וסתות ה, א בתוספות דברים בשוה״ג – ע׳ קלה.  ועוי״ל באו״א קצת, שכל שלא ראתה, תו אינו מצטרף ראי׳ הקודמת לראי׳ שלאחרי׳. ועוד איכא בגווה, שבוס״ק גדר העקירה הוא שמה שלא עברו ג׳ עונות מוכיח שנשתנה טבעה והיא בגדר מס״ד, שכעת היא בגדר אשה שאין לה וסת, וליכא למימר הכי במעוברת שידוע לנו בבירור שמה שאינה רואה הוא מחמת  קליטת הזרע – ראה שערי חיים דיני יולדת היילפרין חידושים וביאורים א ע׳ קכז. אמנם סברא זו תכון רק למ״ד שעברו ג׳ עונות ולא ראתה דינה כמס״ד. אבל אדה״ז קפט, סד, נקט כהדעות שהוא בגדר עקירה ולא בדין מס״ד. ועכ״ז יש קצת מקום לחלק בין הנידונים. וראה בעמק התשובה שם סברא אחרת מדילי׳ לחלק בין ושא״ק שנשאר הדין על כנו כבזמן התלמוד, משא״כ בוס״ק. וסיים עלה שם, שאף בו״ק מי שמורה ובא שנעקר אין מזחיחין אותו (וראה פסקי משנ״ה הל׳ טהרה כב, ב, שכ״כ בפשיטות לענין וס״ק נמי. ואולי הוא מחמת סברתו בשו״ת משנ״ה ה, קמח, שאין הדין נשתנה מחמת המציאות, אף שיש לחלק טובא. וכך שמעתי בשם כמה מורי הוראה דסברי רבנן הכי אפי׳ בוס״ק, שכיון שכמעט ול״ש וס״ק בימינו ע״פ טבע הגוף, ומה שחוששים לכך היינו רק מחמת קביעת חז״ל, והם אמרו והם אמרו שבג״ח הראשונים דינה כמי שאינה מס״ד ועוקרת וסתה), אלא שהודה שלמעשה אין בידו ישוב הגון לכך שתועיל עקירה גם לדידן. (אבל בספרו חזקת טהרה בתוספת טהרה לסי׳ קפט אות קיח כתב להקל גם בוס״ק שנעקר מכל וכל). וגם ממנ״פ הנז׳ אצלנו לעיל יועיל לנו רק לגבי ושא״ק (ראה גם סוגה בשושנים שם). וכ״כ לחלק מה״ט בין וס״ק לשא״ק בשערי טהרה שטרן ס. וראה בשיעורי שבה״ל קפד, ז, א ד״ה והנה בסו״ד דפשיטא לי׳ שושא״ק נעקר בג״ח ראשונים. (ואינו סותר למש״כ להחמיר בימינו, כנ״ל, דהתם מיירי בו״ק). וראה גם שלחן שלמה נדה יז, ג. והכי מורין בי מדרשא בוה״ח שא״ק שאחרי חודש הראשון שעברה ולא ראתה אינה חוששת עוד בחודש השני. אבל וס״ק לא שכיחא כלל בימינו.

ומעתה, מאחר שכמעט ולא מצינו למי שיאמר להדיא להקל בסו״ק, והסברא נותנת לחלק, עלינו להרכין ראש ולקבל דברי כל האחרונים. ומה גם עפ״ד הישועו״י קפט, ח שכשיש ספק אם נעקר וס״ק מעמידים אותה בחזקת איסור. ודמיא לנוטלת כדורים שרבו המחמירים בוס״ק עכ״פ שלא נעקר. ואף שלענין ושא״ק מקום להקל, וכמו שמצינו בכ״מ בוסתות דתלינן לקולא – ראה המובא אצלנו בשו״ת באתרא דרב סי׳ ל׳תקסט – מ״מ בוס״ק אין להקל.

 

#31238