האם יש מנהג חב”ד להחמיר כהרש”ל שלא לערב עם חלבי מה שבושל בנטל”פ נ”ט בר נ”ט?

 

גם הרש״ל לא אסר מדינא ורק כתב שנהגו כן. ובנו״כ השו״ע הכריעו כולם להיתר. ולא ידוע לי על מקור ברור ע״ד מנהג אצלנו באופן אחר. וכמדומה ברור שמורי ההוראה אצלנו פוסקים תמיד כסתימת הרמ״א. ואדרבה, נתחבטו רבים ושלמים שבשו״ע אדה״ז וגם בשו״ת הצ״צ משמע להתיר אפי׳ בנ״ט בר נ״ט לכתחילה כדעת המחבר. וגם בפסח מותר הנתבשל באב״י לשם פסח כשעירה לכלי של פסח, כנפסק בשו״ע אדה״ז. וכ״ה גם בשו״ת תורת שלום. ועוד, שגם בשל איסור מותר בכה״ג. וכפי שהעיר בביהגר״א על אתר.

ואם קבלה היא בידם, כפי ששומעים לאחרונה על כמה מנהגים שבהשקפה ראשונה נוגדים הנפסק להלכה, הרי כללא כיילו לן שאין לסמוך על השמועות. ונחוץ לדעת מי קיבל וממי קיבל ומתי נתחדשה קבלה זו, ומהו טעם הקבלה.

וכמדומה ברור שבכל ספרי רבני חב״ד מובא בפשטות כברמ״א.

ואולי טעמם במקום שאינן בני תורה, שלא יזלזלו ע״ה. או שמא יטעו בין ב״י לשאב״י, או שידמו להתיר גם בדבר חריף. וכדומה. (וע״ד דברי הרדב״ז בנוגע אמירה לנכרי לטלטל נר, שהובא במג״א ושו״ע אדה״ז רעו. וראה בארוכה בראשון לציון לאוה״ח רמב, י. וצ״ע מה שנתקשה בשו״ת שבה״ל ב, קיג. שם ה, קצד, שהרי מפורש דוגמתו במג״א על אתר. ולהעיר משמו״ס א ע׳ 357 שאין למסור לנשים קולות בשהי׳ והטמנה). ושו״מ כעי״ז בערך לחם למהריק״ש שאין לגלות שמא יטעו. אבל נ׳ ברור מלשונו דמיירי במבשל לכתחילה באב״י ע״מ לאוכלו בחלב ולא כשכבר נתבשל, עייש״ה. וכ״ה בזכל״א א יו״ד ט ערך טעם, בשם דבר משה ט. ובדע״ת צה, א משמע קצת דחולק על הרמ״א. ואינו. ובלא״ה, כבר סיים עלה ״וזה חומרא בעלמא״.

 

#9188