Is it permitted to listen to music during sefira while isolating at home to help uplift the spirits of my family and children who’ve been home for over a month due to the CoronaVirus?
The importance of music in terms of elevating the spirit cannot be underestimated. At the same time, the prohibition against music during the time of sefira should not be taken lightly either.
Thus, the prohibition against music should be observed properly regardless of the general circumstances. However, in the following situations one may be lenient in playing or listening to music during this time:
- Where one is suffering from anxiety
- The music is played for young children
- One who is unwell and the music can calm him or her and motivate their general well-being
- One who is quarantined (this doesn’t include the general lockdown that certain states have imposed upon their residents).
- One who has suicidal tendencies or thoughts
There’s even more room to be lenient in all of the above-mentioned cases prior to Rosh Chodesh Iyar.
In any situation which does not fit into the above criteria, where one feels that music is an important factor in helping their general well-being, one should consult a Rav on an individual case-by-case basis.
One more point: While it’s important to take into account the positive effect playing music has during this time, we must also be cognizant of the negative repercussions this may have in terms of the Chinuch of the family when they discover that some rules is fall by the wayside due to the current outbreak. They need to understand that Halacha is as strong as always and any leniency is only based on very specific circumstances and as per the guidance of a Rav.
It must also be noted that the original prohibition against celebrations, haircuts and music, etc. during the days of the Omer was originally instituted due to a plague at the time. The Poskim mention many other similar tragedies that happened during these days. Indeed, many seforim explain that the days of Omer possess the aspect of din, severity, and the Rebbe adds that this could have been one of the triggering factors to that which occurred. When we’re experiencing unfortunately similar occurrences in our times during the same time, we ought to be extra careful in this matter and not attempt to seek leniencies, other than that which was described above.
Nonetheless, the prohibition against music wasn’t intended in order to cause melancholy or depression; rather to remind us of the tragedies we experienced so that we take heed and increase our mitzvos and massim tovim. Now, in a time like this, it is extremely important to increase in happiness and keep as far away as possible from depression and sadness. Earlier poskim mention the importance of pushing away any form of depression during a time of a plague and how one’s state of mind is an extremely important factor in battling this issue. Thus, if the lack of music isn’t only inconvenient, annoying or difficult — which it is meant to be— but one is concerned that it causes them to lose their simcha in avodas Hashem, and might lead to worry, sadness or dejection chas vsholom, even if not outright depression, they may listen to music during these times. We need to however assess ourselves properly whether we’re just looking for an excuse to listen to music or there is a legitimate concern. If one is unsure, they may be lenient.
מקורות:
בחומר הענין דמרה שחורה, מובא בכ״מ. ולהעיר משמונה פרקים להרמב״ם פ״ה, והובא בשל״ה עש״מ מ״ח: מי שמתעורר עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים ובמיני זמר.
ולהעיר מברכות נז, ב. וראה מלבי״ם שמואל א, טז, טו.
ובכ״מ כתבו להקל לצורך רפואה, וכן כתבו ללמד זכות כשנעשה להפיג צער ועצבון, הן בנוגע האיסור בכל השנה, וגם לרבות בימי אבילות, בבין המצרים או בימי העומר. ובל׳ הרמב״ם תענית ה, יד: ״גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכו׳ לשמוח בהן״, ובשו״ע או״ח תקס, ג: ״כדי לשמוח בהם״, משא״כ כנשעשה במטרה אחרת. וכמובן אין הנדונים דומים זל״ז ממש. וק״ל.
ובפרטיות: ראה שו״ת נשמת חיים יו״ד קמא, טז. גנזי יוסף מא. מהרש״ג ב, קכה (וראה גם בתשו׳ שלו, נד׳ בקובץ אור ישראל גל׳ לט). שבה״ל ו, סט. שם ח, רכז. להורות נתן ד, מו, ו. שם יב, סח בסופו. אז נדברו ח, נח. דברי יציב ב, או״ח רמו, ד. רצו. משנ״ה ו, קו. הליכות שלמה ג, יד הע׳ 8. דברי שלום ד, פסקי הלכות פ. אול״צ ג, ל, ג.. שם כה, ב – אפי׳ בת״ב. [ולהעיר משו״ת יד יצחק ג, שכב – הובא במשנ״ה שם. ערוגה״ב או״ח סח. חלקת יעקב או״ח סג בתחילתו. (והמשכו – שם סד)].
ובס׳ אום אני חומה ב, רמב – שבכדי שלא יבוא לידי כעס הוא לצורך מצוה.
אלא שכהנ״ל היינו בדרך מקרה באקראי בעלמא, ולא כהוראה כללית לכלל. וגם סייגו הדברים בכמה תנאים. ובשו״ת מהרש״ג הנ״ל כתב נמי, שאחר כוונת הלב הן הן הדברים, ושאא״פ לקבוע כללים, ואין אדם יודע מטמונותיו של חבירו, ורק הקב״ה יודע מה שבלב כל אדם.
וראה שו״ת חלקת יעקב או״ח או״ח סג. שו”ת שבט הלוי ח, רכז.
אבל יש לשקול היטב במשקל ובמשורה במאזני הצדק והשכל. וילה״ע לאידך, בקונטרס ההתפעלות לאדמו״ר האמצעי: במקבלי רזי תורה שאין זה אלא במי שלבו דואג תמיד בקרבו שהוא ענין המרה שחורה הטבעיית והעצמיית מעצמות דנפש האלוקית, ובלעדה לא יאיר אור רזי תורה בנפשו ולא יתקיים כלל וכלל.
ועוד שם: ודבר זה שמעתי בפירוש מפי אמו”ר ז”ל ששמע בזו הלשון מהרב המגיד ז”ל שלא יוכל אדם לבוא לקבלת אמיתית רזין דאורייתא והשגת עמוקות האמיתית באור אין סוף עד שיוקבע בנפשו ממש בלתי אם יש בו המרה שחורה הטבעית והעצמית שמושרשת בו מנעוריו דווקא, ודווקא בבחי’ ההיולי שבה הכללי’ אם הוא לעומק האמיתית דווקא (דהיינו צו בראכינקייט האמיתית בטבע עד שמואס ממש בחייו בתמידית בכל שעה ושעה). אז ישכון בו ממקור כל החיים מקורא דכולא להחיות רוח נדכאים וכמו שאמרו ‘את מי אשכון את דכא ושפל רוח וכו”, כל אשר הוא עושה, אם בהתבוננות ברזין דאורייתא מוסרין בנפשו בגילוי אמיתית אם לבו דואג בקרבו. וגם בכל פרט ופרט מדרכי העבודה האלהית ה’ ירצה בו ואז נהפך האנחה שלו והמרה שחורה הטבעיות הנזכרת לשמחה ועונג רק מצד אלהות ששורה על נפשו ממש.
ולהעיר מדניאל ו, יט.
#7987
