Q1. Is it better to have night Tzitzis, and change every morning, or wear a pair for the day and night?
A. An unmarried man should change his Tzitzis every morning and wear that pair until the next morning (i.e. change the pair every 24 hours).
This way he’ll be wearing a garment that is obligated to have Tzitizs all day – even in the early morning (according to the opinion that a כסות לילה is not obligated in the morning) and at night (according to the opinion that one who wears a כסות יום at night is fulfilling the mitzvah even at night).
ראה פסקי דינים להצ״צ יח – ג, ב. והובא בהערת כ״ק אד״ש שעה״ג לשעה״כ פ״ב סק״ג.
A married man (who wears a Tallis every day), conversely, can choose to wear the same tzitzis straight for several days (and switch pairs in the morning, for the reasons described above), or do the same as an unmarried man (i.e., switch every morning).
See also here:
Q2. Is there an issue with putting them on for a 24 hour period starting with the night? Or can that be done as well?
If it’s mutar to do so, how and when is the best time and way to make the Bracha? If it is assur, what actually is the issue with doing so?
A. There’s no issue but then you won’t get a chance to make a Bracha.
Q3. Would it be possible to make the Bracha the next morning, at the first opportunity that you are mechuyav to wear them?
A. Best to switch it in the morning as mentioned, so that there shouldn’t be any Safek.
אף שהמתעטף לפני עלות השחר מברך כשיאור היום, וברמ״א או״ח ח, טז, השוה הנידונים בלן בטליתו בלילה למי שלובש טליתו קודם שיאור היום, עכ״ז בלן בטליתו בלילה דעת אדה״ז להדיא – ח, כז – שאין לברך עליו בבוקר, ולצאת לד״ה יברך על טלית אחר, משא״כ במתעטף לפני עלוה״ש. והחילוק פשוט, שבלן בטליתו מיירי שכבר בירך עליו מיום אתמול. ולפ״ז כאן שעדיין לא בירך עליו בפשטות יוכל לברך לכשיאור היום. ומ״מ, כאן שהוא מיוחד מלכתחילה ללובשו בלילה ולהמשיך בלבישתו ביום, יש קצת מקום פקפוק, ודשאני כסות כזה משאר כסות המיוחד ליום ולילה – ראה לשון אלי’ רבה סימן יח סק”ד “שוב מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך וזה לשונו הואיל ואין התחלת תשמישו ביום לא מיקרי תשמיש יום כלל אפילו לרמב”ם, עד כאן, ונכון הוא”. (ומש״כ בסידור אדה״ז שהמדקדקים נוהגים לישון בט״ק כדי שאם יישן על היום לא יהי׳ ערום בלא מצות – איכא לפרושי דקאי בכסות המיוחד ליום, משא״כ אם מיוחד ללילה אפילו בכדי להמשיך לישון על היום י״ל דלא מהני דאכתי ערום הוא ללא מצוה, כיון שאין התחלת לבישתו בלילה). וכן משמע קצת מלשון רבינו בפסקי הסידור שיעשה כנף עגול לסדין מפני שישן בו ביום, ולא כלשונו בשו”ע שם סעיף ה שאדם ישן בו בבקר. ואף למש״כ להעיר על דברי הא״ר בכה״ח יח, יז שלפעמים מתכסה בסדין ביום עצמו כשבאה לו שינה בחצי או בשליש היום – בנדו״ז אינו. אמנם, מה שראיתי למי שכתבו להעיר על דברי כה״ח דבהכי לא סגי, הואיל ועיקרו ללבישת הלילה (וכ״ה במקו״ח להחו״י יח, ב: מפני דעיקר תשמישן לצורך הלילה שיהנה לכן גם לרמב״ם פטורין) או שהעיקר הוא רוב תשמישו (ראה גם שו״ת אורח משפט ב עד״ז. ושם דבגד דשינה חשוב כאילו הוא כסות לילה שאינו בוראיתם אותו כ״א בזמן מועט שהוא ער ועדיף מסומא, עיי״ש) – הנה, בסידור אדה״ז מפורש להחמיר בסדין שעיקרו מיוחד ללילה כיון שמכסין בו כשישן ביום. ואפשר דמיירי כנ״ל באופן שהתחלת תשמישו בלילה. ועוד וג״ז עיקר, דהתם לחומרא הוא לחייבו לעגל המכסה. ואין ללמוד מזה קולא לברך על כסות לילה מחמת המשך לבישתו ביום. וראה גם מאו״א בחלק בן נון מה״ב בהערות לשו״ע או״ח יח (קמה, ב) הביאו באר״ח ספינקא יח, א, שבמיוחד לילה שלא ללבישה רק שלא יהא ללא ציצית ומייחדו לשכיבה וחזותו מוכיח עליו כט״ק שלנו שעיקרו למצוה וברוב השנה שמאיר היום קודם התפלה עודנו עליו לא יברך בשם ומלכות. וראה שו״ת דברי אור א, ב. סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות מילואים ז ענין ג. וראה מש״כ להעיר על דבריו בקובץ שערי ישיבה גדולה כב.
4) ומה עם השמועה בשם אדמו”ר הקודם שמותר לברך על הציצית בבוקר אחרי המקוה, שבזה לכאורה נכון שהוא התחלת תשמישו אז, (ואין בזה חששו של האלי’ רבה הנ”ל), וגם שא”כ למה בכלל להימנע מללבוש הציצית לכתחילה בלילה?
השמועה היא שמחמת ההפסק מתחייב מחדש בברכה. והוא בשם ר׳ נחום ע״ה לאבקאווסקי בשם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע. וראה גם לקוטי ספורי התוועדויות להרמ״ז ע״ה גרינגלאס ע׳ 240. וקשה לסמוך על שמועות (ראה עד״ז כאן בנוגע שיעור ציצית – 5249). ומה גם שבאג״ק ג ע׳ רי ואילך שצ״ל הפסק ״כמה שעות״ יותר מתפילין שהוא רק שעה ושתים. ובחידושים וביאורים בש״ס ג, כח פירשו שבטלית השיעור תלוי בכאו״א כמזה זמן מעוטף בטליתו. ודוחק גדול לומר שזמן הפסק בט״ק שאני מזמן הפסק בט״ג. ואדרבה, את״ל הכי, כיון שזמנו כל היום, הרי גם ״כמה שעות״ לא יהיו בגדר הפסק.
ואין לומר, שרחיצה וטבילה שאני שאא״פ לטבול כשט״ק עליו, דכיון שאין איסור בדבר, אי״ז בגדר הפסק. וכפי שחילק הד״מ ח, ו, והב״ח שם ד״ה ומש״כ אבל אם, ובדרישה שם ג. וכ״ד אדה״ז כה, ל. (ודלא כשו״ת קול אליהו דלקמן). וכ״כ רוה״פ שאין מברכים אחרי הפסק דרחיצה – ארצוה״ח ח, פו. תורת חיים סופר ח, כג. אלף המגן על המט״א תקפד, ד. שו״ת בצה״ח ד, קמט. (ובדעת האריז״ל שבירך בבית הטבילה – ראה שעה״כ ציצית דרוש ו – כבר כתבו בכמה אנפי, דס״ל להלכה כדעת המחבר או״ח ח, יד, שגם בחוזר ומתעטף מיד מברך, או דשאני האריז״ל שהפסיק בכוונות מרובות, או שבזמנם התעכבו במרחץ וכו׳ כמה שעות והוא ״הפסק גדול״ – ראה שו״ת קול אליהו ב, ב ובספרו כסא אליהו ח, ח. רב פעלים ב, ה. בא״ח ש״א בראשית י. כה״ח ח, נו. שו״ת צי״א יג, ד. שו״ת יבי״א ח, ב. בא״מ ו, ד, יח. הליכות שלמה ג, ג. והעיקר, דבפשטות מיירי בכתהאריז״ל בטלית שלבש באותו בוקר ועדיין לא בירך עלי׳, כפשטות לשונו, והיינו באותם הזמנים שהחליף לט״ק אחר. אלא שיש שפירשו דמיירי שלן בו ג״כ, שבד״כ לא הי׳ פושטו רק בבית הטבילה. ואכן ישנם חילוקי גירסאות בכת״י שעה״כ: ״מורי ז״ל כשהי׳ לובש ט״ק ביום וכשהי׳ יוצא מבית המרחץ״, או ״כשהי׳ לובש ט״ק ביום כשהי׳ יוצא וכו׳״, ללא וא״ו המוסיף). וכן המנהג הפשוט שאין מברכים אחרי מקלחת ומקוה. וכבר כתבו שאין לנו להידמות להאריז״ל שהפסיק מאד בכוונות המקוה וכוונות הציצית.
ויש שכתבו דהכא בנדו״ד שאני שיש לצרף גם דעת הרמב״ם שכסות יום פטורה מציצית בלובשה בלילה שמברך ביום אחר השינה. וצ״ע בזה, ובפרט לדידן להחמיר גם בס״ס בברכות.
ואולי טעו המספרים, והכוונה היתה כהמנהג הידוע שאין מברכים על ט״ק ונפטר בברכת ט״ג, זולת בע״ש אחר הטבילה מהמקוה כשלובש ט״ק חדש לכבוד שבת – ראה גם לקוטי ספורי התוועדויות שם. וצע״ק בלשונו שם בתחילת הדברים.
ואולי כוונה אחרת היתה בדבר, שיכוונו בעת הברכה שתחול רק עד זמן הטבילה למחרת, וממילא כשלובשו אח״כ לא נפטרה בברכתו – ראה עד״ז במשנ״ב ח בבה״ל ח ד״ה וי״א. וראה פמ״ג תרלט בא״א יז. ועוד.
ועוד להעיר שסותר קצת למש״כ הרחמ״א ע״ה חדקוב ביומנו מאור לכ״ו שבט תרצ״ו נדפס בתשורה עטרת זקנים תשס״א פ״ג ס״ז שאמר לו כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע שהמנהג לפשוט ט״ק של היום ולישן בט״ק אחר בכדי שלא יהא ספק בהברכה. (וצ״ע ממש״כ בפס״ד להצ״צ או״ח סי״ח ליזהר לישן בטלית המיוחד ליום ולילה). ומזה שלא ענה לו להסתמך על ההפסק בעת הטבילה מוכח קצת שאינו. ובדוחק י״ל דמיירי במי שאינו טובל מאיזה סיבה שתהי׳.
ולדבריהם, האם נאמר שהנוהגים לפטור ברכת ט״ק בט״ג – עוברים על לבישה ללא ברכה מחמת ההפסק בשעת הטבילה? אתמהה. והמנהג הפשוט לפטור ט״ק בברכת ט״ג גם בכה״ג. וכנראה מטעם דהוה לבישה חדא אריכתא. וכבר נתעורר מזה בדולה ומשקה שציגל ע’ 30.
ועוד, שלפ״ז יוצא שבכל פעם לאחר הטבילה יצטרך לברך ברכה חדשה. וזו לא שמענו, ורק בלבישת ט״ק אחר. וראה גם שו״ת תורה לשמה או״ח יג. מחנה חיים סופר ח, כג. וראה שו״ת יבי״א ג יו״ד יז. שם ח, ב. ודוחק לומר כנ״ל דהכא שאני שיש לצרף הסברא שחייב בציצית מצד היום, שהרי אין כאן צירוף כ״א דעה זו לחוד. ואולי הכוונה לצרף גם דעת המחבר, שבחוזר ומתעטף ומיד מברך.
ועוד להעיר ממש״כ במשנ״ב ח, מב שלא לפשוט הט״ק בבוקר ע״מ שלא ללובשו תיכף להתחייב בברכה מחשש ברכה שא״צ. אלא דהתם שאני שעושה כן בכוונה מטעם זה.
ועד שלא תתברר על נכון אמיתת שמועה זו, קייל״ן דספק ברכות להקל.
#6821
#16754
