למעשה האם מותר להגות השם אהי’?

 

אין לאומרו לבטלה. ונהוג לאומרו בשינוי – אהקה. אבל באומר לא בתור שם השם, כמו בפסוק (שמות ג, יב) ״כי אהי׳ עמך״ אין חשש.

 

טעמים ומקורות:

כ״ה סתימת הפוסקים, למ״ד ששם אהי׳ הוא מהז׳ שמות, דכיילו כל הז׳ שמות בחדא מחתא ללא חילוק. וכן המנהג בפועל. ומעשה רב בהתוועדות כ׳ טבת תשמ״ה. ומפי עדים נאמנים שכן הי׳ גם בש״פ שמות וש״פ וארא תשמ״ג. וכ״מ בס׳ שערי אורה בתחילתו, ש״א ד״ה דע.

איברא, שבכ״מ בספרי קבלה ששם אהי׳ מותר להגות – ראה מגיד מישרים ס״פ בראשית (מהדו״ק). פרדס רמונים שער כ ועסיס רמונים שם. אור זרוע ביאורים לע״ח למהר״ם פאפרוש – היכל ג ש״א (צד, ב – בהוצאת אהבת שלום. ושם לבושו הגלוים. ולכאו׳ הוא טה״ד. וצ״ל: לבוש הכלים. וכן הועתק במק״א) וראה הנסמן בלקו״ש חכ״ו ע׳ 13 הערה 43. שם ע׳ 16 הע׳ 68. וראה משך חכמה עה״ת שמות ג, יד. ולהעיר מפי׳ ר״י בכור שור שם. וראה גם לב ארי׳ האשקי שם. ובחלקם יל״פ, דהיינו שאין בו איסור הוגה השם באותיותיו – כשקורא רק האותיות ולא התיבה (ולהדעות דקאי גם בשם אדנ״י ולא רק בשם הוי׳) – אבל מ״מ אין לאומרו לבטלה. או דקאי להאומרים דמותר להזכירו בדרשה, או לאיזה צורך ושבח, וגם בשם א-ל ושד״י ס״ל הכי, ראה שו״ת תורה לשמה תצו. וכמנהג אחבנ״י הספרדים וכן התימנים שלא לכנות אלקים בקו״ף במזכיר דרך שבח, או לימוד. (וראה בארוכה בשאלה 2731 בענין ברכת חבירו בשם). וראה שו״ת זכור ליצחק הררי סד. [ויתירה מזו, ראה שו״ת רדב״ז א, קב שדעתו, שלא נקרא אזכרה שאסור לומר לבטלה רק בשם הוי׳] גם י״ל שהכוונה באומרו בלשון חול, כבדוגמא שבפנים. וכדלקמן. וכ״ה להדיא בפרדס שי״ט פ״ה. וראה גם זכרונות אליהו מני ע׳ ב. וראה זכור לאברהם אלקלעי ערך אזכרה. כה״ח ה, ט. ועוי״ל, והוא העיקר, דקאי להשיטה שאינו מהז׳ שמות, וכדעה קמייתא בשו״ע יו״ד רעו, ט.

ולהעיר שלהאומרים שגם תיבת “אשר” הוא מהשם – ראה לקו״ש שם ע׳ 10 הע׳ 4 והע׳ 6. וש״נ. וראה שו״ת תשובה מאהבה ב, ריט. קול יעקב רעו, מב. ועוד – לכאו׳ אין חשש כיון שלא אמר כל השם. אמנם, יותר נראה שגם לדעתם אהי׳ לחוד הוא שם. וכמ״ש בפסוק שלאחריו אהי׳ שלחני. אלא שמוסיפים שגם “אשר” הוא חלק מהשם. ועוד זאת,  שברמ״א יו״ד רעו, י הביא יש מחמירין גם בכתב רק א״ה משם אהי׳. ובביהגר״א שם ר״ל דקאי רק על אדנ״י. אבל ראה ט״ז שם ט מהלבוש. וילע״ע.

אולם, מצאנו ראינו שהמנהג להקל בשם צבאות אף שגם הוא מהז׳ שמות. וכ״ה להדיא בד״ה ויהי בעצם תשמ״ג. (ולהעיר מש״ך יו״ד רמא, א. וראה שו״ת שבה״ל ט, ריז ואילך. קנין תורה ג, קי, ב. משנ״ה יג, קצח. והאריך בכ״ז בקונטרס קנאת ה׳ צבאות שבסו״ס פתשגן כתב הדת ויסברג). ולהטעם שנת׳ שם – הרי לכאו׳ ה״ה בשם אהי׳. ולכאו׳ צ״ב, שכל השמות יש להן פירוש חול חוץ מהוי׳ – ראה מו״נ א, סא. פרדס שער יט. המשך תרס״ו ע׳ תעו. לקו״ש לד ע׳ 38. וראה גם תורה לשמה שם ובהערת המהדיר – מקום לחלק קצת, שבשם צבאות ואהי׳ גם כשמתכוון לאלקות הכוונה לאותו פירוש שבלשון חול. ועצ״ע. (וראה גם הנסמן בלקו״ש לו ע׳ 55 הערה 25. וראה גם נחמד למראה ומתא דירושלים (לירושלמי מגילה הנסמן בלקו״ש שם). וראה גם בקונטרס הנ״ל. אלא שהוא נוטה לחומרא גם בצבאות, יעו״ש). ולמעשה, כבר נת׳ שהמנהג אינו כן.

בפסוק כי אהי׳ עמך – ראה שו״ת תשב״ץ א, קעז. ולהעיר דשם משמע שכ״ה גם אם נתכוון לקדשו. וכ״ה פס״ד הרמ״א יו״ד רעו, ב. וראה בנו״כ שם. (אבל ראה קסת הסופר יא, טז). וראה שו״ת כליל תפארת א. וראה המשך תרס״ו שם ע׳ תעז.

 

 

#6678