If one finished Shmone Esrei and the Minyan was saying Aleinu, should one say Aleinu with the Minyan or go straight to Tachnun?

 

Just say Tachanun.

 

Sources:

ראה שו״ת קנה בושם ב, ח. רבבות אפרים ד, נו. ה, קא. ו, קטז, ב. ז, רסה בסופו. חוקי חיים ב, מט. שאלת רב ב, יא, ב. (וכ״ה בשמו בשעת נוטה א, שפ. דולה ומשקה ע׳ צא. הליכות חיים א, כג, רכה. אשי ישראל כה הע׳ מז). אבני ישפה תפלה ו, כא. אשרי האיש כד, יב ע׳ קכז. (וכ״ה בשמו – תפלה כהלכתה טו הערה א. פניני תפלה ו ע׳ קטז). משנת יוסף ז, כז. ט, מח. אליבא דהלכתא  גל׳ 20. אבל ראה הליכות שלמה תפלה יא בדבר הלכה ג. השבי״ט ח, ה. מנחת אשר גולדברגר ד, ב. וראה שו״ת מאזני צדק ב, ז.

וכמה טעמים בדבר, שאיסור הפסק מדינא דגמרא, וכתפלה אריכתא דמיא, ובל״ז אינה מתקבלת כ״כ, ואמירת עלינו בציבור – רק משום דרך ארץ. ובכה״ג ליכא משום דרך ארץ כיון שעושה מחמת איסור הפסק. ומה גם שי״א שבעוסק בתיקוני תפלה אצ״ל עלינו. (אבל להעיר משלחן מנחם א ע׳ ערב). וכש״כ ע״ד הסוד, שצ״ל ללא הפסק כלל. ומה״ט אין אומרים גם פסוק ויאמר דוד אל גד לפני נפ״א. ומה שנמנע מחמת איסור הפסק ע״ד הסוד – ג״ז טעם מספיק שלא לחייבו לומר עלינו.

וגם ע״ד הנגלה, אף את״ל שהוא בגדר שיחה מועטת שאין לחוש לה, ועוד שה״ז ענין שבקדושה ולא מדברי הרשות – הרי עלינו אינו דבר שבקדושה. וכבר כתבו שכיון שהוא כתפלה אריכתא דמיא לאלקי נצור בתפלה (ראה שע״ת קלא, א. וראה שו״ת שבה״ל ז, יב לגבי אמירת ויהי בנסוע. אבל שם מיירי באמצע תחנון). וראה קנה חכמה – פרקנפורט, תמ״א – נתיב יח, ב שלא להפסיק בשום דיבור אפי׳ לצורך ואפי׳ בד״ת. ובחי׳ מהרי״ש גינסברגר קלא, שלא להפסיק אפילו לדבר מצוה ורק לצורך התפלה. וגם י״ל ולחלק בין תחינות, השייכים לגוף התפלה, לעלינו, שתחנות הם בקשות כשמו״ע.

ואף שיש להנדז בכ״ז, ובפשטות הפסק בעניני תפלה לית לן בה – וכ״ה בריטב״א ב״מ נט, ב: בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפלה. וראה שו״ע אדה״ז קיא, ג: בעניני התפלה וצרכי׳ –  עדיין י״ל דעלינו חמור משאר הפסק, שמורה על סיום התפלה, ותחנון צ״ל בהמשך לתפלת י״ח כתפלה אריכתא. (וכעי״ז כתב בשו״ת להורות נתן ו, ז, לענין קדיש אחרי שמו״ע. אבל ראה אצלנו 15146 שנטינו מדבריו).

ועוד, שלכתחילה י״א להחמיר גם בזה בדאפשר. ובפרט כנ״ל ע״ד הסוד שחמור טפי.

ועכ״פ, מהני הני טעמי להורות לו שלא להפסיק בדבר שהוא רק משום דרך ארץ. והרי מנהגנו שלא לומר והו״ר קודם נפ״א בב׳ וה׳, וי״א שהוא גם מה״ט, ודלא כמנהג אשכנז. ובפרט לדידן שיש לומר עלינו בשלימות, ראה שלחן מנחם שם ע׳ ערב.

בגוף אמירת עלינו עם הציבור – אף שלא הובא בשו״ע אדה״ז, להעיר מלשונו סה, ג: כגון תהלה לדוד. וי״ל שעלינו גם בכלל. ולהעיר משו״ע אדה״ז קט, ב. וי״ל. וכ״כ להדיא בא״ר רלז, ד. מחה״ש למג״א סה, ג. בית מאיר שם. כה״ח פלאגי יז, כב. יפ״ל לבנו סה, א. ארץ החיים ב. שלחן הטהור רלז, ה. משנ״ב סה, ט.  אבל להעיר מבא״ח ש״א תשא יח. עוד יוסף חי שם כב. ערוה״ש סה, ו. וכ״מ קצת בשו״ת אג״מ או״ח ג, פט.

 

 

#6612