שפיכת מים לפני השתיה
מענה:
נכון לנהוג כן.
להטעם – עיין במקורות כאן.
מקורות:
המקור למנהג זה הוא מגמרא חולין קה, סוף ע״ב, שמובא שם לשפוך קודם השתייה מפני המזיקים.
ואף שלא הובא להלכה בשו״ע (וגם רואים בפועל שלא נוהגים בכל הפרטים שבגמרא שם), הרי הובא בכתבי האריז״ל בשער המצות עקב. וראה גם אור צדיקים כג, יח.
ועוד ועיקר שאדה״ז הביאו בשו״ע שמירת הגוף ונפש ד. וכן שם רו, טו. וכבר הובא בתשב״ץ קטן תקמט (תקנא). סמ״ק מצוריך מצוה עט. יש״ש חולין ח, יב. א״ר קע, כד. וראה גם דרכ״ת קטז, עב. כה”ח או״ח קנז, י. שם קס, ב. שם קע, פב. וכ״ה בדרכי חיים ושלום רפח.
וכן מעשה רב וברבים בהתוועדויות וכדומה. וגם במים אחרונים. וראה המלך במסיבו א ע׳ רסט ואילך. שם ע׳ ערה ואילך.
ומ״מ שייך רק במים וסודה ולא ביין ויי״ש ושאר משקאות.
ולהעיר שבכה״ח פלאגי כד, מ כתב לשפוך רק מעט מן המעט וגם כלאחר יד שלא יהא נראה לעין כל.
בטעם השפיכה – משמע ברש״י שהוא מפני המזיקין. וראה פי׳ רבינו גרשום שם. ובכתהאריז״ל מפני נפש המגולגלת שם. ועד״ז באור צדיקים. ויש מי שכתב מפני חשש ארס נחשים ושאר שרצים – מטעמים מערכת סכנה י בשם תוספות חיים. אבל בגמ׳ מפורש באו״א. ואולי הא והא איתנהו. וכן י״ל בהטעם שבקס״ד שבגמ׳ משום ציבי, שלא נדחה לגמרי.
ויש לו לשפוך בעצמו – ראה תוס׳ חולין שם ד״ה חזנהו בתי׳ ב. פסקי תוספות שם אות רפז. וראה דרכ״ת שם.
ויל״ע בבקבוקים סגורים, שהרי כל מידי דצייר וחתים לית להו רשותא. אבל עדיין י״ל ששתו מהם המזיקים לפני שנחתם או אחרי הפתיחה.
#4578
