האם אפשר לשים מצה במרק (כלי שלישי) בשבת?

 

יש מחמירים גם בכלי שלישי.

 

טעמים ומקורות:

כ״כ להדיא ביראים סי׳ עדר. וראה גם בב״ח או״ח שיח. (ומש״כ אדה״ז שיח, יא להתיר בעירוי מכ״ש – יתכן דהיינו לולא חומרת היראים שלאח״ז). אבל יש שכתבו שלא נהגו כוותי׳ רק בכלי שני. ומה שלא נהגו לא נהגו. ולהעיר שבמקו״ח להחו״י בקיצור הלכות כתב להקל בכלי שלישי. (ובכלל, לדידן לא קייל״ן כיראים מעיקר הדין ורק משום חומרא דשבת וסקילה, ראה קו״א קסח, ח. והחמירו רק בפת כוותי׳ וכדמוכח ממש״כ אדה״ז שיח, יא שנהגו להקל בבצל בכ״ש אף שאינו תבלין כ״א שעשוי ליתן טעם). ועוד שגם היראים עצמו ל״כ להחמיר בכלי שלישי לגבי פת. (ופת קיל טפי שכבר נאפה והוא רק לחוש שיש בישול אחר אפי׳. אלא שלידן הוא להיפך דמחמרינן דוקא בפת דרכיך, משא״כ בספק קלי הבישול, לולא הענין שבכלל אין לשרות בכ״ש מחמת שנראה כמבשל).

ומשו״ע אדה״ז שיח, יב שהביא רק לדין כ״ש – וכן בשאר הראשונים שהשמיטו דברי היראים לגבי כלי שלישי – אין הכרח, שבל׳ הפוסקים כמ״פ – גם שלישי בכלל שני.

וכבר העירו משו״ע אדה״ז תנא, לד דמחלק ביניהם.

ובד׳ הפמ״ג בא״א לה ובמ״ז א – לא בא לחלוק על הב״ח כ״א ללמד יצא שיש מקום בהלכה לחלק בין שני לשלישי. וראה במשנ״ב מז, שהפמ״ג ״מצדד להקל״. וראה מה שביאר בשו״ת אג״מ או״ח ב, פה.

ולהעיר, שבקלי הבישול ממש החמירו בכ״מ גם בכלי שלישי. ודומה למלח שלאיכא דאמרי מתבשל אפי׳ בכ״ש (וראה בחי׳ הצ״צ שבת ג (מא, א) שהשווה מדותיהם לגבי עירוי מכ״ש). אלא שכאן איירינן בספק קלי הבישול. ובלא״ה מחמת חומרת דין אמבטי מקום להחמיר גם בכלי שלישי. כמו״כ בדין נראה כמבשל ודאי קשה לחלק בין שני לשלישי.

כמו״כ בדין נראה כמבשל ודאי קשה מסברא לחלק בין שני לשלישי. (ואיכא דאזלי בתר איפכא להחמיר מחמת קלי הבישול ולהקל מחמת מיחזי כמבשל. ולא ידעתי להלום סברתם). ובפשטות, טעם מיחזי כמבשל היינו לא מחשש דילמא אתי למיטעי אטו כ״ר, אלא שנראה לרואים או לעצמו שרוצה לבשל ולרכך האוכל. (אבל להעיר מרעק״א שבת לט, א בטעם דליכא נראה כמבשל בתבלין, שבתבלין דליכא בישול מה״ת מכ״ר לא גזר בכ״ש. וי״ל). ודוחק לומר שכיון שעל הרוב אינו יס״ב או שאינו מעמיד החום למשך זמן רב לא גזרו בו. וראה חזו״א סוסי׳ נב. ובדוחק אפ״ל דהא בהא תליא, שאם לא חשו משום קלי הבישול, היינו מחמת שהשינוי במאכל קלוש, וא״כ ליתא גם לגזירת מיחזי כמבשל. ועדיין לא מצאתי טעם מספיק לחלק (זולת לסברת שו״ת שו״מ חמישאה יא, שעיקר האיסור דנראה כמבשל הוא רק בכ״ש ששאבו בו מהכ״ר. ולדידי׳ גם בכ״ש גמור מותר). ונראה, דשאני עירוי מכ״ש (שהרי גם למ״ד שעירוי מכ״ר ככ״ר, מותר לערות מכ״ש, ולא אמרינן שדינו ככ״ש, ונגזור משום נראה כמבשל) – דל״ש כ״כ גדר מיחזי כמבשל כשהוא בדרך עירוי, נוסף לזה דתתאה גבר. ויש שר״ל שבעצם ההנחה לתוך ב׳ כלים מוכח שאין כוונתו לבשל. ולכאו׳ החשש הוא מחמת גוף ההנחה בכ״ש, ולא במה שעשה לפנ״ז. כן אין להוכיח ממה שהתירו הפוסקים ליתן פת בכלי שלישי – דל״ש כ״כ מיחזי כמבשל בפת האפוי, ועוד שבדרבנן לא חשו בבישול אחר אפי׳, וקאתי עלה רק מדין קלי הבישול שהוא חשש דאורייתא. שו״מ שהעיר בעיקר הענין בגביע הכסף שיח, ז, ב ונוטה להחמיר. הוספה לאחר זמן:  כן מצאתי בחפש מחופש שנתקשו בזה אחרים הן בהסברת גזירת מיחזי כמבשל והן בחילוק בין כ״ש לשלישי, וכמה מהם העלו חרס בידם – ראה שבות יצחק כה, ה. דברי סופרים יברוב שיח משנ״ב לד, הע׳ קעה ואילך. שיעורי המלאכות שילוני מבשל ג, נג, ז. אור לנתיבתי שוב כה,ב. אור הלבנה בישול בשבת מ. שבת כהלכה א ביאורים כח. עין המים גוטפרב בישול כא, ב. שבת שלמה מילר יא הע׳ טז. תורת ההלכה עובד שבת טז. דעת אורח נראה שבת שיח, ד – ע׳ צג.

ולהעיר משו״ת אדה״ז ו: שמפררים את המצה לתוך המרק כנהוג בשבת. וי״ל.

 

 

#4571