Can I then make a Bracha on Sefiras H’Omer after speaking to a group of children at a rally?

 

Full Question:

Lag B’Omer evening, I spoke to a group of children in connection with Lag B’Omer.

Afterwards, I went to Daven Ma’ariv, I had a doubt whether I may count Sefira with a Bracha. Because I told the children that it’s Lag B’Omer. And perhaps I was Yoitze the Mitzva by that.

I then saw, at the Minyan of Maariv, a Mashpia from one of our Yeshivos, and asked him what he thinks.

He said “I just finished making a Farbrengen with my Talmidim, and mentioned many times that it’s Lag B’Omer. And I’m sure that I can still say a Bracha since I had no intention about the “number” of the day, but rather only the “Yom Tov”.”

So, we both counted with a Bracha.

My question is if we acted correctly?

 

Answer:

Yes, you acted correctly.

טעמים ומקורות:

כמה צדדים וצירופים בדבר:

שאמר בראשי תיבות, וגרע טפי במה שאמר ״לג״ ולא ״למ״ד גימ״ל״ שאין דרך למנות כן (ראה שו״ת שאילת יעב״ץ א, קלט. סידור יעב״ץ. ברכ״י תפט, ט-י. שע״ת שם ו. כה״ח שם כד וכו. ועוד. ולהעיר, ששקו״ט בפוסקים בנוגע לאומר ארבעים חסר אחת או שאר אופנים כיו״ב. ואכ״מ. ודיוקא חזינא נמי בשו״ע אדה״ז תפט, ז שהביא הפלוגתא כדלקמן בספר באותיות א”ב שאמר היום יום אלף או יום ב’ או ג’ ימים, כדלקמן, ולשונו הוא ש״ספר באותיות א״ב״ ול״כ ש״ספר בר״ת״, כבכל שאר הפוסקים שקדמוהו, וגם הביא הדוגמא מהסופר א׳ ב׳ או ג׳, ולא הדוגמאות ל״ג או י״ד שבשאר הפוסקים – ראה שו”ת מהר”ש הלוי או”ח ה, הובא בכנה״ג תפט בהגב״י שיטה יח, והב״ד בבאה״ט שם ו. ח״י ח. אבל ראה ראינו שגם מהר״ש הלוי לא נחית לחלק ביניהם, והזכיר גם דוגמא שאמר היום ד׳ ימים (אלא, שבשאר הימים – י״ד ול״ג – ירד גם לשקו״ט בפ״ע, כיון שהזכיר ימים ולא שבועות). וכן הובא גם בכנה״ג שם. וכ״ה גם בפר״ח תפט, א ועולת שבת שם א. ומכיון שכן י״ל שגם אדה״ז לא נחית לדיוקא, לפי שלא ראה מקום לחלק. ועוד ועיקר, דעדיפא לי׳ לאשמועינן עיקר הפלוגתא בימים ראשונים שאין בהם גם שבועות, שאח״כ נוסף עוד ספק. ואף ששינוי הלשון משאר הפוסקים ש״ספר באותיות״ ולא בר״ת משמע קצת דנחית לדיוקא – י״ל שנקט כן בדוקא, לכלול גם – או בעיקר – ימים הראשונים. וכללא כיילו לן, שאין דרכו של אדה״ז להשמיענו דינים מחודשים, וכש״כ שאין לדייק בדבר דלא איתמר בפירוש אלא מכללא איתמר), שלא הזכיר שבועות, וכן לא הזכיר ימים, שלא התכוון למצוה, ויתירה מזו שאין כאן מעשה ספירה כ״א אמירת שם היו״ט. וגרע משאר סופרים שלא בכוונה לשם מצוה. ואף שבד״כ מחמירים בכמה מהנ״ל, די בצירוף כהנ״ל ביחד, ובעיקר בטעם האחרון, לחייבו לספור בברכה עוה״פ. וראה להלן.

ולכאו׳ י״ל עוד שכיון שאמר ״בעומר״ ורגיל לומר ״לעומר״ כנוסח דידן ה״ז כעין מה שחידש במשנ״ב בבה״ל ד״ה שאם שאם רגיל לספור בצאה״כ ה״ז גילוי דעת שאינו רוצה לצאת כשאמר כן בביה״ש. אולם, מפורש בפוסקים שגם כשלא אמר לעומר כלל יצא גם במשיב לשאלת חבירו. וצ״ב החילוק. ואולי שביה״ש גריעותא בגוף הספירה ואינו רק ענין של נוסח. וג״ז צ״ב לומר שה״ז בגדר היפך כוונה. ועוד שבכ״מ בראשונים מצינו שלא אמרו כלל ״לעומר״. ואיך שיהי׳ סתימת כל הפוסקים דלא כמשנ״ב מדלא חילקו ואמרו דשאני ברגיל לספור בצאה״כ, אא״כ נאמר דסתמא דמילתא שבזמנם ספרו ביה״ש. וי״ל שבסופר שלא דרך העולם ה״ז גופא הוכחה אלימתא שאין ברצונו לצאת. ועדמש״כ בשעה״צ תפט, כח בשם הא״ר כשלא הזכיר השבועות שמוכיח שכיון שלא לצאת.

והעירני ח״א, דאוי״ל כעין מש״כ בדברי נחמי’ סי’ תפט סי״ב בנוגע לשומע כעונה “וצ”ל דה”ט שבשעת שמיע’ (הברכה מהש”ץ) דעתם בפי’ לספור בעצמם מיד כנהוג”, והה״נ כשאמר שהוא ל״ג בעומר ה״ז בכוונה לספור למצוה כנהוג בברכה לאחר תפילת ערבית. אבל ראה שוע”ר שם סעי’ יד. ועדיין י״ל כנ״ל כיון שלא הזכיר בקשר לגוף הספירה, כ״א בנוגע להיו”ט.

וראה בכנה״ג תפט בהגב״י שיטה יח, והוב״ד בבאה״ט תפט, ו, שהב״ד שו״ת מהר״ש הלוי ה, לעניננו, ודעתו שלא יצא. ואף שטעמו משום ספירה בר״ת, ובזה מצינו בשו״ע אדה״ז ב׳ דעות, או משום שלא ספר השבועות, וג״ז בפלוגתא תליא מילתא – הנה המעיין בפנים יראה שכתב עוד סברא בין השיטין, דשאני המשיב לשאלת חבירו שכיון לומר חשבון משא״כ בכאן שאין כוונתו לומר חשבון. וכ״כ שם בכנה״ג שגם בלא״ה לא יצא כיון שלא נתכוון לשם ספירה. וי״ל שהוא בדומה לסופר בל׳ שאינו מבין שאף אם נאמר שמצות מד״ס אצ״כ לא יצא שאינו בגדר ספירה, וכן י״ל בסופר דרך לימודו בשו״ע. וממילא ל״ד לקורא שמע דרך לימוד שמצותו בקריאה ולא בספירה. וראה דע״ת תפט, ד. כה״ח ל. שו״ת אול״צ ג, טז, ד. שו״ת יבי״א ד או״ח מד, ט. חזו״ע יו״ט ע׳ רמח. אבל ראה אשרי האיש מועדים ע׳ תכו. ובשמו להיפך – הלכות חג בחג ספה״ע ו בתחילתו.

שו״ר אריכות בקובץ מנורה בדרום חו׳ ט והביא כמה צירופים כעין הנ״ל ובתוספת מרובה.

 

 

#4174