בדין קריאת התורה לבן א”י הנמצא בחו”ל ביו”ט שני

 

שאלה:

כ’ מו”ר שליט”א.

נסתפקתי בשאלה (שכפי הנראה יהיה נוגע לי למעשה) בבן א”י הנמצא בחו”ל בחג שבועות הבעל”ט, שיום שני חלק ביום ה’ שהוא יום קריאת התורה גם לבני א”י, האם יש ענין לטרוח לשמוע קריאת התורה של בני חו”ל שקוראים בפרשת המועדות שבשבילו אין זה כלל קריאה מעניני דיומא.

ויסוד השאלה האם יש כאן ב’ תקנות: א) תקנה לקרוא בתורה בב’ וה’ כדי שלא ילכו ג’ ימים בלי תורה ולענין זה אין נפק”מ איזה קריאה שומעים העיקר לשמוע קריאה בתורה ב) לשמוע קריאה של פרשת השבוע, או שכל שאינו שומע קריאה שתיקנו חכמים הרי זה כאילו לא קרא כלל, ואין שום ענין לשמוע קריאה שאינה מענינא בשבילו.

ואחד מידידי אמר לי שלכאורה זה תלוי בב’ דעות שהביא המשנ”ב בסי’ קל”ה ס”ק ד’ שציין שם למה שנחלקו האחרונים האם קרא בב’ וה’ קריאה של הפרשה של שבוע שעבר או של שבוע הבא האם צריך לחזור ולקרוא עיי”ש, וא”כ לפי דעה אחד אין שום נפק”מ איזה קריאה שומע העיקר לשמוע קריאה בתורה, ולכאורה תלוי בזה.

וקשה לי ממה שפסקו הפוסקים בס”ס ק”מ שמי שטעה והתחיל לקרוא במקום שאינו נכון צריך לחזור ולברך ולקרוא במקום הנכון, ואי נימא דבב’ וה’ יוצאים באיזה קריאה שלא יהיה, א”כ אמאי צריך לחזור ולברך הרי יכול לקרוא שם ואח”כ להשלים עוד ב’ קרואים בפרשה הנכונה, ושום אחד מהפוסקים לא כתב דבקריאה של ב’ וה’ הדין שונה.

ידעתי שלפי מנהג חב”ד (הנוהגים לפי המקום שנמצאים שם בין לקולא בין לחומרא) אין הדבר נוגע למעשה, כמובן שאלתי לפי מנהג שאר קהילות ישראל. אשמח מאד אם כת”ר יחווה דעתו על השאלה הנ”ל.

 

מענה:

אין כך מנהג חב״ד כלל. אכן יש חלק מרבני חב״ד המורים כך לפי הבנתם בשו״ע אדה״ז מהדו״ב סימן א. וס״ל דאזיל בשיטת החכם צבי. והעמיסו כך במכתבי רבינו ג״כ. והחליטו שיש כאן משנה אחרונה, לא רק בשו״ע אדה״ז אלא גם באגרות קודש של רבינו. ולדעתי העני׳ – וכן סוברים כמה מגדולי ההוראה בחב״ד – שגו ברואה. ואתם תלין משוגתם. ויש לנו משנה סדורה בענין. ולא עת האסף פה.

בגוף הענין, ודאי נכון שישמע קריה״ת. (וכן ההוראה אצלנו במי שעבר קו התאריך וחוגג שבועות ביום אחר).

הדין דהראו לו מקום אחר שבסי׳ קמ – אכן במבי״ט רכד כתב בעניננו שכל הפרשה חובת היום. ובאמת, כך ר״ל בכלל באשדות הפסגה ג. וכמה מחזיקים בדעתו גם בקריה״ת לשבת. וראה אצלנו כאן:

Tashlumin of Krias Hatorah due to the coronavirus outbreak forcing shuls to close

ורמז להם במשנ״ב קלה, ד במה שציווה לעיין בפת״ש. אבל קאי בדיעבד כשבר קראו.

ואכן כ״כ לחדש בדין הראו לו בקהלת יצחק מרגולין בשו״ת בסוה״ס ה – פ, א, דלא קאי בשני וחמישי. והביא שכ״פ בפני ארי׳  בסו״ס מרפא לנפש רפאל האמבורגער (והביאו גם ופסק כן הגר״ש דבליצקי, נדפס בקול הישיבה ב ע׳ 28 במקום שאל״כ יתחייב בברכה חדשה). וכ״ה גם בעיקרי הד״ט או״ח ו, מב. וכ״כ מד״ע בס׳ שבחו של אהרן בשאלה ששלח למהרם בריסק, ולא הסכים עמו, והיא לו נדפסה בשו״ת מהרם בריסק א, צח. וראה מי מנוחות ריזל ברכות מח.

אמנם בכ״מ מפורש להדיא גם בב׳ וה׳. וכ״ה בהסיפור שבס׳ תיקון ישכר עם הב״י. וכ״ה בא״א  מבוטשאטש קמ. וראה שו״ת אבני ישפה ח, כז, ב.

ומתוך עיון בשרשו של דבר, הנה, ממקום שבאנו, בפת״ש קלה, שהביאו במשנ״ב שם בהפלוגתא אי יש קבע לפרשיות,  מפורש בענין זה ממש. דהנה, במעיל שמואל, הובא בפת״ש שם,  אכן הביא ראי׳ לסתור דעת אשדות הפסגה מהך דינא דהראו לו, והביא מתיקון ישכר שמפורש בנוגע יום שני וחמישי. וכתב בשו״ת אשדות הפסגה שם, ובבארות המים או״ח ה, שאינה השגה, דהכא לכתחילה קיימינן ומחוייב לקרוא ממקום שפסק בשבת.

ועלתה בדעתי סברא חדתא, שי״ל שגם להדעות שבדיעבד יצא באיזה פרשה שקורא, שאני הכא בדין הראו לו, שאין להקורא לקרוא במקום אחר, בכדי להציל העולה מברכה לבטלה, כיון שלמעשה תיקנו – או נהגו – לקרוא בסדר היום. והציבור אומרים לעולה, לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, שאינם רוצים לקרוא באופן שיוצאים רק בדיעבד. וי״ל גם,  שכיון שנתכוון בברכתו לקרוא כפי התקנה לכתחילה, אינו יכול לברך. ועדיין צ״ע. ואחרי כתיבת הדברים, שו״ר כן בשיח הלכה שטרנפלד קמ, ז, למשנ״ב שם ט, שעמד בזה, וכתב כעין הנ״ל שמ״מ אין מתירים לו שלא לקרוא בקריאת היום בכדי להצילו מברכה לבטלה.

ובאמת, בא״א מבוטשאטש שם הרגיש בזה, שמחד גיסא כתב שיצא יד״ח (אבל רק אם הוא בפרשת השבוע אף שאינו בתחילת הפרשה במקום שצריך לקרוא), ומ״מ כתב לחזור ולברך. ודבריו אינם מובנים כל צרכם לדידי ולדכוותי.  וראה בכוונתו שו״ת בצה״ח א, ה, ז.

ולהעיר שבשע״א ד, יז, כותב בהראו לו עמוד אחר שגם שהיא מחובת היום חוזר ומברך. ולאידך כתב בטעם שחוזר ומברך מחמת שהיא ברכה לבטלה כשקורא מה שאינו חובת היום. וצ״ע. ול״כ הטעם שהוא נמלך. וצ״ב.

ואכתי נפק״מ בהתחיל כבר לקרוא, שגם להדעות שגם בזה חוזר ומברך, הנה לסברת שע״א שמברך שוב מחמת שהיא ברכה לבטלה שאינה חובת היום, לא יצטרך לחזור ולברך בנדו״ז, משא״כ אם הטעם משום נמלך.

 

 

#35727