Listening to music Erev Shabbos and Motzoei Shabbos During Sefirah

 

Question:

May we rely on the (recent) Mechabrim who reasoned why listening to music on Erev Shabbos after Chatzois and Motzoei Shabbos during Sefira would be permitted?

 

Answer:

No.

 

Sources:

ומצו״ב מה שכתבנו לח״א שרצה להתיר, וטענתו שלא נזכר בפוסקים להדיא, ודיינו להחמיר בכל השבוע, ולא בע״ש, ועל סמך דברי האול״צ שכתב לפקפק בעיקר האיסור:

הרי בראשונים ראינו שנזהרו אפילו בשירה בפה אפילו בשבתות בימי העומר. ואנן ניקום ונעביד עובדא מד״ע ללא מקור ולשמוע כלי שיר ממש – שבעצם אסור מדינא כל השנה – בערב שבת, מחמת סברא קלושה זו שכמעט ואין לה יסוד בהלכה? וכדאי תלמידי רע״ק להתאבל עליהם לשעה מועטת זו.

וכבר מלתנו אמורה שהרי נהגו מאז ומקדם להחמיר אפילו בשירה בפה. ואף שנהגו היתר אצלנו, הבו דלא לוסיף עלה להקל בדבר שנתפשט איסורו, ובעצם אסור מעיקר הדין כל השנה, וההיתרים דחוקים וקלושים.

וכבר כתבו אחרוני הזמן שבלא״ה אסור גם מדין נדר שכבר נהגו איסור, שקיבלו ע״ע מנהג פרישות. ואדרבה, אם מותר מדינא וקיבלו לאסור – הרי חמור טפי כדברי החת״ס הידועים. וכ״כ בשו״ת מנח״י ש״גדול כח המנהג, עד דיש לומר דנוגע באיסור דאורייתא, דהוי כמו נדר״, וכתב ג״כ ״דהוי איסור כלי זמר בכלל מה דאיתא במג״א דכתב דאסור לעשות ריקודים ומחולות בימי הספירה. ואף דלא הזכיר כלי זמר, מכל מקום כלי זמר הוי כל שכן, דהוי שמחה יתירה מריקודים ומחולות״. ולפחות בספירה עלינו לקיים הדין שכל השנה, כפי שכתב רשכבה״ג האגרות משה.  וכבר כתב בשו״ת כפי אהרן  שלכן לא נכתב בשו״ע  וז״פ.

ולמעשה, כך נהגו בתפוצות ישראל לאיסור. וכבר אמרנו שה״ז כדין נדר.

ואגב, לשון שו״ע הרב: ריקודים ומחולות של רשות ושמחות יתרות. ובערוך השולחן כתב להדיא שהכוונה גם לכלי זמר. ודין כלי זמר מפורש בדיני בין המצרים במג״א תקנח, א.

ומש״כ באול״צ שרקודים ומחולות לא נזכר בשו״ע רק נישואין ותספורת, וממילא ״לא הי׳ לאסור לבני ספרד״ – הרי מוכח מזה גופא שלדעתו כלי זמר עכ״פ בכלל דין רקודין ומחולות, עיי״ש. ולמעשה, הביאו איסור רקודין ומחולות גם חכמי וגדולי הספרדים במשך הדורות.

וזה לשונו: במג”א סימן תצ”ג ס”ק א’ כתב, לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור. וכן כתבו האחרונים. ונראה שאעפ”כ לכבוד ברית מילה או בר מצוה יש להתיר. שמלבד שעצם איסור ריקודין ומחולות לא הוזכר כלל בדברי מרן, ולמרן לא אסור אלא נישואין ותספורת, וא”כ לא היה לנו לאסור לבני ספרד ריקודין ומחולות בימי העומר, ובפרט למי שקשה לו בלא זה, ולא היה מנהג בני ספרד כדעת המג”א, נראה שאף להמג”א בכהאי גוונא שרי. שהרי אף בתספורת שאסורה בימי העומר, כתב הרמ”א שם בסעיף ב’, שמי שהוא בעל ברית מותר להסתפר בימי ספירה לכבוד המילה, א”כ הוא הדין שמותר לנגן בכלי שיר לכבוד המילה, כיון שהיא שמחה של מצוה, וכלשון המג”א שם שנהגו לאסור ריקודין ומחולות של רשות, ומשמע של רשות דוקא ולא של מצוה. והוא הדין לענין בר מצוה שיש להתיר ללא חשש לנגן בכלי שיר לכבוד שמחת מצוה זו.

ואיך שיהי׳, אין להיתמם ולהתיר איסור שנהגו כל ישראל מדורי דורות, ועוד לבוא בטענות על המחמירים.

אולם זאת מצאנו, קצת אסמכתא רחוקה ביותר בהון עשיר לבעל משנת חסידים, יומא ג, יא ״שלא יתמיד לימוד ניגון כל השבוע [היינו במשך השנה] להתענג בו אלא זכור יזכור חורבן ביתנו וגלות השכינה״, ו״מה טוב ומה נעים שאם נפשו חשקה בזה שיקח כלי זמר בידו וירגיל עצמו בו בכל ערב שבת ובמוצאי שבת ותהיה כוונתו רצויה לקבל שבת מלכתא וללותה בשמחה״.

אבל לפענ״ד אין די בזה להתיר איסור שנהגו מאז ומקדם על יסודות איתנים.

 

 

#35229