האם מותר להקשיב למוזיקה כיום לאחר החורבן?

 

שאלה:

האם הרמב”ם היומי (תעניות ה, יד) נוגע לפועל?

“וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר כולם, וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר – אסור לשמוח בהן, ואסור לשומען מפני החורבן. ואפילו שירה בפה על היין – אסורה, שנאמר “בשיר, לא ישתו יין”. וכבר נהגו כל ישראל, לומר דברי תושבחות או שיר של הודאות לאל וכיוצא בהן על היין”.

 

תשובה:

כמובן, כך גם נפסקה ההלכה בשולחן ערוך.

אמנם, יש בזה כמה וכמה שיטות, וכן כמה פרטים ותנאים. אבל בכללות, ההלכה היא שאסור לשמוע מוזיקה אחרי החורבן.

מכל מקום, לצורך מצוה מותר. וכן כתבו הפוסקים להתיר כשמטרת המוזיקה היא לעורר הלבבות לעבודת השם.

ויש שהתירו גם אם שומעים בכדי להפיג עצבות.

אלא, שהרבה נוהגים להקל לנגן ולשמוע מוזיקה גם לשם תענוג והנאה. ומצינו שכתבו הפוסקים ללמד זכות עליהם בכמה אופנים. אמנם, שורת הדין היא כנ״ל.

 

מקורות:

כמה שיטות – כדעת הרמב״ם – כ״ה בשו״ע או״ח תקס, ג.

אבל לרמ״א שם – ומקורו מהטור – שהאיסור בין בפה בין בכלי רק על היין. (וי״מ כן גם בדעת הרמב״ם). וי״א עוד שהכוונה לשתיית יין לבד ללא שום מאכל. ולדבריהם, האיסור בכלי שיר שלא על היין הוא רק אם רגיל בכך ״כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר״. (בשו״ת צי״א טו, לג היקל בשופי, וכתב שמנהג ישראל כרמ״א ובנ״י יוצאים ביד רמ״א, ושלפ״ז אין איסור כשאינו בבית המשתה רק לבני מלכים ממש. וכ״נ שהבין בשו״ת יחו״ד א, מה. אבל בשו״ת שבה״ל ו, סט, שבזמננו שרגילים בכך תדיר ה״ז כבני מלכים. וסברא מחודשת והפוכה ראיתי באיזהו מקומן, שקלקלתנו תקנתנו, שבזמננו שרגילין בכך כל היום עדיף טפי, שאי״ז בגדר האיסור ״שלא לנגן בכלי שיר וכו׳ לשמוח בהם״, כל׳ השו״ע, וכ״ה ברמב״ם ועוד – שאי״ז בגדר שמחה, כ״א דבר הרגיל שאינו מעורר שמחה).

ולאידך, בשו״ת הרמב״ם, והובא בטור, כתב לאסור בין בפה ובין בכלי אפי׳ שלא על היין. והחמיר כן הב״ח למעשה. וכ״כ בשל״ה. וראה מג״א שם ט, ומשנ״ב שם יג שהביאו, והעתיקו מש״כ שם, שלכן יש למחות בנשים המזמרות בפה בעת מלאכתן (אא״כ כדי לישון התינוק – שעה״צ שם כה), ואם אינן שומעות לנו מוטב שיהיו שוגגין.

וראה גם באג”מ או”ח א, קסו, שראוי לבעל נפש להחמיר כשיטה זו. אבל מעיקר הדין אפשר להקל כדעת הרמ״א – ראה בשו״ת כפי אהרן נב, שהנוהגים להקל לנגן בכלי שיר, סומכים על דברי הטור והרמ”א שלא גזרו חכמים אלא רק במשתה או למי שרגיל בכך כדרך המלכים ששוכבים ועומדים בכלי שיר.

וביש״ש גיטין א, יז, אף שהחמיר בשירה בפה גם שלא על היין כתב שהאיסור ״היכא שמרגיל עצמו לכך ומתענג לבבו,  ולא שרי אלא דרך עראי או לשמוע קול ערב או דבר חדש״.

לצורך מצוה – רמ״א שם או״ח תקס, ג. ולמעשה התירו לכל דבר מצוה. וראה כה״ח שם לד. שו״ת אג״מ א, קסו. ויש שכתבו שבכלל ד״ז כששומע כלי זמר ע״מ לחזקו בעבודת ה׳ שג״ז בכלל מצוה, וכדלקמן.

לעורר הלבבות – גם ברמב״ם שם מפורש להתיר בשירות ותשבחות. וראה בארוכה במ״מ על אתר בשם רה״ג: ה״מ כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח יפה ביפיו כגון שהישמעאלים קורים להם אשעא”ר אבל דברי שירות ותשבחות וזכרון חסדיו של הקב”ה אין אדם מישראל נמנע מזאת ומנהג כל ישראל לאמרן בבתי חתנים ובבתי משתאות בקול נגינות ובקול שמחה ולא ראינו מי שמיחה בזאת וכו׳ הכין חזינא כי מנהג כל ישראל בבתי משתאות סתם וכל שכן בית חתן וכלה שמשמחין בקולות של שמחה ואומרים דברי שירות ותושבחות לפני הקב”ה וזוכרין אותותיו וחסדיו עם ישראל מקדם וקיווי גלוי מלכותו והבטחותיו הטובים ובשורות נחמות שבישרו הנביאים את ישראל ופיוטין הרבה על אילו הדברים וכיוצא בהן בקול נגינות ובבתי חתנים וכלות שמחות וזכר חופות וברכות להצליחם ולהכשירם ואין אדם בעולם מישראל נמנע מכל אלה. אבל זמרא דאסר מר עוקבא דברים שאינן כסדר הזה אלא נגינות שלאהבת אדם לחברו ולשבח יפה ביופיו ולקלס גיבור בגבורתו וכיוצא בזאת כגון שלישמעאלים הללו שנקראין אשעאר אלגזל לא מיבעיא במנא דאסיר אלא אפילו בפומא בלחוד. וראה ערוה״ש, שבשירות ותשבחות מותר אפי׳ בסעודת הרשות. וכ״ה שיטת הרי”ף והרא”ש. וכן גם הר”ן והריטב”א והרא״ה וספר האשכול א ע׳ כג. וראה גם מאירי גיטין ז, א, שנאסר רק בעשויים לשמחת הוללות ושלא לשבח להשי״ת אלא דרך תענוג וקלות ראש. וראה א״א מבוטשאטש תנינא תקס, שהביא מס׳ חרדים לשורר תמיד להשי״ת. וראה שו״ת משנ״ה ו, קנ. ואף שיש המפקפקים שרק בפה הותר לצורך שירות ותשבחות ולא בכלי זמר, המנהג כמקילים גם בכלי זמר, וכן מוכח במאירי שלא חילק בדבר. וראה גם יחו״ד שם.

להפיג עצבות – מהרש״ג ב, קכה. ועייש״ב ששאלה כזו משתנה לפי המקום והזמן ולפי האדם, שלפעמים הוא איסור גדול מאד, ולפעמים מותרת לגמרי ואפשר מצוה יש בה. וכעי״ז כבר כתב במאירי שם, שאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי מקומו ושעתו. ועוד כתבו שנחשב כרפואה.

עוד סברות להתיר – חלקת יעקב א, סב. שבה״ל ו, סט. שם ח, קכז. יחו״ד א, מה. להורות נתן ד, מו. אור לציון ג, ל, ג. משנ״ה ו, קו. תשוה״נ א, שלג.

 

 

#16544