Should a Ba’al Koreh who is in middle of Pesukei Dzimra say the Kaddish after Krias Hatorah?

 

Question:

It happens that I am in middle of davening (pesukei dzimra) and I’m the only Baal koreh. I’ve read that I’m supposed to lein. My question is, do I say the kaddish after kriah or ask someone else to?

 

Answer:

You should have the last oleh say it if there is no Avel or individual who has yortzeit.

Alternatively, it may be said by anyone in the minyan, preferably by one whose parents aren’t alive.

 

Sources:

שקו״ט בכ״מ למי שייך קדיש שאחרי קריה״ת. וכמה אופנים, וכן מנהגים, בדבר: לקורא, לש״צ, לגבאי, לאבל וליאצ״ט, לעולה, או לציבור.

ונראה עיקר שכיון שהוא מחמת קדיש שאחרי לימוד, שהרי אומרים הקדיש גם בב׳ וה׳ כשא״צ הפסק בין שביעי למפטיר (ראה תוס׳ מגילה כג, א ד״ה כיון. רא״ש מגילה ג, ד. מרדכי שם רמז תצט. ברכ״י או״ח קמג, א. אדה״ז רפב, יב), וה״ט מחמת שאין קריאת פסוקים שאין קדיש אחריהם (מחז״ו צט. ס׳ הפרדס לרש״י קנה. לקוטי הפרדס לרש״י יד, א, הובא במג״א נד, ג. קרית ספר למאירי ב, ג. מאירי ברכות יא, א. רוקח הל׳ ת״ב. שיא. שו״ת ריב״ש שכא. א״ר רצא, ו. שם תקנט, טז. פמ״ג רפב בא״א יג. לקוטי פרדס לרש״י הובא בשע״א ז, לח בפתחי שערים. וראה באו״א קצת בשו״ת ראב״י אב״ד קפא. והובא בשבה״ל תפלהח, באגור צד ובב״י או״ח רסי׳ נה. לבוש או״ח רצב. פמ״ג או״ח נה במ״ז א. שו״ת אג״מ או״ח א, קא ד״ה והנה). ואיך שלא נפרש – אי״ז שייך דוקא לקורא, שהרי גם מה שקורא בתורה אינו מתקנת חכמים כש״צ, והוא רק עבור העולה שאינו יודע לקרוא, או״י שהוא עבור הציבור, ואינו כקדישים שבתפלה השייכים מצד עצמם לש״צ. ומה שנהגו שהקורא אומרו – הוא דלא ליתי לאינצויי. וכן מוכח מקדיש שאחרי קריה״ת בשבת במנחה שאומרו הש״צ המתפלל לפני התיבה, אף שלא עלה ולא קרא.

ובאמת, בכ״מ משמע גם בכלל שהש״צ שהתפלל לפני התיבה (ולא הקורא) אמרו. (אלא שצ״ע בלשונות הראשונים כשכתבו ש״צ או חזן, אם הכוונה לקורא או לש״צ ממש. וראה ירושתנו א ע׳ קיג ואילך. וש״נ. ובשו״ע אדה״ז רפב, יד לכאו׳ כוונתו לקורא, שהרי גם שם כ, נק׳ בשם ש״צ. ועד״ז באבודרהם קריה״ת  שתיקנו שיקרא ש״צ שהוא בקי בקריאה. ולפ״ז מש״כ דאומר ש״צ קדיש קאי על הקורא. וכ״מ בשו״ת הריב״ש קיב. וכן הבין בשו״ת קרית חנה דוד א, כו. אלא שגם לפ״ז ליכא קפידא אם הוא הש״צ או הקורא).

ואת״ל הכי, א״ש עפ״ז המנהג שנתפשט שהאבל אומרו, והוא בדומה לקדיש יתום שבתפלה. וראה עד״ז בשו״ת תורה לשמה תכב. (שאינו שייך לקורא. אלא שלדבריו  שייך לעולה והוא נותנו לאבל). ולא כהסברא שהקורא נותן רשות לאבל (כ״כ בשו״ת מהרם בריסק א, קיח. ועוד. וראה גם שו״ת שבה״ל ח, קסג). ואפשר להעמיס כן גם בשע״א י, ט (הובא גם בקצוה״ש פד בבדה״ש ג) שכוונתו ש״צ – היינו המתפלל לפני התיבה או הגבאי, ולא לבעל קורא. וראה גם מט״א קדיש יתום ג, א. וראה אלף המגן למט״א שם שהאבל אומרו גם כשאינו עולה. והובא בשערי חיים למט״א שם.

וכ״כ לדייק בשו״ת אגודות אזוב מדברי או״ח ז, מל׳ התשב״ץ בשו״ת ג, קעא. והובא בשד״ח אבלות קסג. שערי חיים שם. (אלא שכבר העירו שלפי הענין נראה שנפלה טה״ד בתשב״ץ – ראה שערי זבולון עניני ש״צ ט, ו.  ועוד. וראה ברית שלום טולידאנו א, מה. וראה ויאמר שמואל גנוט י ע׳ עד מה שהביא מכת״י התשב״ץ. וראה גם בשו״ת תשב״ץ מהדו״ח. והעירו מתשב״ץ קטן קצא, שהחזן אומרו. אלא ששגו ברואה שתשב״ץ קטן הוא לר׳ שמשון בן צדוק, ואינו לרשב״ץ ר׳ שמעון בן צמח תלמידו הריב״ש). וראה גם ארח״ר א ע׳ עב. ג ע׳ רטז.

ובפרט שקדיש זה אינה חובה גמורה, ודמיא לשאר קדישים שאומרו אבל מחמת שאינם חובה, וכקדיש דרבנן אחרי הלימוד (ראה שו״ת מהרי״ל החדשות קנה). והרי בכ״מ לא אמרו קדיש כלל אחרי קריה״ת (ראה שו״ת ר״י מיגאש פט, הובא בברכ״י שם. ס׳ העתים קפ. אר״ח ר״ה ב. ומש״כ באו״ז הל׳ מו״ש פט בשם הרוקח שתיקנו אנכנה״ג ז׳ קדישים חוץ מקדיש דקריה״ת – אינו מוכיח שקדיש זה מתקנת אנכנה״ג, כפשוט). ויש שכתבו שהקדיש הוא עבור נשמות שאין להם מי שיאמר קדיש ולכן הקורא אמרו. וגם לדבריהם אינו שייך דוקא לקורא. אלא שתיקנו כך שיהא בסדר נאות ומתוקן.

ואף שיל״ד כמה מהנ״ל – לכאורה מהסיפור בס׳ המנהגים ע׳ 77 (נמצא גם בהיום יום ח״ב) בהוראת אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע ששנים אמרו קדיש, מוכרח שמעיקרא שייך לאבל, דאלת״ה אינו מובן כלל האמירה בשנים.

וראה הנסמן בחקרי מנהגים ה, ט. שו״ת דברי פינחס מייערס א,יט.

ומכיון שכן, בהיות וההפסק לקריה״ת בפסוד״ז הוא רק מפני ההכרח, כאן שאפשר שיאמר אחר אין לו להפסיק. ואף את״ל ששייך לבעל קורא, ודלא כנ״ל, מכיון שנהגו שנותן רשות לאבל הה״נ שנותן לאחר שלא יצטרך להפסיק. ול״ד לשאר הפסק מפני כבוד התורה, דאכתי איכא כבוד לתורה כשיאמר אחר. והרי בלא״ה נהגו בכ״מ שהעולה אומרו.

ואין לחוש לומר קדיש כשאביו ואמו בחיים, דכו״ע ידעי שטעם האמירה מחמת שהקורא אינו יכול להפסיק. ועוד, שמאחר שהרבה פעמים נהגו שאומרו הקורא ולא אבל, אף שכשאין הקורא אומרו נאמר ע״י אבל, אין כאן קפידא, ודומה לקדיש דרבנן. ומ״מ, לרווחא דמילתא מהיות טוב עדיף שיאמרנו מי שאין לו אב ואם. וראה קונט׳ מקום שנהגו בסוף שו״ת ויקרא אברהם נו, שהיו כאלו שיש להם ניחוש בזה. וראה גם תורה לשמה שם בדברי השואל. ועד״ז הביא בשו״ת יבי״א יו״ד כו, ד. ומאן דלא קפיד לא קפדינן.

וראה הערות התמימים ואנ”ש צפת גליון קז ע’ 84 ואילך. והנלענ״ד כתבנו.

 

 

#34028