שליח ציבור שטעה במעריב

 

שאלה:

חזן שלא הזכיר בתפילת לחש סומך על חזרת הש”ץ. מה דינו במעריב האם יכול לומר קדיש, אף שדינו לחזור שמו”ע, כי אומר תתקבל וכו’, או שצריך לתת לאדם אחר? ומה הדין אם מתבייש?

ואם נאמר שיכול לומר מחמת שאומר בשביל הציבור, מה הדין באופן שהיו שם רק ששה מתפללים ואחד מהם טעה, שהרי לא היה כלל תפילה בציבור.

 

מענה:

ש״צ שטעה בתפלתו במעריב בדבר שמחזירין אותו אומר תתקבל. וגם אם הוא מנין מצומצם.

 

מקורות:

דנו בזה אחרונים – כמצויין בסוף דברינו.

וניחזי אנן, שבאמת כמה פרטים בשאלה זו, דהנה, הארכנו במק״א שגם להדעות שבטעה ה״ז כלא התפלל כלל, ואפי׳ בטעות דשאלת גשמים (להסברא דגרע ממעין המאורע) – א״צ להסמיך גאולה לתפלה עוד פעם, לפי שכבר הפסיק ביניהם. ראה אצלנו

If I forget to say Yaaleh Veyavo, when should I repeat Shmone Esrei?

וקחנו משם. ובנדו”ד שיפסיד הקדיש, ואיכא משום כבוד הבריות וטירחא דציבורא, ודאי אין לו לחוש משום הפסק.

זאת ועוד, אעיקרא דמילתא, מצינו שמותר לומר קדיש תתקבל גם בלא התפלל ובא אחר שהתפללו לפי שאומר תתקבל צלותהון ולא צלותנא, ראה תשו׳ עפר יעקב נט, הובא בעיקרי הד״ט יו״ד לו, טו. וכן בפחד יצחק ערך קדיש בתשו׳ לר״נ סגרי. וראה גם בשו״ת צפע״נ ווארשא, יב, ע״פ ירושלמי ברכות ד, ג שהוא כתלמיד האומר לרבו תתקבל תפלתך. ולפ״ז אהני גם בלא התפלל כלל כל שהציבור התפלל. וראה שו״ת שרה״מ ח, צ, א. ולא ראה כל הנ״ל. ואף גם ביחיד המתפלל במקום שיש עשרה, ראה פתה״ד קלב (קלח, ג), הב״ד בכה״ח פלאגי יג, כא. פקודת אלעזר סט (צה, ג). ובהליכות עולם א ע׳ קצח לבעל יבי״א האריך שכ״ה גם לנוסח שאומר צלותנא. וגם להחולקים שביחיד אין לומר, אודו לן מיהת בכה״ג שבודאי אומר. ואף גם למש״כ בתורת חיים סופר קלב, ג שהוא דבר שאין מתקבל על הדעת לומר קדיש תתקבל כשהוא לא התפלל, כולי האי אין לנו להחמיר באופן שהתפלל וטעה בתפילתו גם למ״ד שהוו כמאן דלא צלי, שהרי סו״ס התפלל לפני הקב״ה, וכבר אמר כמה בקשות, אלא שדינו כמו מי שלא התפלל. ולהעיר מתתקבל שלאחרי סליחות. כן להעיר מדין פורס על שמע, שיכול לפרוס עבור אחרים.

וראה גם שו״ת רבבות אפרים ז, פג. עמק התשובה ו, יז. אבל ראה אגורה באהלך ניימאן או״ח לג. וכדבריו כתב באורח נאמן קכו, ט. ובהגהות מבהמ״ח חולק עליו.

ולדידי פשיטא שכ״ה גם במנין מצומצם שא׳ מהן טעה בתפילתו. וגם להוסרים שחייב להתפלל עוד פעם בציבור, הרי התחלת תפלתם היתה בציבור. ועלה קאי הקדיש. וכבר האריכו שאפשר אפילו לומר חזרת הש״צ בכה״ג – ראה שו״ת אר״צ לט ואילך. קנין תורה ד, ח.

וכמה צדדים להקל:

א. הדעות שמותר להתפלל חזרת הש״צ כיש עשרה בביהכ״נ אף כשלא היו רוב מתפללים (ראה משנ״ב סט בבה״ל ד״ה אומר. תהל״ד שם ב. אמרי יושר ב, ט. ועוד)

ב. הדעות דהוי כמאן דצלי.

ג. גם למ״ד דהוי כמאן דלא צלי ושכשהתפללו ביחידות פרח חובת קדושה, כיון שהתחילו בעשרה שאני (ראה אר״צ שם).

ד. שגם לדעות שהוא כאילו לא התפלל אין הברכות לבטלה וכו׳.

וכש״כ שיש להקל בכ״ז בקדיש תתקבל.

 

 

#31256