האם אומרים אב הרחמים בשבת כשיש חתן בימי המשתה? מה עם צדקתך?

 

אין אומרים.

 

מקורות:

הנה, ברמ״א רפד, ז באה״ר ״כשיש חתונה״ משמע דלא קאי בחתן, רק בחתונה, והיינו בחתונה בע״ש. וכ״ה להדיא באגרות פמ״ג, א״ב שני, ו (אגרת ג, ו). והרי כל המנהג לא לומר תחנון בז״י לא הובא ברמ״א קלא, ד. ואדרבה כתב רק ביום שנכנס לחופה. ורק במג״א שם יב מכנה״ג שם בהגב״י שיש נוהגין כך. וכן בט״ז שם י הקשה שלא יאמרו כל ז״י. ואכן בפמ״ג שם בא״א יב, הקשה בשבת חתונה וחתן בביהכ״נ למה אומרים אה״ר. ולכאו׳ כוונתו לז״י משתה. (ושם שחתן עדיף ממילה שבחתן א״א סליחות משא״כ במילה. אבל ראה משנ״ב שם כז. ואכ״מ).

אלא שכיום המנהג שא״א כל שא״א תחנון, כפשטות הל׳ בסידור. ומפורש בפסקים ותקנות לרעק״א יז, שהורה לומר בשבת ימי המשתה בספירה, הא לא״ה א״א. וראה נפש דוד לאדר״ת ע׳ קעו. ויש שהביאו מסידור יעב״ץ שלא לומר כשיש חתן בשבת חזון, ומשמע גם בשבת שלפני החתונה, שהרי אין נושאין נשים אז. אלא שאי״ז מהיעב״ץ עצמו.

ובצדקתך – במהרי״ל נישואין ט שלא לומר. וכן במנהגי טירנא מנהג של שבת מז. הובא בשלחן עצי שטים ו סדר יום שבת יא. אבל גם בזה משמע דמיירי בחתונה בע״ש. וראה ר״מ מטרויש ע׳ 16 עד״ז. מנהגים ישנים מדורא שעד. ושם נראה שאומרים גם בשבת נישואין ודלא כהערת המהדיר. אבל למעשה נהגו שלא לומר בכלל. ובכ״מ נזכר הל׳ חתן, ולא חתונה. ראה מאמ״ר רצב, ב. ועוד. ובסידור בית יעקב – בבית חתנים. וכ״כ לדינא שו״ת שיח יצחק או״ח קסו.

ובמנהגי וורמיישא ע׳ ט וע׳ רנ שבשבת שפינהולץ – לפני החתונה – החתן יוצא. וראה שם ע׳ נט. והיינו לפני החתונה. ולהעיר מיומן ש״פ וישלח תשכ״ד שהי׳ חתן שהחתונה במו״ש, והש״צ אמר קדיש, ואילו הרבי אמר צדקתך. ואולי ל״ד לחתן ביום חופתו שגם כשהחופה בלילה נהגו שלא לומר תחנון – ראה אצלנו 19292 – שבשבת שאני שאין שבת מכין לחול, ובסגנון אחר שאינו בגדר יום חופתו. ומפורש הוא בר״מ מטרויש שם בחתונה שביום ראשון. וראה גנוזות הרשלר ב ע׳ כב. במילה שביום א׳. או״י, דשאני צדקתך שי״א גם כשיש חתן (שהרי לכמה ראשונים תלוי רק בהלל – ראה תשוה״ג שע״ת ל. שערי שמחה להרי״צ גיאות ע׳ נט. אבודרהם סדר תפלות שבת. ועוד. ובפרט שי״א לחלק בין העדר אמירת תחנון מחמת היום או מחמת המאורע, שצדקתך דומה יותר לצידוק הדין ולא לנפ״א, אף שמפורש בפמ״ג רצב בא״א ב דשאני צידוק הדין מצו״צ שי״ב שבח ג״כ,  והעיקר שלא מצינו בית אב לחילוק הנזכר. וראה המאסף קואינקה תרע״א שנה טז, ה ע׳ סה דקס״ד לחלק כן, ודחה. וראה הלכה ברורה יוסף  קלא בבירור הלכה מג). והבו דלא לוסיף. וי״ל באו״א שבנפ״א בספק שוא״ת עדיף, משא״כ בצו״צ.

ובזכרוני שכתבתי מזה במק״א. ולא מצאתיו.

 

 

#28636