Kiddush Shabbos Day for a Single girl Before Shacharis
Question:
A single girl living at home. She didn’t daven Shacharis yet when her father makes Kiddush Shabbos day. Is she yotze Kiddush from her father or does she need to make Kiddush herself once she finishes Davening Shacharis?
Would the answer be different if it was someone other than her father making Kiddush? Would there be a difference If it was before or after chatzos?
Answer:
If it’s already after Chatzos, please see here:
If someone hasn’t davened yet at Chatzos are they Mechuyav in Kiddush?
If it’s before Chatzos:
She should finish Shacharis before making Kiddush (or hearing from someone).
Q. And if she didn’t finish Davening and heard Kiddush. When finished Davening she makes her own Kiddush?
A. Generally, yes. She can make on coffee or tea, and if impossible – even bread.
If she’s joining the family for the seudas Shabbos before Shacharis there is room to be lenient and fulfill already then the mitzvah of kiddush, although, even then, one should preferably make kiddush afterawards.
Sources:
תלוי בשקו״ט במי שקידש ואכל קודם שחרית אם יצא בדיעבד.
ולהדעות שבחולה – ורעב וצמא שא״י לכוון – האוכל קודם התפלה חייב בקידוש, גם כאן אם אוכלת חל עלי׳ חובת קידוש. וראה כאן:
If someone hasn’t davened yet at Chatzos are they Mechuyav in Kiddush?
והארכנו כאן:
ועכ״פ, בשעהד״ח אפשר לסמוך על הנ״ל לומר שבדיעבד יצא.
אלא שאין להוכיח מזה למי ששכח וקידש, דהתם שאני שמחמת חוליו שהותר באכילה ה״ז כלאחר התפלה. משא״כ במי שאצלו עוד לא הגיע זמן קידוש.
או״י באו״א, שלהדעות שאשה מותרת לאכול קודם התפלה – ראה בסו״ד כאן – תו חלה עלי׳ חובת קידוש.
וגם בלא״ה מקום לומר שכיון שי״א שיוצאת יד״ח תפילה בבקשה בעלמא, חייבת בקידוש. ויש שהחמירו כן – ראה אצלנו שם.
ועוד איכא למימר, שאף אם לא חלה חובת קידוש, היינו לגבי היתר שתיית מים, אבל ידי קידוש נפיק, שמה שאינו זמן קידוש (ולהעיר משינויי הלשונות בשו״ע אדה״ז פט, ה ורפט, ב) היינו מחמת אריא דרביע עלי׳ איסור אכילה קודם התפלה. אבל בעצם נתחייב היום כבר בקידוש, ולא הפקיעו גדר קידוש, שפשוט שאין חובת קידוש מצ״ע תלוי בתפלה. ובהקדם מה שכתבו האחרונים בדין חולה האוכל לפני התפלה, שיש לדמות לחולה האוכל ביו״כ, וערכו סברות לכאן ולכאן – ראה אצלנו שם 1405. ונקודת הענין, שיש מקום לחלק בחילוקא דרבנן בין יו״כ שלא תיקנו כלל קידוש, אבל באוכל לפני התפלה הרי נתחייב היום בקידוש, ורק שיש לדון אם לחייבו בקידוש לגבי היתר אכילה לפני קידוש. ומכיון שכן מקום לומר שסו״ס יצא יד״ח קידוש אף אם נאמר לפוטרו מקידוש. ובסגנון אחר, שאינו מופקע אז מחובת קידוש, שאם יתפלל הרי יתחייב מיד בקידוש. ול״ד לאכל מצה והוא נכפה שהי׳ בשעה שפטור, אבל כאן אינו שעת פטור, וכדמוכח גם מזה שהחולה – לחד מ״ד – חייב בקידוש. [ודוגמאות רחוקות לדבר – קידוש בזמן תוס״ש. מילה בליל שמיני לכמה דעות. הדלקת נ״ח בע״ש חנוכה לפני שהגיע החג. וי״א שאפשר לברך לפני זמן המצוה. וכן לכמה ראשונים יוצא יד״ח שהחיינו ביום א׳ דר״ה גם להצד שבאמת הוא חול, וכן יוצא בשהחיינו בשעת איגוד הלולב ועשיית הסוכה בחול. ולהעיר מהשקו״ט בניעור כל הלילה ובירך ברכה״ת לפני עלוה״ש. ונקודת הדברים שכל שבעצם חייב הוא אלא שמסיבה אחרת נפטר שפיר מקום לומר שהברכה חלה].
וחילא דילי ממש״כ בא״ר רפו, ט ומשנ״ב שם ט וגדולות אלישע שם ו, ועוד, לסמוך לאכול מיני תרגימא למי שחלש לבו קודם מוסף כהדעות שלא חלה עדיין חובת קידוש. ועכ״ז, לא מצינו להחמיר לאידך גיסא שחייב בקידוש עוד פעם. וי״ל, שגם לדידהו יצא יד״ח קידוש. וראי׳ גמורה אינה, שכיון שלדינא העיקר שחלה חובת קידוש לפני מוסף אינו חייב לחזור ולקדש ורק בשעהד״ח סמך על הנ״ל. בשגם דאיכא נמי דעת הראב״ד להתיר בכלל לאכול לפני קידוש היום.
ואכן בשו״ת שערי ישועה הובא בברכ״י או״ח רפו, ז שיחזור ויקדש אחרי מוסף לצאת אליבא דכו״ע. אלא שמנהגנו שאינו חוזר ומקדש, ולא חשו להך מילתא. ונראה דל״ד לגמרי, דאינהו בדידהו, דחיישי להסברא שאינו מתחייב בקידוש אא״כ בזמן שהותר לו לאכול סעודה גמורה, ולפני מוסף אי״ז בגדר קב״ס, אבל לדידן הרי גם באוכל קצת ה״ז בגדר סעודה לגבי קבמ״ס, ולכן מקדש לפני מוסף וא״צ לחזור ולקדש. ומ״מ לא חייבו בקידוש לפני שחרית כיון שאז אינו יכול לאכול כלל, אבל במי שבאמת אוכל אז הדר חיובו עכ״פ לבה״ל ודעמי׳. וגם אם נימא שמשום לא פלוג פטרוהו מלקדש לפני אכילתו – אין הכרח גמור שלא יצא קידוש לדידן. (וראה גם בליקוטי חב״ח א ברכות כח, א בשם בעל אהל אברהם משאג שיקדש עוד פעם אחרי מוסף, דהאי קידוש שקודם מוסף לא אהני רק לטעימה ולא לסעודה. והוא מחודש. ונהוג עלמא שלא לחזור ולקדש, ולא סבירא לן לחלק הקידוש לחצאין, לומר דאהני לטעימה ולא לאכילה. וראה מה שכתבנו שם 1405, שכל שהותר לאכול אפי׳ מעט חלה חובת קידוש בשלימות).
ובאמת, מצינו עד״ז גם בנוגע חולה או רעב וצמא שקידש לפני התפלה שיקדש עוד פעם אח״כ – ראה כה״ח רפט, טו. אבל להעיר מארחות חיים ספינקא שם ה שמחמת הפלוגתא אם חייב בקידוש לפני התפלה והרי אין לו לשתות יין מספק לפני התפלה, מוטב שיוציאנו אחר שהתפלל כבר ויכול לשתות. ויל״ד, דלא נחית להא, ובאמת ר״ל שמ״מ יחזור אח״כ ויקדש אחרי שיתפלל. (וראה אצלנו 24348 לאידך גיסא, שאפשר להוציא אחרים גם אם המקדש עומד לפני התפלה).
ועוד קצת ראי׳ מזה שבליל א׳ דפסח וסוכות ושבועות ממתין בקידוש עד הלילה, מחמת שאסור לאכול עד הלילה, וצ״ל קבמ״ס, ראה ט״ז תעג, א ופמ״ג שם, ובפמ״ג תצד במ״ז בתחילתו. והרי קייל״ן שבדיעבד יצא יד״ח קידוש – עכ״פ בשבועות וסוכות ולכמה דעות גם בפסח – אף שאסור באכילה. וראה גם בפמ״ג תפט בא״א יד לגבי ספה״ע קודם קידוש, כיון שאסור לאכול. ויש לחלק שהרי אפי׳ בפסח הותר בבציקות של נכרים או מצה עשירה. וי״ל שלכן רק ראוי להמתין בקידוש ואינו מעכב. וראה כעי״ז בשו״ת האלך לך שלמה קיא שאין לו לקדש לפני שקרא ק״ש של ערבית לפי שאסור באכילה. וגם בזה נראה דלא קאי לענין בדיעבד ולעכב, שהרי מותר בטעימה.
גם חזי לאצטרופי דעת הראב״ד שמותר בטעימה לפני קידוש היום, וא״כ אינו תלוי בזמן ובמקום סעודה, וחלה עליו מיד. וכ״ה שיטת הראבי״ה הביאו בטור או״ח פט שאסור לשתות מים קודם התפלה בשויו״ט משום קידוש.
ובעיוני בספרים ראיתי שבשו״ת אול״צ ב, כ, יד פשיטא לי׳ שבקידש קודם התפלה – גם בחולה – חייב לחזור ולקדש. וכ״כ בהליכות אבן ישראל שבת א, כה, כב. אבל שם שלראב״ד יוצא יד״ח קידוש. ובשו״ת שבה״ל שו״ר יא, סט, ב. שבדיעבד יוצא יד״ח קידוש לפני התפלה, וסברתו מחמת הדעות שחולה מקדש אז, ולא נחית לחלק כנ״ל. וראה גם בשו״ת שביבי אש או״ח ב סוסי׳ נ. וכן ראיתי שכתב בשו״ת שערי חיים רוטר ב, לח בשם הגרח״ק. ונימוקו עמו, שכל שאוכל בסעודה חייב בקידוש, וגם אם עובר על איסור שלא לאכול קודם התפלה אינו נפטר מקידוש. ושם שכ״מ בשו״ת פרי הארץ או״ח ח כשדן בחולה ורעב וצמא האוכל קודם התפלה. ויל״ד.
ואם אוכלת סעודתה הקבועה אז – מקום לומר שחייבת בקידוש, לפי שהיא שעת סעודה ממש, והקידוש היא בשעת הסעודה. ובכ״מ משמע שמה שלפני התפלה לא הגיע זמן קידוש אינו מחמת האיסור באכילה קודם שיתפלל אלא איפכא הוא שמחמת האיסור באכילה נובע שבפועל אינו שעת סעודה. ואם כעת היא זמן הסעודה אהני לה לצאת יד״ח קידוש. וראה אצלנו שם 6796 השקו״ט והסברות בזה. אבל כנ״ל העיקר אצלנו – ראה 1405 – דלא בהכי תליא מילתא, ושמחד גיסא כל שהותר אפילו לאכול מעט – עכ״פ בשיעור שיוצא סעודה לגבי קבמ״ס – חייב בקידוש, ולאידך קודם התפלה פטור לגמרי מקידוש.
ולהעיר שבאשה נשואה – משא״כ בבת – אם בעלה חזר מביתו איכא למימר סברא אחרינא שחייבת בקידוש, וממילא יצאה יד״ח, מחמת סברת האג״מ או״ח ד, קא, שמשועבדת לבעלה, ראה שם אצלנו. ואיהו קאמר התם להפקיע מחובת קידוש אם בעלה לא חזר. והשיגוהו כו״כ ומכמה טעמים. ומהם, שהרי בזה גופא שמפקיעה מקידוש, הרי מתירה באכילה ועל כרחך שאינה משועבדת לבעלה שלא לאכול, ושוב חייבת בקידוש (אא״כ נאמר שלגבי סעודתה הקבועה עדיין לא חלה חובת קידוש). אבל בנדו״ד איפכא הוא שכיון שבעלה חזר לביתו מחוייבת בסעודה עמו ושפיר חל חובת קידוש. וילע״ע.
גם יש לדון באו״א, כשהבת אינה אוכלת לפני התפילה, ואבי׳ חזר מהתפילה ועושה קידוש והבת רוצה לצאת ממנו. וח״א ר״ל שגם באופן שמתפללת בתוך רבע שעה, רק שמו”ע בלבד וכו׳, אינו בגדר חסרון קידוש במקום סעודה, דעד כאן שמענו שאפשר להתמהמה וא״צ מיד לאכול, באופן שאינו עוסק בענין אחר להדיא, ורק בדרך עראי, אבל מי שנעמד להתפלל בין הקידוש לסעודה, גם אם מתפלל מהר, הרי קובע עצמו לענין אחר. אמנם, הערנו לו שהדבר מפורש במג״א רפו, א שהתפלה אינו הפסק. וקאי שם לענין מוסף. ונתקשו בתוס״ש שם ד ובלבושי שרד, וערוה״ש שם יד. אבל במחה״ש אסברה לה שג״ז בגדר לאלתר. ומשמע מדבריו שאינו מחמת קוצר הזמן, אלא מחמת שמוכרח בכך. ובשו״ת קרן לדוד או״ח נו, מחמת שהוא לצורך הסעודה, וה״ט לפי שאסור לאכול קודם שיתפלל. וראה גם מנחת פתים בהשמטות. ויל״ע באשה שאינה נוהגת להחמיר באכילה קודם התפלה, דשמא בכגון דא ה״ז הפסק, שאין התפלה לצורך הסעודה. אמנם, במג״א גופא משמע קצת שאינו, שהרי התם הותר באכילה מועטת, וגם מעט פת, וגם יכול לשתות רביעית יין (אבל ראה רעק״א לשם. וראה אצלנו 27697), ומ״מ מתפלל בכדי שיוכל לאכול פת כדבעי, ואינו הפסק, כיון שהוא לצורך הסעודה.
ולא נהגו הנשים להחמיר באכילה קודם התפלה – ראה שו״ת חסל״א אלקלעי ו. אג״מ שם. מנח״י ד, כח. ושם שכ״מ בתוס״ש רפו, ד. והכי איכא למישמע במג״א שם, ממש״כ סברא שכיון דאיכא מ״ד דיחיד פטור מתפלת המוספין מותר לאכול לפני׳, וראה מחה״ש שם. ויש לחלק דהכא אינו רק מחמת גזירה שמא ישכח, אלא מדין אכילה על הדם. ואכ״מ עוד.
#27719
