Can I get a heter to be intimate with my husband during the day?

Question:

Hi, I am nine months pregnant and too tired most of the time to be intimate at night. Can I get a heter to be intimate with my husband during the day?

Answer:

According to halacha, relations must be at night or even after break of dawn until it’s light enough where people can recognize each other (misheyakir), the time when one may put on tefillin, provided it’s dark. This affects also the mazal as well as the neshama of the child born from these relations.

Ideally, you should attempt to do the same, but where this proves very difficult, and particularly in your case of pregnancy where it’s not for the purpose of conception, there is room for leniency. However, you should ensure that the room is completely dark, or at least cover yourself completely with a blanket that no light enters. If possible, one should schedule relations for Shabbos day.

Sources:

נדה יז, א. ובשבת פו, א, וכן בכתובות סה, ב משמע שבבית אפל מותר לכתחילה. וכן בדברי הראשונים לא הותנה שזהו לצו״ג דוקא. וראה רשב״א כתובות סה, ב: בבית אפל אי בעי שרי. אבל בריטב״א שם: דמותר לעת הצורך. והובא בברכ״י דלקמן. וכ״ה בפי׳ רבינו אפרים עה״ת אחרי. מנורת המאור אבוהב קעט. והכי איכא למשמע ממאירי נדה שם ד״ה אע״פ. ולהעיר ממ״מ על הרמב”ם אסו״ב כא, י, שלא הזכירו רבינו להרחיקו מהרגל התשמיש. וכן הושמט בסמ״ג ל״ת קכו. אר״ח כתובות ז. ובחת״ס נדה יז, ב שלרמב״ם באמת אסור גם בבית אפל. ואכן, באהל מועד יא, ב שאסור לשמש בבית אפל.

ולמעשה, במג״א שם כו, דמשמע שמותר לכתחילה. [אבל לא הכריע להדיא. ויתכן שגם לדבריו לאו אורח ארעא הוא – ע״פ כתובות נו, א, ורק דאין בזה איסור – ראה לקמן]. וכ״ה בלבוש שם יא. א״ר שם יז. חכמ״א קכח, טז. קצשו״ע קנ, ג. וראה עצי ארזים אה״ע כה, ב. אבל ראה ברכ״י שם טז. וכן בחסל״א שם ו, שמותר רק במקום צורך. והו״ד בכה״ח שם פ. וכ״כ בשו״ת תורה לשמה ע. שם תלה. אג״מ אה״ע א, קב. ובחי׳ חת״ס נדה יד, ב שהותר רק בשעהד״ח. וכ״מ בהגמ״יי וקרית מלך שם (אףדמיירי התם מדין ת״ח מאפיל בטליתו, עייש״ה) ועוד. וראה אוצה״פ אה״ע כה, כא, ב.

ומשמע בכ״מ שאינו איסור ממש, ורק בבחינת מגונה ואינו ראוי, או אפי׳ מדת חסידות. וכ״כ בערול״נ נדה שם. וכ״מ קצת בפיה״מ נדה י, א. גם בזח״ג, ברע״מ רכה, ב: לאו ארח דרבנן וכו׳. אבל סתימת הפוסקים שנקטו ל׳ ״אסור״, שאסור מדינא (אף שבכ״מ ל׳ אסור אינו איסור ממש). וכן מורה ל׳ הרמב״ם אסו״ב כא, י: אסור לישראלי לשמש מטתו ביום שעזות פנים היא לו. וראה גם חכמת בצלאל ופתחי נדה שם. וראה עיון יעקב שם. ובשו״ת תורה לשמה ע, שמגונה דנקטי היינו בבית אפל. וראה הנסמן באוצה״פ אה״ע כה, כא, א.

ובית אפל היינו אפל ממש כלילה – שו״ת לבו״מ או״ח לח. ובא״א מבוטשאטש רמ, יא מהדו״ת: כל שהבית יש בו אורה אין זה סגנון בית אפל.

עד משיכיר – בא״ח ש״ב וירא כו. ושם שכן העלה בספרו מקבציאל. והנה ספרו הנ״ל י״ל לאחרונה, וליתא שם. ואין אתנו יודע עד מה בנימוקו. ולהעיר משו״ת שבט הקהתי ה, מח, א, שכתב מד״ע, שכיון שתלוי בראיית דבר מגונה, ה״ז עד שיכירה כשהיא בסמיכות. ומסברא אפ״ל לאידך גיסא, שתלוי בשעת ראי׳ שהיא מעלות השחר, שאז יכולים לראות אע״פ שאינו יכול להכיר בין תכלת ללבן. וכמו שהוא לענין ציצית, לדעת המרדכי מגילה ב, רמז תתא. וכ״כ הרמ״א יח, ג שכן נוהגים. ועוד זאת, דאטו נימא לאסור גם אחרי צה״כ כיון שעדיין יש אור קצת. ועל כרחך שהכל תלוי ביום ולילה. ועוד שבנדה טז, ב ילפינן לה מקרא. וא״כ לפ״ז הכל תלוי בגדר יום ולילה. וגם במה שנקרא בוזה דרכיו, הנה לפירש״י שם אכן ג״ז מחשש ראיית דבר מגונה. אבל בתוס׳ שם יז, א וכן בפירש״י שבת פו, א הוא מצד שלא יסתכלו. איברא שנראה יותר שלדינא אינו תלוי ביום ולילה, והעיקר מחמת חשש ראיית דבר מגונה או שיסתכל, ומה״ט מותר בבית אפל ובמאפיל. וראה מהרש״א, עיון יעקב, חת״ס ערול״נ וחכמת בצלאל שם. אבל בחת״ס בדעת הרמב״ם דס״ל כר״י. וראה גם מדרש כתובה כתובות סה, ב. שו״ת אג״מ אה״ע קב. דברי יציב יו״ד פו. אה״ע פו. ובראשונים הובא בעיקר משום ואהבת לרעך וישראל קדושים. אמנם, צ״ע לפ״ז מה שהקשו בכתובות שם, למ״ד שאוכלת היינו תשמיש, תשמיש בשבת מי איכא, דהא איכא לאוקמי אחרי עלוה״ש, וכש״כ שיש להקשות בשאלת הגמרא בשבת פו, א, למה להו למשה למימרא להו בהשכמה מצות פרישה, היו פורשים ביום, והרי אפשר שאמר להם בכדי שיפרשו לפני משיכיר. ובס׳ פי נדה אייכהורן שמעעתא יב, א, כתב ליישב שבמדבר האיר להם עמוד הענן מיד אחרי עלוה״ש. אבל להסברא דלקמן להתיר עד הנה״ח ודאי תיקשי. ועכ״פ, אין להקל אחרי משיכיר.

אמנם, בא״א מבוטשאטש רמ, יא (והובא בטהרת ישראל רמ, עה) – שאולי מותר קודם נה״ח עד נה״ח ע״י האפלת טלית גם לבור גמור. (ושם ז, כל שהוא סמוך לקרות הגבר, אין קפידא כ״כ. והוא ענין אחר לגבי שצ״ל אחר חצות). וראה מה שכתבנו בדעתו כאן. ועצ״ע.

וראה גם שו״ת תורה לשמה סז, להתיר עד הנה״ח. (וכ״כ ברישומי אהרן א אה״ע כה, ב בשם האג״מ).

אמנם מפורש שם בהשאלה דקאי כשהוא עדיין חושך ורק שכבר עלה עמוד השחר, והוא קרוב יותר למש״כ בספרו בא״ח. ‏אמנם, ההוכחות שהביא שם, כולם להוכיח שעד הנה״ח לילה הוא. ואפשר, דקאי במקום אפל. גם כתב שם, שבודאי לילה גמור עדיף, וקאי רק בנאנס בשינה ובאופן שאם יפרע עונתו יהא ביום חול.

איברא, שדבריו צ״ע, שמה שהביא ‏‏שלכתחילה אין לעשות מצוות התלויות ביום עד הנה״ח, פשוט שאינו מוכיח מאומה לעניננו, והוא רר סייג, ובדיעבד יצא. ושאני ק״ש שתלוי בזמן שכיבה. ומש״כ מדברי פירש״י תענית כה, ב שעד הנה״ח לא חל התענית, והביא שפירשו בדבריו לפי שעדיין לילה הוא, ור״ל שמה שאמרו שאוכל ושותה עד עלוה״ש היינו רק לכתחילה (וכוונתו לשו״ת חק״ל אוח קו, והאריך בזה גם בספרו רב פעלים ג, לד) – ‏גם את״ל דהכי הוא, ‏הרי לאו לכל מילי איתמר, ובודאי שאא״פ לעשות מצות התלויות בלילה עד הנה״ח. (אבל באיזהו מקומן משמע שלפני הנה״ח אינו יום גמור, ושלכן רק היכא דכתיב יום בהדיא בקרא ממתינים עד הנה״ח. ולהעיר מפיה״מ לרמב״ם מגילה ספ״ב. לבוש או״ח תרנב. וראה גליוני הש״ס מגילה כ, ב. ואכ״מ. וראה בארוכה האוצר קא ע׳ רלט ואילך). ואלא שבאמת פשוט שאא״פ לפרש כך, שהרי בפירש״י שם כ״כ גם לגבי חצות, שעד חצות לא חל תענית. ופשוט שאין הכוונה כמשמעותה. וכבר עמד בזה ביד דוד שם. והשיג על החק״ל. וראה גם תשובה מכת״י הר״ר ישראל אליקים נדפס בקובץ בית אהרן וישראל קפב ע׳ יב. ועוד, דהא מיירי מת״צ שהתחיל כבר מבערב. ובחק״ל גופא כתב שהדבר צריך תלמוד. ומצינו בכמה ראשונים על אתר שפירשו הדבר, וכן בשאר המפרשים, ובקל אפשר להעמיס דבריהם בפירש״י. ודלא כמו שנדחק בחק״ל לאשוויי פלוגתא על לא דבר. ולא מצינו בשום מקום בראשונים לענין תענית שיש חילוק לדינא לפני הנה״ח. ולמעשה, כתב בברכ״י תקסח, ב בשם שו״ת ר״י מולכו, שאם שכח ואכל אחרי עלוה״ש הפסיד תעניתו. וכ״ה בשע״ת וכה״ח שם ועוד. וקשה לסמוך ע״ז לענין נדו״ד, בשגם שבודאי גם בראי׳ תליא מילתא, ולפני הנה״ח אפשר לראות הדק היטב. ועוד, שאת״ל להתיר עד הנה״ח, סרה הקושיא שנתחבטו בזה טובא בכ״מ במה שאבימלך ראה יצחק מצחק ביום. ובהראיות שהביא ברב פעלים, כבר כתבו לדחות בכ״מ (וראה שו״ת בצה״ח ג, פו. אור יצחק עבאדי ב או״ח צג. שו״ת אול״צ ג, לא, ב. נר ציון בן סניור בין המצרים ט, נק. יוסף דעת יזדי א מילואים לפכ״ז יז). וגם ע״ד הסוד שאין יחוד ביום, פשוט שהכוונה מהתחלת היום. ומש״כ בשו״ת עולת יצחק רצאבי ב, צב מלשון הפיוט אל תשאלה ממנו עלות שמש – אינו מוכרח. ועדיפא הו״ל להביא מסלע המחלוקת: למול חי או חרס תהרס הערס. וחרס היינו השמש.

ואחרי השקיעה – להעיר מזח״א מט, ב. וראה מדרש האיתמרי (מנחת אליהו) כח, והו״ד ביפ״ל ב, קו״א רמ, יא. ומשמע דעדיף קצת מיום ממש. וראה עולת יצחק שם.

מזלו – פירש״י ירמי׳ כ, יד.

נשמות מגולגלות – פע״ח טז, יא. והו״ד בכה״ח רמ, עט-פ. ובשו״ת תורה לשמה ע, שאינו שייך במניקה ומעוברת. ובכה״ח רמ, עא לענין לאור הנר כשמאפיל בטליתו – להתיר כשאינו לשם הריון. (אבל מ״מ מעוברת חמור יותר שנוגע לעובר, עיי״ש וראה תורה לשמה קה). וראה דע״ת רמ, יא.

ובנדו״ז, שעייפה בלילה – הנה, בנדה שם שמזכירין לשבח של בית מונבז המלך מחמת אונס שינה, ובפירש״י שם, מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה. ובמאירי שם: כל שרואה עצמו מצד טבעו נאנס בשינה בלילה ואא״פ לו לרצות או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית מותר לו לשמש מטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו כדי שיהו ביאותיו בריצוי ובחיבה ולא דרך דריסה וטירוף. וכ״פ בשו״ת תורה לשמה ע באופן שאא״פ לשמש ביום מחמת שיש שם אנשים בביתו. וראה שו״ת משנ״ה א, קצ כשקשה בלילה.

ת״ח מאפיל בטליתו – רמב״ם אסו״ב כא, י, שאין נזקקין לד״ז אלא מפני צורך גדול. וראה במ״מ שפשוט שאין לת״ח להקל ע״ע רק מפני הצורך. וכ״פ במג״א כו. (ושם דהיינו כשיצרו מתגבר עליו. ובא״א מבוטשאטש שם, שאינו בתגבורת היצר כ״כ שיש חשש השחתה ח״ו. וראה מנורת המאור עוד אופ דרך – לקיום עונתה או ביוצא לדרך. וכ״ה בשו״ת תורה לשמה ע). חכמ״א שם ט. חסל״א שם. ערוה״ש שם טז. משנ״ב מה. ובשעה״צ כח, שאם יצרו מתגבר מותר לכל אדם. והנה, בכ״מ שת״ח צנוע יותר ולא יסתכל. ובסי׳ היעב״ץ מוסך השבת מטות כסף ז חוליא ג, ו שמקפיד להאפיל היטב. וכ״כ בשו״ת אג״מ שם, שיודע מה נחשב מאפיל ושאר כל אדם יזלזלו להחשיב כל כיסוי להאפלה. אבל במנורת המאור נר ג כלל ו חלק ה, ג שת״ח אין לו פנאי מחמת שקידת לימודו. וכ״מ ברמב״ם: שאינו בא להמשך בכך. וביעב״ץ שם שהוא לפי שאין לו פנאי בכל עת מחמת לימודו. ועפ״ז, יתכן סברא להתיר גם למי שאינו ת״ח.

והנה, באהל מועד יב, א שדיו להאפיל הבית בטליתו. וצ״ב, שבית אפל עדיף, שמותר גם למי שאינו ת״ח. (אבל ראה שעה״צ כז). ואולי ר״ל שאפי׳ אינו אפל מצ״ע מותר. ובפשטות היינו שמאפיל ע״ע ולא שמאפיל הבית. וכ״ה ברבינו יהונתן עירובין לג, ב, שמאפיל על ראשו. וראה בא״ח ש״ב וירא כו, שמאפיל בסדין עד שיהיו מכוסים לגמרי. ובכה״ח עא, לכסות ממעלה לראשם ולתחת רגליהם שלא יתראה מהם שום דבר וצ״ל עבה שלא יתראה שום ניצוץ של אורה. אבל קאי שם במשמש לאור הנר דחמור טפי.

בשבת – ראה בא״ח שם.

במשנ״ב מה – לצורך גדול.

#2725