שאלה: אישה שכחה לסרוק שערות בערב שבת וליל טבילה חל בליל שבת האם מותר ע”י גוי?

 

מענה:

מותר. ונכון לומר לגוי לסרוק בנחת ולא להשיר נימין מדולדלים. ומה שהגוי יעשה עושה על דעת עצמו.

 

מקורות:

נחלקו בזה.

ובהקדם שבנוגע נטילת צפרניים ע״י גוי, נחלקו רבוותא אם להתיר משום משאצל״ג.  (ובשו״ע אדה״ז שמ, ב הביא דעת המתירים בשם יש מי שמתיר. ואח״כ דעה בתרייתא בל׳ ״אבל י״א״, והיא דעת הריב״ש שגם שבא״צ לשערות חייב לפי שצריך לגוף ההעברה, ומתיר רק לומר לנכרית ליטלן ביד או בשיניים. וראה גם שם שכח, לז. ואם נאמר שבל׳ אבל מורה שכ״ה העיקר – ראה יד מלאכי כללי הריב״ה (הטור) ט. שד״ח כללי הפוסקים יב, ה. והובא ד״ז אצל אדה״ז בקו״א תצז, ג. קו״א תקג, א – נמצא שההכרעה כדעה בתרייתא. וכ״מ מל׳ ״יש מי שמתיר״ – ראה עד״ז בקו״א רמד, ו. ועד״ז קו״א רנט, ד.  הגהות בכתי״ק הצ״צ שנדפסו בהערות לשו״ת יו״ד שמה. אבל שם שכח, לז כתב אדה״ז בשינוי קצת. ומ״מ כתב שם בסתמא שחייב, אלא שאח״כ הב״ד הריב״ש בשם י״א. ונראה קצת לפי שצירף גם דעת הרמב״ם שחייב במשאצל״ג.).

והנה, בשו״ת מהרי״ל דיסקין קו״א קנ דימה לדעת הש״ך בנקוה״כ יו״ד קצח לט״ז שם כא, בנטילת צפרניים, והביא שם שבלבושי שרד כתב שאין לה תקנה. וחלק עליו. וראה גם מהרם שיק או״ח ח. ושם קנח. אולם בדע״ת שמ, א בשם החוו״ד בתשובה בכת״י שאסור. וכתב שיש לפקפק בדבריו. ובמי נדה בסוה״ס בשירי טהרה קצח תשובה ב, כתב להחמיר גם בצפרניים, והוסיף שיש לחוש שאם יטלו צפרניים ע״י נכרי יעשו גם החפיפה. ובשו״ת מהרם בריסק ב, מג החמיר משום תרי קולי חפיפה בלילה ואמירה לנכרי. ויל״ד בקל, ראה שו״ת פמ״א א, ח שהוא רק כשב׳ הקולות נוגעים זל״ז.

ולכאו׳ בנדו״ז לא רק שא״צ לשער הנגזז כבצפרניים, אלא עדיפא מינה מכמה טעמים, חדא שאין היא מסייעת בהטיית הראש כבצפרניים וגזיזת שער (וליכא חומרת הט״ז שכח, א ויו״ד שם, כבצפרניים) . ועוד, שאין כוונתה לתלישת שער, ועכ״פ ה״ז פס״ר באמירה לנכרי. וכ״כ להתיר מה״ט בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף קטו. אלא שד״ז תליא באשלי רברבי אם איסור הסירוק משום פס״ר או לא. דהנה ברש״י שבת נ, ב וכן שם פא, ב, וכן בפי׳ הרא״ש נזיר מב, א שאסור משום פס״ר. וכ״כ בפסקי רא״ש ביצה ב, כד. וכ״מ ברמב״ם נזיר ה, יד. ובחינוך שעג, וכ״מ. והקשו בכ״מ שבגמ׳ נזיר שם שלהסיר נימין מתכוון ולא משום פס״ר. (ובפי׳ הרא״ש כתב ״כדמפרש בגמרא״ והוא תמוה) – ראה תוד״ה אבל שבת נ, ב. (אלא שכתבו בניחותא ולא כקושיא). ריטב״א שם. שו״ת הריב״ש שצד. ועוד. ובשו״ע או״ח שג, כז נראה שנקט עיקר משום פס״ר. וכ״ה בארוכה בב״י שם. וראה גם שו״ע אדה״ז תקכג, ב.

והנה למסקנת הריב״ש למעשה ה״ז בגדר מתכוון. ובשו״ת מהרם שיק שם קנח, כנראה שדרך בדרך זה ג״כ (אף שכתב דלא כריב״ש וס״ל דהוי משצל״ג), וכתב דל״ה פס״ר כיון שתלישת הנימין היא עצמה מסייעת לפעולת הסריקה. גם במג״א שג, כב כתב בדא״פ שבגמ׳ קאי במסרק רך דאינו פס״ר, וברש״י מיירי כשאינו מתכוון להשיר. וכנראה מפרש כל הסורק להשיר נימין מתכוון שאינו בדוקא, ששייך שלא יתכוון. וכ״כ במשנ״ב שג, פו: אם לא באופן שאינו מכוון להשיר הנימין.

אבל לריב״ש אינו, שכתב שאין הסריקה דבר אחר רק כדי להפסיק הנימין דלא בשופטני עסקינן שיסרקו לבטלה כשאין נימין מדולדלין בראשם. אמנם בריב״ש  גופא כתב ״הדבר ברור שאסור לסרוק בשבת אם מתכוון להשיר״, מוכח ששייך אינו מתכוון. אלא שמ״מ מוכח בהמשך דבריו, שלמעשה אינו כן. אא״כ בשערות קצרות, שהרי כתב שבבהמה שערותי׳ קצרות ואינן מתערבות ומתקשרות.

אמנם בריטב״א שבת שם, כתב ליישב דברי רש״י, שכוונת הגמ׳ שאפי׳ אינו מתכוון הרי הוא כמתכוון גמור. וכן יש להעמיס במאירי נזיר לט, ב. ולכאו׳ מסתבר שז״כ הרא״ש במש״כ ״כדמפרש בגמרא״, שגם הטעם שבגמ׳ הוא משום פס״ר. ובקרן אורה נזיר שם פי׳ בגמ׳ שכוונתו להסיר ערבובי השיער זמ״ז, ולכן אסור משום פס״ר. ובאורח מישור נזיר שם ועוד פי׳ בגמ׳ דהיינו שהוא פס״ר דניחא לי׳, (ואכן בריב״ש כתב דהוי פס״ר דניח״ל. וכ״ה במג״א שם), ועיי״ש מש״כ עפ״ז במה שתוס׳ לא הקשו על רש״י וכתבו בניחותא, דקושטא קאמרי דהוא משום פס״ר אלא דניח״ל. וראה שו״ת דברי מלכיאל ב, קז. ולכאו׳ בהגלות דברי הריטב״א לא שבקינן פשיטותא דהראשונים מסברות האחרונים.

ועכ״פ, לא גרע מנטילת צפרניים ועדיף מינה. ולכאו׳ אף אם נאמר שכל הסורק להשיר מתכוון ולא בשופטני עסקינן, היינו בסתם סריקה אבל בסריקה לטבילה היינו רק משום חיוב חפיפה ואין הכרח שיש נימין מדולדלים. ואולי גם לריב״ש לישתרי, שאין כאן כוונה להשיר רק להפריד. ובפרט כשהוא ע״י גוי, הרי הגוי אין לו כוונה להשיר רק לגוף הסירוק, ושפיר י״ל שא״צ ל״גוף ההעברה״ והוי משאצל״ג.

 ועוד זאת, שגם אם נאמר שתיקון הגוף לטבילה הוא בכלל מלאכה הצל״ג,  איכא למימר דהיינו בצפרניים, שהתיקון הוא להוריד הצפרניים. אבל כאן התיקון למנוע העדר ביאת המים בהשערות. אלא שבפרט אחד  גרע בסריקה שי״ל דניחא לה גם לולא הטבילה משא״כ בצפרניים.

ועוד שי״א שסריקה היא דרבנן. ובאג״ט גוזז יד כתב למיסבר סברא להתיר לה אפילו לסרוק בעצמה!

ואין לה״ר מל׳ השאלתות צו שאא״פ לסרוק בשבת, שלא הביא שאפשר ע״י גוי – דלא שכיחא.

ואף שי״א שא״צ בסריקה בשביל טבילה – לכמה דעות היא מדינא, וי״א שהיא מה״ת.

ועצה הפשוטה – לומר לגוי לסרוק בנחת ולא להשיר נימין מדולדלין.

 

 

#26120