Does the Shabbos tablecloth have to be white?

 

The custom is to use specifically white tablecloths.

 

Sources:

כן המנהג פשוט.

והנה בא״ר רעא, טז הביא בשם צדה לדרך מ״ד, א, ה לכסות במפה לבנה. וכ״ה בסידור האריז״ל זאלקאווא (קו, ב), סידור מהר״י קאפיל (בכוונות שבת – ח״ב ה, ב) , סידור ר׳ אשר (רכה, ב), ח״י שבת ד (לא, ב. וכן שם פסח ה), ועוד. וכבר כ״כ בדרשות הר״י אבן שועיב תל׳ הרשב״א בהעלותך, ״בין שתי מפות לבנות״. ולהעיר שמצינו בזה חילוקים אי קאי בהמפה על השולחן או הפת, או שניהם.

אבל בתהל״ד שם יג כתב שאפשר שכוונת הצדה לדרך למפה מכובסת ונקי׳, והב״ד במנחת שבת עז, כ. וכ״כ גם בלקוטי מהרי״ח במקומו ע׳ טו שהכוונה במפה יפה. ובאמת, בכ״מ מצינו ל׳ לבן, ומתפרש שיהא נקי ומכובס, כמו בלבישת הליבון, דיני אבלות וט״ב ועוד. וגם לענין שבת, כתבו שמכבסים הבגדים כדי שיהיו לבנים, ופשוט שהכוונה נקיים. ושו״ר שעמד בזה במעדני אשר לונצנר שבת סב.

ותו, שבצידה לדרך נקט ל׳ לבן גם לטעם שלא יראה הפת בושתו, ולכאו׳ לפי פי׳ זה אין מקום בצבע לבן דוקא.

ועכ״ז ק״ק לדחוק בכל הנ״ל שאין כוונתם לצבע לבן ממש. וראה עצי בשמים להר״י מושקאט בליקוטים בסוה״ס אורות בשמים (פג, ב ואילך), בהרמז בצבע לבן דוקא בנוגע למפה על השולחן, שלבן רומז על סליחת עונות, משא״כ בימות החול שהוא צבוע. ולהעיר גם מחמת זכר למן, שהמן מלבין עוונותיהם של ישראל.

וראה נימוקי הרידב״ז פרשתנו, פ׳ בשלח, טז ד״ה והמן כזרע, רמז אחר ששמע בימי נעורו, זכר למן שהי׳ בצבע לבן בשבת. והנה כ״כ מד״ע שכך הי׳ ע״פ משמעות הכתובים. ובאמת כ״כ במלבי״ם פרשתנו (בשלח) טז, לא שבחול הי׳ עינו כעין הבדולח ובשבת לבן. אלא שלא מצינו לזה מקור. ואדרבה, המן מצולהב (וי״ג: מצהיב, או מוצהב, או מצהיל) כזהב, ובשבת יותר – ראה מכילתא בשלח ב, ה (טז, ה). וכ״ה במכילתא דרשב״י שם. מדרש שכל טוב באבער שם. אבל בכ״מ הלשון שהמן הוא לבן, ראה יומא עה, א לבן כמרגלית. וראה בפירש״י בשלח טז, לא, ורשב״ם שם. וכן בפירש״י דברים א, א, שתפלו על המן שהוא לבן. וראה ר״י בכור שם בשלח שם. ואולי מדרשות חלוקות הן, או היינו הך. ועוד תיקשי, שאם הוא זכר למן שהי׳ לבן, נימא דהחלות צ״ל לבנות (אלא שמצינו שנהגו בקמח לבן בשבת דוקא), ומאי שיאטי׳ לצבע המפה.  ואפ״ל בפשיטות שנקרא ״כזרע גד לבן״, אף אם אינו לבן בפועל.

כן ראיתי למי שרצה לרמז, שהוא ע״ד המנהג לסייד ולצבוע הבית קודם פסח, כמו בביהמ״ק שמלבנין ההיכל (שו״ת תורה לשמה תקט ע״פ מדות ג, ד), ולכן נהגו כך בע״ש בשולחן הדומה למזבח, זכר למזבח, וכרבי שמלבנין המזבח במפה כל ע״ש (מדות שם), ומלבנין היינו שחזר לצבע לבן מפני הנקיות (עז״כ מדות שם). ומרומז בלשון ״מלבנין במפה״. אלא שאף אם אכן הדברים ערבים לחיך, הרמז יותר על הכיבוס והנקיות.

והנה בשו״ת בא״מ ו, קלד, ב כתב שמשום זכר לטל צ״ל לבנה. ועיי״ש שכתב בחריפות יתירה על המדה, ולפום חורפא משבשתא, שצבע הטל שקוף. ולדבריו ניתי מפה שקופה (שי״א דלא מהני שלא יראה הפת בושתו). ועדיפא הול״ל כדברי המלבי״ם מחמת המן עצמו. ובכלל, מהיכא תיתי שצ״ל בדומה לגמרי למן, שהמן הוא חמישית האיפה לכל ככר, ולא נהגו בכך. ובכ״מ שא״צ שיהיו שוים. ואדרבה. וראה גם שו״ת צי״א יא, כג, ב.

ותו, שבפוסקים הובאו כמה נפק״מ בין טעמי בכיסוי שעל הפת, ולא נחתי לסברא זו שלטעם דזכר למן צ״ל לבן דוקא.

אבל למעשה כך נהגו בתפוצות ישראל, עכ״פ במפה שעל השולחן. ובפרט שבכ״מ יש מפה על השולחן כל השבוע, ומההכרח לשנות בשבת לעשות היכר מיוחד. וכן הובא בכמה מנהגי חצרות החסידים שהקפידו בכך, ראה לדוגמא אש תמיד ספינקא יא, טז. וראה מנהגי יהדות בבל א ע׳ 95. וכן שמענו שהקפידו חסידים בנוגע לי״ט כסלו. וראה די אידישע היים סיון תשכ״ג ע׳ ע׳ ו.

וראה שש״כ מז, כה. חזו״ע שבת ב הל׳ קידוש ע׳ טו, בביאורים ה בסופו.  ועוד.

 

 

#26048