מי שעומד בסעודה בר״ח טבת ונמשכה סעודתו עד הלילה במוצאי ראש חודש, והדליק נר חנוכה, האם אומר יעלה ויבוא בברכת המזון?

 

תשובה:

אומר יעלה ויבוא.

 

מקורות:

ראה בענין זה כאן:

I washed Shabbos afternoon, then continued Farbrenging until Chatzos…

לענין עשאו לילה בתפלת ערבית, או בהבדלה, ומספק גם באמירת ברוך המבדיל אינו אומר רצה בברהמ״ז, עיי״ש. ושם, שכ״ה גם בק״ש.

ויש להסתפק, היאך נדייני׳ להאי דינא בהדליק נ״ח.

והנה בפמ״ג תרעא, בא״א י, כתב שיתפלל מנחה לפני נ״ח בע״ש שאם ידליק נ״ח תחילה מטעם שבפלה״מ הוי לילה ה״ז בגדר עשאו לילה והו״ל כתרתי דסתרי. והובא בס׳ המנהגים ע׳ 71 הע׳ 26. וראה תיקון להנדפס שם בליקוט מענות קודש תשמ״ה אות סג.

אלא שגם לדברי הפמ״ג אינו בגדר לילה ממש, וכלשונו ״כתרתי דסתרי״ בכ׳ הדמיון. וכדמוכח מדבריו שהוא רק ״אם אפשר לו״. וכפי שדייק במשנ״ב תרעט בשעה״צ ז. וכמה פוסקים כתבו שלא יתפלל ביחידות בשביל זה – ראה א״ר תרעט, א. וגם במקו״ח בקיצור הלכות שם שכתב שיחידי סגולה מתפללים ביחידות – הרי הדגיש שהוא רק מנהגם, ואינו מנהג הנפוץ. וראה שו״ת יבי״א ה או״ח מד. ובמשנ״ב בשעה״צ תרעט, ב העתיק בשינוי ״שנראה כתרתי דסתרי״. וכבר הקשה בשו״ת צור יעקב קלו, על הפמ״ג שהרי אם הוא לילה איך מותר להדליק נר שבת אח״כ. וגם צ״ע, דאת״ל שנעשה כלילה ע״י ההדלקה, עדיפא הול״ל שעליו להתפלל מנחה לפני פלה״מ, ולא סגי בעצם הענין שמתפלל מנחה לפני ההדלקה. ומסתבר שגם בפמ״ג כוונתו רק שנראה כסותר. ועוד, שפשוט שגם לרבנן  דלא ס״ל כר״י שמפלה״מ בגדר לילה  מ״מ מדליק בע״ש מפלה״מ. (וצע״ק בנז״ש תרעא שבביתו אסור להדליק קודם מנחה, דנקט לישנא דאיסורא. ומסתברא דלאו דוקא הוא. וגם אין הכרח שטעמו משום תרתי דסתרי, ולא משום זכר למקדש, שמנחה כנגד תמיד של בין הערבים קודמת לנ״ח שהוא כנגד מנורה שהדליקו אחרי התמיד, וכמ״ש בברכ״י תרעט, ב בשם מהר״ש אבוהב).

והנה בטעם הדלקת נ״ח בע״ש לפני שקיעה״ח כתב בשו״ת תרוה״ד קב, משום הכשר מצוה, ומוכח שאינו זמנה, והעיקר שדולקת בלילה, עיי״ש להדיא. וכ״ה בלבוש תרעט. ואמטו להכי מובן שאינו לעיכובא שיתפלל מנחה קודם הדלקת נ״ח. ואילו כשהוא באמת בגדר תרתי דסתרי לפעמים מעכב. (ועד שי״א שיבטל מצות תפלין אם התפלל ערבית).

וכש״כ לסברא הידועה (שו״ת חת״ס ו, ז. חי׳ שבת כא, ב. וראה גם ברכ״י תערב, א. חמד משה תרעט. וראה אצלנו התמים שבט תשס״ב הע׳ 62. וכבר העירו שכעי״ז מצינו בפי׳ ר״י בן יקר לסדר התפלה), דמעיקרא הכי תיקנו להדליק בע״ש לפי שאא״פ לח׳ ימים ללא שבת. ועד כדי כך שי״א שאין לברך ברכת הרואה בליל שבת דמעיקרא זמנה בע״ש. וראה אצלנו בלוח במקומו. ולפ״ז מובן שאין כאן גדר לילה כלל, אלא שכך מצותה להדליק מבעו״י.

[ולכאו׳ תליא נמי בפלוגתא אם יצא בנתן שמן בע״ש רק שיעור ח״ש, ראה פמ״ג תער״ב בא״א א. שפ״א שבת כא, ב ד״ה קסבר כבתה. אבל במחה״ש תרעט, ב. שלא יצא. וכ״כ במאמ״ר תרעט, ב. וכן משמע בפמ״ג תרעט בא״א ב. וראה התמים שבט תשס״ב  בארוכה. ושם בהע׳ 50].

אמנם, בב״י סוסי׳ תערב, בשם מהר״י אבוהב, וכ״ה בארחות חיים חנוכה טו ועוד, בההיתר בכלל לטרוד להדליק מפלה״מ –  דלא חמיר מהבדלה דצלי של מו״ש בשבת. ומשמע שהוא מדין לילה. וכ״כ בב״ח תערב ד״ה מצותה – בנוגע להדלקה בע״ש. ומשמע דחד דינא הוא.

ונראה שאינו סותר, והכוונה שאא״פ להתחיל הכשר מצוה רק סמוך לילה דמינכרא שהוא בשביל הלילה, דאל״ה לא מיפרסם ניסא. ובהקדם שלכאו׳ צריך תלמוד, בשעת הארחות חיים ודעמי׳, דמאי שיאטי׳ דדין הבדלה שהוא מחמת שיטת ר״י שמפלה״מ הוא לילה, לדין נ״ח שצ״ל בלילה מחמת שרגא בטיהרא, לפרסם הנס, ולא מדין לילה. ועוד,דאנן קייל״ן שגם לר״י הוא רק לענין תפלה ולא לשאר מילי, שבודאי גם אחרי פלה״מ יום גמור הוא. ועכצ״ל שכיון שדולק בלילה סגי לן לפרסום הנס. ומוכרח לומר כן, שאת״ל שהוא מדין פלה״מ לר״י,  מדוע נזקק להתנות שיתן בה שמן שתדלוק עד שתכלה. ובהכרח לומר שרק כך מתקיים תקנת חז״ל לפרסם בשעה זו. אלא שמ״מ מעשה ההדלקה צ״ל בזמן הסמוך ללילה, ומביא ראי׳ מהבדלה שפלה״מ נקרא לילה לר״י, וסגי בהכי שיהא ניכר שהוא לצורך הלילה. ובסגנון אחר, שלר״י שאפשר להתפלל מנחה מפלה״מ, אף שעדיין נחשב גם לדידי׳ כיום גמור, ולא היקל רק לענין תפלה שאפשר להתפלל ערבית, ולא לשאר מילי, מ״מ ה״ז בגדר סמוך ללילה.

וא״ש לפ״ז שבמג״א תרעט, ב הב״ד התרוה״ד וב״ח בחדא מחתא, ולכאו׳ ארכבי׳ אתרי ריכשי, דלתרוה״ד הוא דין מיוחד לע״ש, משא״כ בב״ח דקאתי עלה מחמת פלה״מ, וכדעת מהר״י אבוהב בטרוד, והה״נ בע״ש דמיא לשעהד״ח.

וכש״כ להדעות שבכבתה בע״ש מבעו״י זקוק לה. ואפי׳ להדעות שאינו זקוק, כיון שמעשה המצוה הוא מבעו״י, והכדר מצוה שאא״פ בלעדו נחשבת כמצוה עצמה, כפי שביאר בתרוה״ד.

וראה התמים שם הע׳ 61, ב׳ אופנים בהדלקה בע״ש אם הוא מחמת זמן הדלקה מפלה״מ, או מחמת הקדמה לפני שקיעה״ח, קחנו משם. ואכן בשעה״צ שם במוסגר כתב בדא״פ שבמדליק קרוב לשקיעה״ח ולא מפלה״מ ליכא תרתי דסתרי).

וכ״ז בדין הדלקה בע״ש. אבל כ״ה גם בעיקר מצות הדלקת נ״ח שאינו מדין לילה, וכדמוכח בכ״מ בטעם שאינו מדליק לפני הלילה משום שרגא בטיהרא. ומשמע להדיא דאינו מדין לילה.

והכי מוכח ברשב״א שבת כא, ב, במה שרשאי להקדים, שבאמת יום גמור הוא אלא שיכול להקדים כיון שדולק בלילה. וכמו שדימה שם לנר שבת. ולאידך כתב שם בחדא מחתא שהוא דבר שמצותה בלילה כשר כל הלילה. והרי בדברים שמצותן בלילה אינו יוצא ביום שלפניו, ורק היכא דאיכא ילפותא להדיא להכשיר ביום. ועכצ״ל כנ״ל שאין מצוה להדליק בלילה, אלא שהמצוה שתהא דולקת בלילה. וראה גם עד״ז בר״ן וריטב״א שם. וי״ל דוגמא לדבר – נר שויו״ט.

ובעיקר גדר המצוה שיהי׳ דלוק בלילה – ראה גם הנסמן אצלנו בהתמים כסלו תשס״ב הע׳ 31.  שבט תשס״ב הע׳ ב. שם הע׳ 48.

[ובאמת איכא למימר על יסוד דברי הרשב״א שם, דתרוויהו איתנהו שבמדליק מפלה״מ קאתינן עלה מדין לילה, אבל במדליק משתשקע החמה אינו מדין לילה אלא מדין פרסומי ניסא. וחילא דידן מד׳ הרשב״א גופא, שמחד גיסא כתב שכיון שמצותה בלילה כשר כל הלילה, ולאידך שלא עשה מצוה כתיקונה, להדליק דוקא עד שתכלה. ומינה ששני דינים נשנו: דין הדלקה משתשקע שאינו מדין לילה אלא מדין פרסו״נ. ועוד דין להדליק בלילה דוקא, שאינו עיקר המצוה. ולפ״ז, במדליק מפלה״מ שאינו זמן פרסום הנס זקוקים אנו לדין לילה להתיר ההדלקה אז, מחמת שיטת ר״י שמפלה״מ הוי לילה, וכמהר״י אבוהב וארחות חיים שם. והיינו הן בהדלקה בע״ש מפלה״מ והן בחול במדליק אז.  אבל במדליק בזמן אינו מדין לילה כלל. אבל ד״ז מן הדוחק. ומחוורתא כדמעיקרא. ובפרט, שכנ״ל נראה ברור שגם אחרי ההדלקה אינו בגדר לילה, מדמותר לו בע״ש להתפלל מנחה, ולהדליק נר שבת ולעשות מלאכה].

והנה גם בדעת בה״ג שהביא ברשב״א ור״ן שם (וראה שו״ת אבנ״ז או״ח תצח, ה. שו״ת בנין שלמה א, נב) שאינו מקדים לפני שקיעה״ח – הרי כתב שם, שכ״ה גם בע״ש. (וראה שיחת ש״פ מקץ תשמ״ה. ליקוט מענות קודש תשמ״ה אות סב. והוא באו״א ממשנ״ת באג״ק י ע׳ רכח. ואכ״מ). וביאר שם, דה״ט דס״ל כרב יוסף בשבת לד, ב, שגם אחרי שקיעה״ח יום הוא. וחזר הדין שאינו מדין לילה. (ולדעת רבה שמשתקע לילה הוא, כפי שהקשה בבנין שלמה –  צ״ל דס״ל באמת שאפשר להקדים להדליק לפני שקיעה״ח כדברי הרשב״א. אלא שבה״ג פסק כרב יוסף. וראה במשנ״ב תערב בבה״ל ד״ה ולא מקדימים בדעת הרמב״ם שפסק כרבה, וס״ל שאין מקדימים – דעכצ״ל שבהקדמה מועטת לית לן בה. והן הן הדברים, שהעיקר שדולק בלילה. אלא שצריך להדליק בסמיכות לזמן מצותה. אבל בשאר אחרונים פי׳ בדעת הרמב״ם, דשאני ע״ש. דאא״פ, והיכא דאא״פ שאני. וכ״ה במאירי שבת כא, ב. והוא הדבר שביאר בתרוה״ד שם, שה״ז כהכשר מצוה שכשאא״פ באו״א נחשב מגוף המצוה. ועכצ״ל כבתרוה״ד שם, שהמצוה במה שדולקת אח״כ. וכ״ה בלבוש תרעט).

ובאמת, גם בנוגע לתפלת מנחה לפני הדלקת נר שבת – ה״ז רק לכתחילה. והארכנו במק״א.

ולהעיר משיחת מוצ״ש וישב תשל״ט במעלת ערב חנוכה, על כל ערב יו״ט שמדליק נ״ח בערב יו״ט.  ולכאו׳ הכוונה דל״ד לנרות שבת שמקבלת ע״ע קדושת שבת. אבל בערב חנוכה, אף שעדיין לא הותחלו ימי חנוכה (וכדמוכח מזה שיכול להתפלל מנחה גם אחרי שהדליק נ״ח. וכן אינו אומר ועה״נ במנחה, או בסעודה בערב חנוכה, ודלא כמפקפקים בזה – ראה הליכות  שלמה מועדים יז, ז. וחלקו עליו. והו״ע כתב שאין הדבר פשוט מסברא) – מ״מ מתחיל כבר במצוות הקשורות לחנוכה.  וגם מברך שעשה נסים – ראה שד״ח חנוכה טז. מקראי קודש פראנק חנוכה כח.

[ולהעיר שבמתפלל ערבית מבעו״י לפני שהתפלל מנחה מתפלל אח״כ עוד פעם למנחה, ואם הוא ר״ח מזכיר יעו״י  גם בשני׳ כיון שכבר קיבל עליו ר״ח – ראה מג״א קח, י. אדה״ז שם  יג. ויש שהבינו מכאן שהכוונה לפי שהזכיר יעו״י בראשונה, ולכן מזכיר גם בשני׳, שחפלא יהיו הזכרותיו סותרות זל״ז. ולפ״ז ר״ל דהה״נ לנדו״ד שכיון שכבר קיבל חנוכה דינו כחנוכה. אבל צ״ע שהרי אין דין תוספת לא בר״ח ולא בחנוכה. ופשטות הכוונה שכיון שהתפלל לשם ערבית עשאו לילה. וגם בדגמו״ר ושע״ת שם ועוד שפירשו דקאי בהזכיר יעו״י בראשונה  – אכתי איכא לפרושי בטעמייהו דלא סגי בערבית לחוד כשלא הזכיר יעו״י, כיין שבבשכח יעו״י בערבית אינו חוזר לפי שאין מקדשין החודש בלילה. ומינה לנדו״ד, דלא נחשב קבלת חנוכה מחמת ההדלקה כשלעצמה, וגם לא מחמת הזכרת חנוכה בברכת הדלקת נ״ח. ורק בערבית נחשב עשאו לילה].

ומכיון שכן, ודאי לא נחשב שעשאו לילה, שההדלקה היא ביום בשביל הלילה. ודומה למי שהדליק נר שבת ביו״ט שחל בע״ש, והתנה שלא לקבל עליו שבת, שמסתבר שאומר יעו״י בברהמ״ז. ונתעוררתי לסברא זו – ובכמה פרטים כאן – ע״י ידידנו הרה״ח הרמ״מ שליט״א ראטענבערג. וכאן עדיף דליכא דין תוספת בחנוכה כבשבת, ועכצ״ל שההדלקה דנ״ח מבעו״י אינה בגדר עשאו לילה כלל.

[ובאמת, יש לדון יתירה מזו שגם בללא תנאי מזכיר של יו״ט. חדא, שכיון שאפשר להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקת נרות מוכח שגוף הדלקת נרות מצ״ע אינה בגדר עשאו לילה. ועוד איכא בגווה, ובהקדם,  פמש״כ בסה״ש תש״ד ע׳ 40 שגם בסעודת יו״ט שחל בע״ש אומר רצה ואח״כ יעו״י (אף שבשו״ע אדה״ז קפח, יז משמע בטעם שבמוצאי שבת שחל בר״ח ליכא תרתי דסתרי כיון דאומר תחילה רצה ואח״כ יעו״י. ובקצוה״ש מז בבדה״ש כב אכן פסק שביו״ט שחל בע״ש אומר רק רצה מה״ט). וכבר העירו דהכי משמע בט״ז קפח, ז, שכתב להשוות ליקנה״ז, שאומר תחילה קידוש השייך ליו״ט ואח״כ הבדלה השייכת אחר שבת קודם שחל יו״ט, דסו״ס יש עליו ב׳ קדושות. וה״ט שקדושת שבת אינה סותרת לקדושת יו״ט החולפת, והיא הוספת קדושה. ולפ״ז, גם בנדון הנ״ל אין הדלקת נרות שבת סותרת ליו״ט אלא מוסיפה קדושת שבת. וראה לעיל אצלנו שם בדין שאין להתפלל מנחה אחרי שקיבל שבת].

ועוד זאת, שההדלקה משתשקע ולא בלילה. (ולהעיר משו״ת מהר״ם מרוטנבורג בשע״ת ג, שפז: אע״פ דאכתי עוד היום גדול וא״צ לאותה אורה. וביראים סוסי׳ עדר שבעוד קצת יום קאמר. וראה העמק שאלה סז, יג). וגם למ״ד שהיא בסוף שקיעה – יכול להקדים, ולא מחמת שהיא בגדר לילה. וגם אם נאמר כהדעות שאינו יכול להקדים – ראה רשב״א שם בדעת בה״ג. ובדעת השו״ע בפמ״ג תערב בא״א א – הרי מצותה רק עד שתכלה, ומוכח שאינו שייך ללילה. וגם אם נאמר שיכול להדליק גם אח״כ – אפשר שהוא תשלומין, וכברשב״א שם שלא עשה מצוה כתיקונה, אבל לא כעושה מצוה שלא כתיקונה לגמרי. ול״ד לשאר מצות שמצותן בלילה שיכול להקדים מפלה״מ, דהתם הוא לפי שמחשיבו לילה, משא״כ כאן.

וראה מה שכתבו חכמי הזמן בגליון וישמע משה ויגש תשפ״ג. והנלפענ״ד כתבנו.

 

#25528